הזקנה – התחלה חדשה או סוף מר?

כשתברכו על הנרות, תזכרו שיש תמיד למה לקוות: לעולם אינך צעיר מכדי למות וזקן מכדי להתחיל לחיות!

בכנס על הזקנה, במכללה למינהל, הסבירו ש- 85% מהישראלים חושבים שלמילה "זקן" יש קונוטציות לא חיוביות. עם ישראל שבזמנו היה רוכש כבוד לזקני העם, כמו כל העמים העתיקים, חזר לייחס קונוטציה שלילית לזקנה כמו "זקני ציון"...
ג'ון לנון, מהחיפושיות, הרי אמר שהחיים זה מה שקורה כשאתה עושה תוכניות. ותוכניות לעתיד זה בטח לא לזקנים... לפחות לא תוכניות חומש או עשור. הזקנים זה הרי אנשים ששוכחים מה שהיה אתמול וזוכרים רק מה שהיה לפני שנים... ויש הטוענים שלהיות זקן זה "להתחרפן". העולם שייך לצעירים כבר אמרו ועולם הפרסומות והמכירות פונה אליהם בעיקר. בדומה למלחמה בגזענות או באפליה על רקע מיני, יש הטוענים לאפליה לפי גיל, וקוראים לזה "גילאות".
אמנם לבן גוריון תמיד קראו "הזקן", אבל לאחרונה הופתעתי שכאשר הזכרתי את "גולדה" בפני שני צעירים, אלו הגיבו בשאלה: "מי זאת גולדה?"... בשביל אימא של אשתי גולדה הייתה, באחרית ימיה, שטר כסף...


ככה זה, כשאדם מזדקן הוא מרגיש בודד ומיוחד – עוף מוזר בעולם של צעירים שהשתלטו על העולם. אדם זקן הרי יש לו כבר כל כך הרבה, מחלות... לחץ דם תמיד התקשר אלי, כשהייתי צעיר, לאדם הזקן – והיום, עם הגיל, אני חייב להיות עם יד על הדופק... הצעירים אומרים לזקן שמתלונן ש"זה" כבר לא דופק אצלו – תלך לרופא לב... לך תסביר להם שהייתי מוותר על שנים מחיי, אבל מאהבה אף פעם לי לא די. מבחינתם אני כבר באוברדרפט מבחינת השנים... זקן שמתנהג עדיין כמו צעיר, נקרא זקן חסר מנוח. אם לא יאמץ לו מנהגי זקנים אפילו יקראו לו זקן חסר מוח...
אני עצמי הכרתי זקנים רבים, "מסודרים" כלכלית, מתנדנדים בגופם ורועדים בידיהם, אבל עדיין מנסים בעקשנות לבצע מטלות קשות של טיפוס על סולמות, תיקון רעפים ועוד מיני עבודות תחזוקה מקצועיות וללא כול ידע ונקיטת אמצעי זהירות ראויים. הדבר גורם לפציעות ואף מביא לאסונות של ממש... הרי הזקנים תמיד אומרים: לו הייתי היום צעיר, הייתי מבין שצריך ליהנות מהחיים עד הסוף. אבל יש לא מעטים שעם הגיל, מאבדים גם את הגיל, כלומר שמחת החיים. במקום ליהנות מהחופש של הגיל המבוגר, שיש פחות ציפיות ומחוייבויות, הם דווקא נאחזים עדיין בהרגלים הישנים...


רבים הם בעלי הנכסים שעושים מעשים בלתי אחראים כאלה, מתוך קמצנות גרידא להזמין איש מקצוע. יש גם זקנים שהבעיה שלהם בחיים זה להיפרד מהכסף. הזקן אמור, כאשר כבר לא מצפים ממנו לעשות דברים ויש לו חופש - להיפתח לחיים ולאנשים. אבל יש כאלה שהופכים לא פעם, אם היו בצעירותם אנשם קשים, לקמצנים גדולים. על אחד כזה אומרים, כאשר הוא הולך לרופא פרטי שצריך לשלם לו, שהוא זקוק לזריקת הרגעה בארנק... לא מזמן אירעה תאונת בית מחרידה, של ישיש שעסק בגיזום עצים בחצר ביתו ונפגע ממסור חשמלי שגרם למותו. לא מעט תאונות קורות לאותם שמתעלמים ממצבם הפיזי ומגילם. מבחינתם איש זקן נמצא במרחק של לפחות 25 שנים מהם... הסטטיסטיקה מראה שרבים הם אלה שמעורבים בתאונות ביתיות בשנים האחרונות לחייהם.


דומה שהם מתגרים ממש במזלם, מתוך רצון לחסוך כסף, הם ממש מהמרים על חייהם. פעם גרתי בשכירות אצל בעל דירות בן 85. הלה, פנסיונר של חברת החשמל, נהג ערב ערב לשוטט ברחובות ולאסוף מזון לא ראוי למאכל ואף אריזות פלסטיק ריקות. האיש אולי נולד בעולם הזה, אבל כנראה עבר כבר לפלנטה אחרת. מזכיר לי את הבדיחה: בבית משוגעים מאושפז טען בפני כולם שהוא נפוליון. "אבל נפוליון מת כבר לפני מאות שנים", אומר לו אחד מבאי המוסד. "אוי!" טפח המשוגע על מצחו, "איך הזמן עובר!" גיליתי על אותם ישישים דברים שלא מצאתי אפילו בתיאורי ה"קמצן" של מולייר...
בחברה המודרנית שלנו קיימים שני מצבים: או שאתה "מת" או שאתה "חי". בדרך כלל את התכונה השניה מייחסים לבני שמונה עשרה ומטה... יש את אלה שעבדים ומתמכרים לכסף ולממון, ויש המשתעבדים לחסכנות וקמצנות בצורה קיצונית אובססית. בקוהלת נאמר "אין אדם יוצא מין העולם וחצי תאוותו בידו" ומוסיף "איוולת אדם תסלף דרכו וחייו". בדרך כלל הישראלים לא אוהבים לצאת פריארים בשום מצב ובפרט מול המפגש עם בעלי מקצוע, הגורמים להם להיכנס ללחץ ותמיד ינסו לדחות תיקון חלון שבור לשנה הבאה, לעוד חורף. במקום לחפש את בעל המקצוע שיצא צדיק, הם מעדיפים להגיע לעולם שכולם שם צדיקים...


לא מזמן הצטרפתי לידיד טוב, שביקש להשכיר דירה בדרום ת"א. את פנינו קיבל בעל בניין הדירות הפרטי. הייתה זאת קבלת הפנים הכי הזויה שנתקלתי בה מעודי. בעל הבית קיבל אותנו בעודו שוכב על הארץ וידיו החשופות מחטטות בתוך בור הניקוז, שבתוך חצר הבניין שלו. מראהו תיאטראלי ועל בגדיו שרידי צואה ולכלוך, שערו אסוף לאחור בקוקו זנב "פירטי", בפיו חסרו השיניים הקידמיות ויהלום קטן ונוצץ מעטר את תנוך אוזנו. האיש, בן 92 השנים, עסוק היה בפתיחת סתימה בבור הביוב שלו. לרגע הבטתי באיש הזקן ברחמנות ובחמלה ושאלתי את עצמי, מה מונע מהישיש האמיד לחיות קצת לפני שהוא מתפגר? מדוע, נאמר, לא יזמין בעל מקצוע?! בשנה שעברה, במסגרת התרומה לתמיכה בקהילה הבוגרת, נפל בחלקי הזכות לחנוך זוג קשישים, בעלי נכסים, שסרבו לעזוב ולעבור לבית אבות, למרות שהוצעו להם תנאים טובים. רווק אחר, בן 93, התנה את העברתו רק לאחר שימצא כלה... ואילו אחר, בן 96 שנים, אלמן, התלונן על זה שילדיו לא מבקרים אותו מספיק וסיים דבריו באצבע משולשת שילדיו יקבלו ממנו כעונש.
לא מזמן נדרסה למוות אחת מאותן אספניות הזבל. במשך שלושה ימים עסקו במיון ואיסוף "האוצרות" והכסף הרב שנמצא בוילה המוזנחת של הקבצנית "המסכנה". זה לא בדיוק "אל תשליכנו לעת זיקנה"...
על זה אמר פעם האדמו"ר מקוצק, שרק סוסים וחמורים הולכים באמצע... ואם בזקנים חסרי מנוח עסקינן, קשה לשכוח את אותו נהג ישיש בן 88 שנים, ש"טס" במהירות מופרזת של 180 קמ"ש נגד כיוון הנסיעה, בכביש המהיר לחיפה ומצא את מותו. על הנהג של מיס דייזי, האיש כנראה לא שמע... לפעמים מגיעים לגיל המכובד, שעם כול הכבוד, שוכחים לפעמים היכן נמצאת דוושת הגז וגם מפספסים כל מני תמרורי דרך. ואני כבר לא מדבר על אותם קשישים, רוכבי אופניים, שאני נתקל בהם בכבישים וחושב שהם בעצמם תמרורי אזהרה נעים... אז נאחל לכולם עד 120 אבל לא בכבישים...
הרי בסופו של דבר כל הדרכים מובילות למקום אחד – אין דרכים חלופיות...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל