ג'מעת רמבם-הסיפורים מאחרי האנשים והמרפאים...

גדעון ואני התחבאנו בין ענפי עץ הגרייפוט (כך קראנו אז לעץ אשכוליות)וראינו כיצד סיטה (סבתא בערבית) הניחה רגליה בפיילה (גיגית בלשון היום) קטנה ואסלן בעזרת מצבטים מיוחדים הקיז לה דם משני שוקיה. עד היום איני יודע אם פעולה כירורגית זו של אסלן עזרה לייצב לחץ הדם של סיטה, בכל אופן סיטה נפטרה כשגילה נושק ל-100.


פגישה של אחרי 60 שנים

בעוד אני מתעד מסיפורי שכונת רמבם אשר ברישון מתחולל טוויסט בעלילה ומעשה שהיה כך היה...יום שישי, הטלפון מצלצל, אריה שואלת הדוברת מעברו השני של הקו? כדרכי אני עונה "אריה כל הזמן" נשמע צחוק גרוני שבאחת החזיר אותי לעברי בשכונת רמב"ם. "מדברת יעל לוי, הבת של יונה" כן יעל עניתי, זיהיתי אותך לפי צחוקך. תשמע היא אומרת, מזה תקופה של כמה שנים שאני קוראת את כתבותיך במקומון "השקמה", פגשתי את יחיאל שבילי וקצת פטפטנו והחלטתי ליזום פגישה בביתי לזכר הימים ההם, מה דעתך? ללא שהיות אמרתי, בכיף! יעל הוסיפה אני אדאג להזמין כמה מהג'מעה של פעם ונראה לאן נגיע. ואכן לאחר מספר ימים נפגשנו בביתה המטופח של יעל במערב הוותיק של רישון.


אז מי נמנה על ג'מעת רמבם

בין הנוכחים שכולם נולדו ברחוב רמב"ם, רישון:
יעל לרנר לוי בת 79 (רמב"ם 5) עדיין מתגוררת ברישון
צילה גטניו לוי בת 74 (רמב"ם 5) מתגוררת בהרצליה
גדעון אבירם בן 69 (רמב"ם 7) מתגורר במושב קדרון
אריה רוזנברג בן 68 (רמב"ם 9) מתגורר בנס ציונה
יחיאל שבילי בן 74 (רמב"ם 19) עדיין מתגורר ברישון
עמוס שעייר בן 70 (רמב"ם 31) מתגורר לחילופין בשיקגו ו-ברישון
שלום יהב בן 77 (רח' בלפור, שכונת רמב"ם) עדיין מתגורר ברישון



מי מכיר היום את הקללה "בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת"

מיד עם כניסתי אני מזכיר ליעל ששרתה בצנחנים יחד עם אריק שרון כי טעמו של מסטיק העלמה הצהוב שהביאה לי כילד שמור עדיין בפי. יחיאל וגדעון הציבו המצלמות התיישבנו ופרצי צחוק ליוו הפגישה לאורך כמה שעות טובות. שאלתי הנוכחים אם הם זוכרים קללות שהיו שגורות בפי ילדי השכונה, ואכן רצף קללות הוזכרו חלקן בערבית עסיסית, אך קללת המחץ הייתה כאשר המקלל היה מסנן מבין שפתיו לכיוונו של המקולל, אתה, "בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת" הלקוחה מהמקורות. היכן היום מקללים כך?
התעדכנו במי חי ומי כבר לא בשכונתנו, לאחר מכן נזכרנו בפנס הרחוב הבודד כמעט שהיה בשכונה ושימש מרכז משחקי הלילה של ילדי השכונה עד שילדים משכונות אחרות קינאו בנו ופוצצו את הנורה הצהובה. החלטנו להציב שמירה על עמוד התאורה כל הלילה, מיותר לציין שההחלטה לא החזיקה מעמד אפילו לילה אחד, פשוט פחדנו..


דמויות שהזמן לא מחק...

דמותו של ר' יחיה יהוד הסבא של עמוס ויחיאל האדם האהוב בשכונה צפה ועלתה ונזכרנו איך אנחנו כילדים המתנו לו בצאתו מבית הכנסת בשבת כדי לענות על שאלתו "פסוק פסוקך" ולקבל את הממתק שהיה מוכן ומזומן לו בכיסיו, ציינו גם את עבודתו הקשה ביקב של רישון ...
נזכרנו בדמותו הגמלונית ורבת הכוח של מוסא אשרי שהיה נשוי לשתי נשים המבוגרת נקראה נונו ו-צרתה נקראה ברכה ואנו הילדים ריחמנו עליו איך הוא יכול לסבול שתי נשים. האיש היה מעבד פרדסים וכל בוקר רותם את אתונו הצחורה לעגלה ויוצא למלאכת יומו ואז החגיגה בין נשותיו היתה מתחילה...


יונה לוי מרפאה בשכונת רמבם

לאחר שהזכרנו עשרות שמות מהשכונה והם בהחלט ראויים לכתבה נפרדת. החלטתי להתמקד ולספר לכם הקוראים מעט על המרפאים שהיו לנו בשכונה ולציין שאחוז ההצלחה של המרפאים היה גבוה במיוחד.
בראש וראשונה היתה יונה לוי אימא של יעל וצילה, אשר נהגה להלך יחפה רוב הזמן, שיחקה עמנו במשחקי הרחוב והיא שלימדה אותנו בעת שנפצענו בידינו ורגלינו להשתין על מקום הפצע כדי לחטא המקום ואם זה לא עזר הרי שמרחה כמות נכבדה של קפה שחור מתובל ב-הל והוא שעצר הדימום. יונה לוי התהדרה בתואר לוכדת הנחשים של השכונה,היה ברשותה ענף עבה של עץ אקציה (שיטה קוצנית) וקצהו מפוצל כמו האות V, כל נחש שהעז לזחול בשכונה מיד נקראה יונה לוי ומעשה אומנות במהירות הייתה לוכדת הנחש. סיפור אופייני על תמימותם של אנשי השכונה של פעם יודע לספר על טלפון החוגה הישן של יונה לוי שיום אחד הפסיק לדבר... הוציאה אותו יונה מהשקע והלכה עמו עד לביתה של נדרה (יונה נהגה לעזור בחליבת הפרות של נדרה) שם הוציאה את הטלפון של נדרה מהשקע בקיר והכניסה את הטלפון שלה... לשאלתה של נדרה מה היא עושה? ענתה, לא רציתי שיעלה לכם כסף השימוש בטלפון שלכם.


"אסלן"-מרפא כירורגי

מרפא נוסף ששמו עלה בפגישה היה ספר השכונה ששמו "אסלן" אסלן הזה היה ידוע בהתמחותו בהורדת לחץ דם.אני זוכר שפעם שמענו שאסלן מגיע לסבתא של גדעון כדי לייצב לה את לחץ הדם, גדעון ואני התחבאנו בין ענפי עץ הגרייפוט (כך קראנו אז לעץ אשכוליות) והבטנו מעל על עבודתו של אסלן. ראשית הוא הושיב את סיטה (סבתא בערבית) ושם את רגליה בפיילה (גיגית בלשון היום) קטנה ובעזרת מצבטים מיוחדים הקיז לה דם משני שוקיה. עד היום איני יודע אם פעולה כירורגית זו של אסלן עזרה לייצב לחץ הדם של סיטה, בכל אופן סיטה נפטרה כשגילה נושק ל-100. אסלן הנ"ל גם היה מומחה בהרחקת שדים רוחות וכאבי גב למינם וזאת הוא עשה באמצעות כוסות רוח שכ-במעשה כשפים היו מותירות סימנים עגולים אדומים על גב החולה אך התוצאות הוכיחו את עצמן.


אסתר יהוד -מרפאה על פי ה-רמבם,שיטת "רסס"

ואי אפשר שלא להיזכר בסבתא של יחיאל ועמוס, אסתר יהוד שהיתה ידועה בגינת צמחי המרפא שטיפחה בחצרה על פי הרמב"ם
ומורשת חכמי ישראל "מרפא הבושם" זכור המקרה של הילד הצעיר שהובא מטבריה כדי שאסתר יהוד תנסה להחזיר לו את כושר הדיבור
שביום אחד נעתק ממנו.אסתר יהוד השתמשה בפרוצדורה רפואית תימנית עתיקת יומין שנקראת "רסס".הפרוצדורה מזכירה במעט "פתיחה"בספל קפה.
הילד ישב כאשר על ראשו הונחה קערת מים קרים,בצד הובער פרימוס עליו אסתר יהוד המיסה עופרת,
בגמר ההמסה ריססה אסתר את העופרת הלוהטת לתוך קערת המים ולעיניה ניגלתה דמותו של כלב...
וזו גם הייתה אבחנתה שכלב שזינק על הילד הפחידו וגרם לו לאלם .
הריפוי היה מהיר מאוד וכושר הדיבור שב לילד.


אחרית דבר

ניתן להוסיף ולספר עוד אלפי סיפורים על שכונת רמבם ואנשיה ואני מצפה שעוד אנשים מבני
השכונה יוסיפו סיפורים על שכונתנו האהובה שהייתה בית גידול ומרכז של קיבוץ גלויות
לבני כל העדות ללא הבדל צבע,מין,דתיים או חילונים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל