כיצד סולחים - פרשת "ויגש"

איך פותרים דילמות ערכיות ורגשיות ? פרשת "ויגש" אם בפרשה הקודמת עסקנו ב"סליחתו" של יוסף לאלוהים, על המעלות והמורדות התלולים של חייו, הפעם יוסף ניצב לפני משימה הרבה יותר קשה – עליו לסלוח לאחיו שביצעו פשע כל כך כבד כנגדו (לחטוף ולמכור אדם לעבד, מושווה בתנ"ך לרצח). יוסף כבר בשיא הצלחתו, הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של כל הממלכה המצרית, הוא נשוי לב

איך פותרים דילמות ערכיות ורגשיות ?

פרשת "ויגש"


אם בפרשה הקודמת עסקנו ב"סליחתו" של יוסף לאלוהים, על המעלות והמורדות התלולים של חייו, הפעם יוסף ניצב לפני משימה הרבה יותר קשה – עליו לסלוח לאחיו שביצעו פשע כל כך כבד כנגדו (לחטוף ולמכור אדם לעבד, מושווה בתנ"ך לרצח).
יוסף כבר בשיא הצלחתו, הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של כל הממלכה המצרית, הוא נשוי לבתו של הכהן הגדול, הוא בקשר אישי מצוין עם פרעה, הוא המשנה למלך. אך הקרע עם אחיו ואביו מכביד עליו, למרות שהוא מנסה לברוח ממנו. כבר פרשני ימי הביניים התפלאו מדוע יוסף, לאחר שעלה לגדולה לא שולח אות חיים כלשהו למשפחתו, או לפחות ליעקב שאהב אותו כל-כך. והנה עתה נכפה עליו העימות עם עברו, כאשר האחים מופיעים במפתיע לפניו.
יוסף נקלע למאבק של רגשות סותרים. יוסף לא שוכח את אשר עשו לו אחיו. הוא מתמלא ברגשות נקם, ועתה יש לו גם היכולת להחזיר להם כגמולם, כשהוא מוסווה, כי הם לא הכירוהו.
מצד שני אנו מבינים מהמשך הסיפור כי יוסף אוהב את משפחתו, וחלומו הגדול הוא שהמשפחה תתאחד, שיחיו ביחד, ושהקרע בינו לאחים יאוחה.
הדילמה שבה מצוי יוסף היא גם ערכית: מצד אחד קיים ביהדות ובכל חברה אנושית, ערך שנקרא "מידת הדין" אשר אינו מכיר בסליחה, ועל-פיו האחים צריכים להיענש. מצד שני קיים הערך, שחז"ל, המעצבים הגדולים של היהדות, קראו לו "מידת הרחמים". חז"ל סברו שהקב"ה, מנהל את עולמו תוך איזון בין שני יסודות אלו. לפי מידה זו, יוסף מצווה לסלוח לאחיו, ולדאוג למשפחתו שהגיעה למצוקה, (כך גם ניבאו לו חלומותיו מימי נעוריו – הוא יהיה לראש המשפחה).
איך יוסף יצא מהדילמות האלו? מדוע פתאום הוא החליט להתוודע לאחיו? כידוע יוסף, תחילה מעביר את אחיו דרך סידרה של השפלות, ורק לאחר נאומו הנרגש של יהודה, שהסביר לו שמאסר בנימין עלול להביא למות אביו, התגלה לפני אחיו והתפייס עמם. כיצד נסביר את הסתירות שבהתנהגות יוסף?
הסבר ראשון: על ה"טירטורים" שיוסף העביר בהם את אחיו לפני שהתוודע להם רבו הוויכוחים. פרשנים מסויימים ראו בהם התעללות לשמה. אך נראה כי הפרוש הנכון הוא, שיוסף רצה לוודא שהאחים באמת ובתמים מצטערים על מה שהם עוללו לו וליעקב. לכן העמידם במצבים שהזכירו את המצב של "מכירת יוסף". הוא מחדד את ההקבלה של הסיטואציות, כאשר הוא אוסר את בנימין ושולח את האחים לביתם. נאומו של יהודה, המוכן לשבת במאסר במקום בנימין, מבהיר ליוסף, שאכן חל שינוי באחים, והם מתחרטים באמת על מה שקרה בנעוריהם. אנחנו כקוראים כל יודעים, כבר ידענו זאת לפניו, משיחות האחים: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו, בהתחננו אלינו, ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת". כאן בא לידי ביטוי הרעיון היהודי הגדול ש"התשובה" אם היא תשובה אמיתית – מכפרת!
הסבר שני - יהודה בנאומו הנרגש - שהבליט שוב ושוב את הסבל הנורא שעבר על אביו, ועל כל המשפחה, כתוצאה מהטראומה של היעלמות יוסף, והבליט את מה שעלול לקרות ליעקב אם גם בנימין ייעלם- הצליח לפתוח את ליבו של יוסף. הוא התמלא רגשות חמלה על אביו, על בנימין ועל האחים, וסלח להם סליחה שלימה, מאותו יום ואילך.
ומהו הלקח בשבילנו? כולנו עומדים בחיינו בפני מצבים שבהם אנחנו צריכים להחליט בין "מידת הדין" ל"מידת הרחמים", כהורים, כבעלי תפקידים וכחברים. היהדות אומרת לנו – מצד אחד לעשות חשבון עם מי שפגע בנו, היא לא בעד "סליחה נוצרית", אך מצד שני, לא לשכוח שפתיחת הלב וקולו של הלב הם הדרך הראשית לצאת בשלום מדילמות רגשיות וערכיות.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל