היחס לעץ במקרא

היחס לעץ במקרא ובימינו מעיון במקרא אנו רואים כי העץ במסורת שלנו מסמל דברים מאד חיוביים, ובאופן בסיסי הוא מנוגד לדימוי האדם: " כי האדם עץ השדה?" שואל ספר דברים, וזאת קביעה חד-משמעית של התורה כי יש לחוס על העצים בשעת מלחמה, כי העצים אינם אויבים.

היחס לעץ במקרא ובימינו



מעיון במקרא אנו רואים כי העץ במסורת שלנו מסמל דברים מאד חיוביים, ובאופן בסיסי
הוא מנוגד לדימוי האדם:
" כי האדם עץ השדה?" שואל ספר דברים, וזאת קביעה חד-משמעית של התורה כי יש לחוס על
העצים בשעת מלחמה, כי העצים אינם אויבים.
מגמה זו נמשכת בתהלים פרק א:
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב:
כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:
והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח:
לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח:
על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים: )
כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד

בתהילים העץ מסמל נתינה בלתי פוסקת, יציבות, שגשוג והצלחה. הוא מובא כניגוד לדמות
הרשע, אשר כל רוח תידפנו.

בקינת איוב, העץ מסמל את הנצחיות, את יכולת ההתחדשות את התקווה. העץ לעולם לא אובד.
לעומתו האדם אם באה עליו מכה, הוא מת ונעלם, ללא תקוה להתאוששות.
איוב, יד, ז-יא
כי יש לעץ תקווה, אם יכרת ועוד יחליף,
וינקתו לא תחדל.
אם יזקין –בארץ שרשו,
ובעפר ימות גזעו.
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם
ואיו.
אזלו מים מני ים
ונהר יחרב. (איוב, יד, ז-יא)

אצל נתן זך, מנוגד דימוי העץ
לזה שבמקרא:
כי האדם עץ השדה.
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע.
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה.
כמו עץ השדה.
כי האדם עץ השדה.
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש.
ואני לא יודע
30
איפה הייתי ואיפה אהיה.
כמו עץ השדה.
אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה.
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה.
כמו עץ השדה.
כי האדם עץ השדה.
כמו העץ הוא צמא למים
כמו האדם גם הוא נשאר
צמא.
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה.
כמו עץ השדה.
לעץ שנגדע, לדעת זך, אין שורשים בעבר, בדיוק כמו לאדם התלוש מעברו ומעתידו
מההיסטוריה שלו.
אצל זך העץ שואף כמו האדם לנדוד, לצאת ממקומו, למצוא את מקומו, דבר שממש מנוגד
למהות העץ המקראית המזוהה עם שורשיות ויציבות.
העץ במקרא לעולם לא ימות, אבל אצל זך, הוא נקבר כמו האדם. העץ בתהילים ובמקרא אף
פעם לא צמא למים, אבל אצל זך הוא צמא כמו האדם.
אין ספק שיש לנו כאן שני דימויי עץ מנוגדים. מכל מקום נראה שבאופן אינסטינקטיבי אנחנו
מאמצים את דימוי העץ המקראי, ולא את דימוי העץ של זך, ועדות לכך היא חצרנו מלאת העצים.

אך ישנם יהודים היושבים בהתנחלויות, שרוממות התנ"ך בגרונם, והם מעיזים לפעול בניגוד
גמור לציוויי התורה, כאשר הם כורתים מאות ואלפי עצי זית של הכפרים הפלסטינים השכנים,
ביהודה ושומרון. הם מפרים בריש גלי את הציווי שניתן בדברים, כ, יט: "כי תצור אל עיר ימים
רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה, לנדח עליו גרזן..." והגרוע מכל הוא שאיש לא
עוצר אותם.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל