ערים בלילה

החיים הם גלגל והזמן טס ,ובלי להרגיש מנער שהשאיר את ההורים שלו ערים לאבא חרדתי שנשאר ער


לילה, על קירות החדר משתקפים האורות של מנורת הלילה, העיניים שלי מתחילות להסגר, אפילו סדרת המתח הומלנד לא מצליחה להשאיר אותי ער ,אני פשוט נרדם אני נלחם בעיניים מתחנן אליהם תשארו פתוחות , אבל לא היא לא הגיעה .
בתחילת המאה הקודמת כשהייתי נער עם תלתלים, וואי זה היה מזמן! כמה זמן לא השתמשתי במסרק , איזו תקופה …..נחזור לענייננו.
לא הבנתי את הקטע של ההורים לחכות לי ערים בלילה עד שאני מגיע, לא הבנתי מה זה נותן להם? אפשר לחשוב שאני מדפיס כרטיס מה הם משלמים לי לפי שעות ??.
עברו להם מספר שנים והגלגל מסתובב ועכשיו אני אבא והילדה הבכורה שנראה כאילו אתמול נולדה כבר בת כמעט 13 . והיא יפה כמו הזריחה ושקטה כמו הים עכשיו (חמסה חמסה ) ועם הגיל מגיעים המפגשים עם החברים לכיתה , המפגשים שמתחילים ב10 ונגמרים ב12(ולא דקה אחרי זה ) גורמים לי להשאר מתוח ועירני ,המחשבות על איפה היא , הציפיה והסקרנות הורסות אותי ,המצב הביטחוני וההליכה הלילה מלחיצים כיפלים והלחץ משיאר אותי ער כמו חייל בעמדת שמירה , הניקורים הקטנים שוברים אותי אני מנסה להאחז בכל רעש מבחוץ שירמוז לי שהבכורה חזרה ….אבל כלום תוך כדי הסתובבות במיטה עליתי על משהו ! בעצם אולי לא נרדמתי לעולם יכול להיות שמהרגע שהילדים נכנסים לחיינו אנחנו לא ישנים ובכל פעם זה מסיבה אחרת לגמרי? (כל גיל והדאגות שלו ) רק לא מזמן לפני 12 שנים בערך היא בכתה בלילות, היא לא הפסיקה לילל בתוך העריסה, עמוק אל תוך הלילה בהתחלה סתם, אחר כך קקי אחר כך גזים אחר כך שיניים ואז היא נרגעה , אבל לא להרבה זמן .
לאחר מכן היא התחילה להופיע כמו שד בלילה- היא הגיעה לחפש הגנה מאבא ואמא מחלומות רעים, היא נכנסה בעדינות בין שנינו תפסה את מקומה והתחילה לזוז זו הייתה התקופה שאני ישנתי (ניסיתי לישון ) על קצה המיטה השוליים של המזרן זה אולי לא ממש קשה ללוליינים אבל לאדם נורמלי זה קשה , נגיד שאת זה אפשר לסבול אבל את השמיכה שהיא גנבה לי? זה בלתי ניתן לסליחה מה אני בהישרדות אי אנדורס אפילו שמעון אמסלם על כל 2 מטר שלו היה משאיר לי שמיכה .
והיו הימים שהיא לא הרגישה טוב אוי …..רגע יש לי בחילה שאני נזכר …..
רבע שעה אחרי - אלו הימים שהיא באה להגיד ״אבא כואבת לי הבטן״ ואז הקיאה עלינו על המיטה , על הריצפה על הבגדים על הארון על המקלחת רק לא …… בשירותים!
באותם ימים היא הגיע לחפש נחמה וטיפול מסור אצל אבא ואמא סליחה יש לי בחילה נזכרתי שוב .
והיום הגיעו הימים של הבליויים הימים שאני שונא, הלילות שהם יושבים אצל חברים וצוחקים. הימים של הבגרות אני לא מוכן להבין שזה בסדר , זה מוקדם לי היא התינוקת שלי אני מפחד עליה , אני לא יכול להרגע שכשהיא נמצאת בסביבה שאין מי שישמור עליה, יגונן עליה, ינחם אותה במקום שהוא קרוב לבית אבל רחוק מהלב .
11:58 היא נכנסה אני שומע אותה סוגרת את הדלת אני שומע את הצעדים שלה הולכים לאט לאט לכיון החדר שלה אני מכבה את הטלויזה שלא תבין שאני ער ומחכה רק לה שתחזור , הדלת של החדר שלה נסגרת והעיניים שלי גם .
השלב הבא זה גיל ההתבגרות ואחר כך צבא זה מוגזם הם רק נולדו לי תנו לי עןד קצת זמן להריח אותם
נ.ב -חייב לפרק את הדלתות בחדרי ילדים זה מיותר .



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל