יחסו של אבי לערבים כשקראתי את הכתבה "מעצבות שלום" , עלו בי מחשבות על יחסנו עם הערבים. לכמה מאתנו יש חבר ערבי? כמה מאתנ

יחסו של אבי לערבים כשקראתי את הכתבה "מעצבות שלום" , עלו בי מחשבות על יחסנו עם הערבים. לכמה מאתנו יש חבר ערבי? כמה מאתנו מקיימים קשרים חברתיים עם ערבים. ואז עלו בי זכרונות על יחסו של אבי לערבים. אבא שלי אהב ערבים אבל היה בו בזמן איש ארץ ישראל השלמה. מין פרדוקס שכזה, אך יחד עם זה הוא חיבב ערבים והתענין בהם. זכור לי טיול שהוא עשה איתי לכפרים באקה

יחסו של אבי לערבים
כשקראתי את הכתבה "מעצבות שלום" , עלו בי מחשבות על יחסנו עם הערבים. לכמה מאתנו יש חבר ערבי? כמה מאתנו מקיימים קשרים חברתיים עם ערבים. ואז עלו בי זכרונות על יחסו של אבי לערבים.
אבא שלי אהב ערבים אבל היה בו בזמן איש ארץ ישראל השלמה. מין פרדוקס שכזה, אך יחד עם זה הוא חיבב ערבים והתענין בהם.
זכור לי טיול שהוא עשה איתי לכפרים באקה אל גרבייה וג'ת בתחילת שנות החמישים. הייתי ילד בכיתה ד'-ה'. התפלאתי איך אבי מרגיש בבית בין הערבים.
נכנסנו לבית הספר התיכון. המנהל הגיש לנו קפה בחדרו ונתן לנו הסברים מפורטים על בית הספר. לאחר שיצאנו אבי העיר לי על נימוסי: "בני, כל מהלך השיחה נשענת על מרפקך שאותו הצגת ממש באמצע השולחן. לא יושבים ככה לפני אדם מכובד." אח"כ הוזמנו למשפחה ערבית, בכפר ג'ת ושוב האירוח היה מאד יפה והשיחה קלחה. פתאום מישהו מהמארחים הציע לאבי סיגריה, ואבי חניך תנועת הנוער שלא עישן מימיו סיגריה והוקיע את המנהג הזה, לקח את הסיגריה ועישן אותה. כשיצאנו מביתם שאלתי את אבי מדוע הוא עישן את הסיגריה? הוא אמר לי, שזה היה מתוך כבוד למארחים.
במהלך השיחה עם המארחים עלתה השאלה מדוע אנחנו הילדים היהודים לא לומדים ערבית. בקיבוצנו הייתה קבוצת עבודה של צעירים ערבים, ומדי פעם הם נכנסו ללמד בכיתות היסוד את השפה הערבית. ואני שידעתי כמה מילים בערבית, ניסיתי להראות למארחים את כוחי בערבית. כשיצאנו, אבי אמר לי: "מה אתה חושב שהם טפשים – הם הרגישו שכל לימוד הערבית בקיבוץ זה לא רציני".
מהטיול הזה נשארו לי המון חוויות. כתבתי עליו בעלון בית הספר, ועשיתי כמה ציורים של רחובות בקה אל גרביה והשוק שלה.
בשנים שלאחר כיבוש השטחים, אבי רכש לו חברים פלסטניאים ברחבי הגדה. היה לו חבר בבית לחם, אותו הוא ביקר בשיא האינתיפאדה הראשונה. נהג המונית הוריד אותו ליד ביתו של חברו ונמלט מן המקום.
עתה, ממרחק השנים, כשהוא כבר איננו איתנו, אני שואל את עצמי מאיפה הוא לקח את היחס הזה לערבים, את הפתיחות הזו? נראה לי שהתשובה היא, שהוא האמין באמת בשוויון הערך של כל אדם, הייתה בו סקרנות גדולה כלפי אנשים ממוצא שונה, והיה לו גם אמונה פנימית בערך של "אחוות עמים".

איתן קליש (לערב יום הכיפורים 2015)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל