עבד עברי

שמות כ"א, א'-ו'): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶ

שמות כ"א, א'-ו'): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ: וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם".

מה זה – עבד עברי?

אתה שואל למה יש לי חור כזה באוזן? מה אתה באמת לא יודע? אני עבד עברי! מה חשבת שאין דבר כזה בקרב עמנו המתקדם והנאור שבעמים? אז תתפלא יש ויש, ואפילו יש לזה הכשר מתורתנו הקדושה. תורתנו מצווה כי אדם שלא יכול להחזיר את חובו ימכר לעבדות, וזה מה שקרה לי.

הייתי חקלאי צעיר, עדיין רווק, שהוריו נפטרו זה מכבר, בן יחיד למשפחת איכרים מדורי דורות. כדי לקנות זרעים לקחתי הלוואה לא גדולה משכני העשיר. באביב, כמה שבועות לפני הקציר הופיע הארבה וחיסל את כל היבול. נשארתי עם החוב לשכני, והחמולה לא רצתה לעזור לי. רציתי למכור את חלקתי, אבל זקני השבט, אסרו עלי את הדבר בשם חוקי תורתנו הקדושה, האומרת כי האדמה היא קדושה ואין להוציא נחלה מחזקת המשפחה. אתה מבין, אצלנו בעם ישראל יש הרבה דברים יותר קדושים מהאדם ומחרותו.

הפכתי להיות העבד של שכני. הייתה זו הרגשה מאד מוזרה, כי בעצם המשכתי לגור באותו הכפר, לראות את אותם אנשים, אבל כולם ידעו שאני עבד, אדם מסוג ב', הייתי ל"אחר". די מהר כל חברי התרחקו ממני, והיו עוברים לצד השני של הרחוב, כאשר היו נתקלים בי. המוכר בחנות, אליה הייתי הולך בשליחות האדון שלי, גם הוא החל לדבר אלי בזלזול.

בתוך ים השחור והדכאון שנפלתי לתוכו, מצאתי כוכב שהאיר את חיי. קראו לה סהר. היא הייתה שפחה בת 18, יפה, חכמה, וטובת לב. היא נמכרה לאדוני כשהייתה בת 10, כי אביה גם הוא היה חייב כסף לאדוני. על-פי חוקי התורה השפחה העברית בכלל לא זכאית לשחרור כמו העבד העברי המשתחרר אחרי שבע שנים. היא נמכרת לאדון על-מנת שתהיה לאחת מנשיו, ואם הוא מואס בה הוא יכול להעביר אותה לבנו. אסור לו למוכרה למישהו אחר, לפי חוקי התורה, לאחר שעברה את מסלול היסורים דרך מיטתו ודרך מיטת בנו. היא נשארת בחצרו של האדון, עד שתינשא לאיזה עבד אחר, או שפשוט תשאר להזדקן ערירית בביתו של האדון. ראיתי לא מעט נשים אומללות כאלו.

לא אכחד ממך כי סהר אשתי עברה את מסלול ההשפלה הזה במיטותיהם של האדון ובנו. אך בדרך פלא נפשה לא נפגעה, והיא לא הפכה לאשה צינית ומרירה. היא האירה אלי פנים מיד עם הגיעי לביתו של האדון. היא עודדה אותי וניסתה לשכנע אותי שלהיות עבד זה לא סוף העולם. שאני פשוט צריך לוותר על גאוותי כאדם חופשי. זהו גורלי, כך רצה האל. עוד שש שנים אשתחרר ואולי עוד אהיה מאושר.

היא הייתה שומרת בשבילי את מיטב נתחי הבשר, ובבואי מהחריש בשדות הייתה מגישה לי ארוחה חמה, ויושבת עמי שעה ארוכה, ומדברת על ליבי, שלא אפול ברוחי. ידעתי שאסור לי להתאהב בה כי אם אתחתן עימה, ואף עם יוולדו לנו ילדים, לפי חוקי תורתנו הקדושה לא אוכל לקחתם עמי כאשר אשתחרר, והם ישארו עם אדוני. ידעתי שאדוני אדוק במצוות התורה, ולא יוותר על שלו.

אך לא עמדתי מול קסמיה של סהר. לאט לאט התארכו שעות הישיבה המשותפות שלנו מול האש בלילה. לבסוף היא נשארה לישון על מזרוני. כאשר סהר נכנסה להריון פניתי אל האדון שיאפשר לנו להינשא. האדון הסכים אך התרה בי כי עלי לדעת שבתום שש השנים של עבדותי, סהר וילדיה ישארו ברשותו. לא יכולתי לאכזב את סהר וחשבתי "כשנגיע לגשר, נעבור אותו" – אולי הדברים יסתדרו איכשהו, אולי אדוני יוותר.

הייתה לנו חתונה עלובה של עבדים. כל החגיגה נערכה בחצר של אדוננו, והמוזמנים היו רק עבדיו של אדוני, ועבדים נוספים של שכניו של אדוני. אבל אני למדתי במרוצת השנה הזו, לשמוח בחלקי, ולקבל את גורלי. ממילא הקשרים שלי עם ידידי ומשפחתי נותקו זה מכבר.

הייתי המאושר באדם כאשר נולד בני הבכור. שכחתי לגמרי את הדילמה שתעמוד בפני בעוד כמה שנים. סהר הייתה אם מקסימה. לא שבעתי מלראותה מיניקה את בננו הקטן. קראנו לו דרור, בתקווה שאדוננו יבין לאן אנו חותרים.
כך נולדו לנו עוד ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות. הם היו יפים כמלאכים ואני הייתי מאד גאה בהם. כמעט שלא הרגשתי שאני עבד. הייתי חוזר הביתה מהשדה, ומתקבל בכבוד מלכים ובאהבה מכל בני המשפחה. הודיתי כל יום לאלוהים על כך שנתן לי את סהר ואת הילדים האלו.

עברו שש שנים. יום אחד קרא לי אדוני ואמר לי כי על-פי מצוות התורה עלי להשתחרר ולעזוב את ביתו. כמו-כן יהיה עלי לעזוב את סהר ואת הילדים. נפלתי לרגליו ונשקתי אותן. בדמעות שליש ביקשתי ממנו כי יניח לי לקחת את סהר וילדי עימי. אדוני פתח את ספר תורתנו הקדושה והראה לי כי מה שאני מבקש מנוגד לתורתנו הקדושה. הוא שאל אותי האם אי-פעם בתקופת שהותי אצלו כעבד הוא לא נהג כלפי לפי חוקי התורה? האם היכה אותי פעם? האם שבר לי שן או אבר אחר? האם העביד אותי בפרך? נאלצתי להודות שאכן הוא היה הוגן עימי בכל התקופה הזו ונהג בי לפי חוקי התורה. ואז הוא שאל אותי, "אם כך למה אתה רוצה להוציא ממני את מה ששייך לי"? הסברתי לו כי בלי סהר וילדי אין לי חיים. זה כל מה שיש לי בעולמי. בלעדיהם אטרוף נפשי בכפי!
אדוני הקשיב לי, ואז פתח את ספר התורה שוב, ואמר לי "אם כך המוצא היחיד לפי תורתנו הקדושה הוא שתהפוך לעבד עולם". אמרתי לו כי אם הוא אינו מוכן לוותר לי בשום אופן, אני מסכים להפוך לעבד עולם. אדוני קרב אותי למשקוף הדלת ורצע את אוזני. זהו החור הגדול שאתה רואה באוזני.

מאז עברו עשרות שנים, וכבר שכחתי מה זה להיות אדם חופשי. אני עבד, עם התנהגות של עבד, ועם מנטליות של עבד. בכל זאת מה שכואב לי הוא שילדי גם נשארו עבדים, וגם ילדיהם נשארו עבדים. כלומר באותה החלטה שאני קיבלתי, גזרתי את גורלם של כל צאצאי לעבדות. אתה רואה איך בחסות תורתנו הקדושה קם לנו גזע של עבדים עבריים?
איתן קליש


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל