אמריקה פיאט וביצים מקושקשות

לוס אנגלס כביש 101 מערבה אני, הילדים ופיאט 500 מהירות שיוט 65-75 מייל לשעה שני ידיים על ההגה (בכול זאת פיאט)

הרכב מנסה להישאר במסלול אחד אבל ללא הצלחה
מרגיש כאילו אתמול בלילה הוא שתה קצת יותר מידיי
אני נוהג מזיע במקצת (בכול זאת פיאט)

כבר מהרגע שעלינו על המהיר החלו נקישות חזקות מתחת להגה באיזור דוושת הבלם
הבן יושב לידי מסתכל במבט לא ברור אומר חצי בצחוק חצי פחד
״האוטו מתפרק״ (גם הוא יודע שזה פיאט)

מאחורה הבת והחבר מכווצים בתוך מה שאמור להיות מושבים אבל בפועל אלו שני בוסטרים שילדים בני שנתיים בקושי נכנסים בהם
(נו מה לעשות... פיאט)
אני מסתכל מדמיין אותם עם סינרים מוכתמים בשאריות אוכל ודמותו המודפסת של דונלד דק כרוכה סביב צווארם

עכשיו שכולם מתמקדים ברעש נשמע כאילו הוא עלה בדציבל אחד או שניים... אולי עשרה!
נורה נדלקת בראשי!
נדמה לי שאני מזהה את הרעש!
לא, לא יכול להיות!
זה נשמע כמו הרעש של ה"קליק-קלאק"!
אותו משחק מטופש ששיחקנו בילדות!
שני כדורי פלסטיק כבדים בגודל ביצה קשורים יחד בחוט אחד במרחק של 20 סנטימטר אחד מהשני.
השחקן דואג להחזיק באמצע החוט והכדורים משתלתלים מטה נוגעים אחד בשני.
אותו מחזיק אמור להזיז את החוט כך שהכדורים יכו אחד בשני.
כשהם תופסים מספיק תאוצה עליו להקפיץ את הכדורים למפגש רועש למעלה ולמטה - אבוי לאותו מחזיק בחוט אם הכדורים לא נפגשו - וכשזה קורה ורעש מחריש אוזניים קורע את עור התוף אנחנו...
לא היו יותר מאושרים מאיתנו בעולם!

אז בזמנו הסתובבנו מלאי סימנים כחולים בידיים
אגב סיבה מצוינת לא להכין שעורים

הילדים בבוסטרים שמאחורה מאבדים סבלנות וזזים בלי הפסקה
נראה לי שהם מזיעים קצת מפחד
(פיאט אמרנו נכון?)
אני מוריד יד אחת מההגה ומחפש מגשש לראות אם יש משהו משוחרר בין רגלי מתחת למוט ההגה
אני מתרכז קצת יותר ברעש.
נו מה לעשות? אומרים שהמקצוע רודף אחריך לעד אז מקצועי החופשי בזמנים עברו היה מכונאי אז לא יתכן שאני לא מכיר את הרעש
(במיוחד כשזה פיאט)

אני מאמץ את אוזניי מתרכז בדפיקות עד שלרגע אני מאבד את שדה הראיה והרכב נודד לו למסלול השמאלי
קריאת פחד נשמעת מהכיוון האחורי
הילד (30+ יושב לידי) מסתכל עלי במבט זועף ואני מדמיין אותו רוטן
״אם אתה לא מסוגל לעשות שני דברים ביחד אולי הגיע הזמן שתפנה את ההגה ותשב מאחורה... בשקט״

סוף סוף היציאה המיוחלת
יורדים מהמהיר ונכנסים לחניה של הקניון
מעניין, הרעש פסק מהרגע שירדנו מהמהיר
אני מודאג ולא רק מהרעש!
מאותו רגע שירדנו כאב חד פילח את גופי באיזור המפסעה
שלחתי את הילדים פנימה ואמרתי שאצטרף תוך דקות ספורות

עשר דקות של חיפושים מסיביים
קיפולי ראש צוואר וגוף
(אל תשכחו שזה פיאט!)
לא נמצא דבר!
הכאב באיזור התחתון מתגבר ואני חייב ללכת לשירותים

מאחורי דלת סגורה בתא שמיועד לנכים אני מוריד בזהירות את התחתון מתכופף ומציץ באיזור הבעייתי
אימאל׳ה!!!
מה שהיה פעם שק לתינוקות בפוטנציה נראה כמו עגבניה נפוחה בשלה יתר על המידה שספגה מכות מחברותיה העגבניות שהיו שותפות למשא מטלטל בתוך ארגז עגבניות שהונחו שם אחת על השנייה בלי יכולת לזוז כשתחת של עגבניה אחת מונח על פרצוף של אחרת ולפעמים קצה הגבעול מצטרף לחגיגה

(עכשיו אני מקלל את הפיאט!)

אני מנסה לשחזר למה? מה קרה?
בחיים לא קרה לי דבר שכזה!
טוב אולי פעם אחת באותו מסע טירונות לא נגמר ששבועיים אחריו שכבתי בבידוד והאחות הרחמניה מורחת לי שם משחה לבנה סמיכה ומסריחה שלוש פעמים ביום
ואם אתם חושבים שנהניתי מהעניין תשכחו מיזה
מטר תשעים
משקל 200 קילו
3 שיניי זהב
שערות בבית החזה... וזקן
או בקיצור... הצילו!!!

היתה מורחת את המשחה מסתכלת ומחייכת חיוך גדול, שיניי הזהב שלה היו בורקות מהאור הלבן בחדר והיא ממשיכה בשלה מורחת ומסתכלת, מורחת ומסתכלת, מורחת ומסת...
איכס!

לקח לי עוד דקה להבין
״צ׳ייפ״ השכרת רכב
אני עומד בדלפק ומבקש לשדרג לרכב גדול יותר
הבת מתנגדת
מצא חן בעיניה הרעיון של מכונית קטנה ומדליקה "פיאט"
"מה פתאום פיאט ואמריקה"!!!???
"איך אפשר לנסוע עם הדבר הזה על כביש מהיר"
אני שותק
מוותר
ועכשיו!
רעש הדפיקות ברכב!
הפחד הבלתי נשלט ששרר בתוכי בזמן הנהיגה (מי, מה, מה פתאום פיאט עכשיו... באמצע החיים?!)
שק עגבניות נפוח
רעש הדפיקות ברכב

אני ניגש לבית מרקחת הקרוב מבקש משחה - לא הייתי בטוח איך להסביר את סלט הביצים עם העגבניות וקולות ה״קליק-קלאק״ מאיזור חלצי ועוד באנגלית אז אמרתי נגד שפשוף - חבילת תחבושות ונייר דבק לקבע את הכול ביחד.
וזהו!

עכשיו אני שובר את הראש מה לספר לילדים בדרך חזרה כשהם ישאלו והבת עוד תשוויץ לחבר באבא המוכשר שלה ותאמר בהתלהבות
״אבא איך סידרת את הרעש? מה זה היה?״



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל