פרשת שמות

פרשת השבוע – פרשת "שמות" בפרשתנו ישנם נושאים רבים, בעלי מסרים לאומיים, היסטוריוסופיים ודתיים. אך אני בחרתי להאעמיד את משה ואת אישיותו במרכז דיוני.

פרשת השבוע – פרשת "שמות"

בפרשתנו ישנם נושאים רבים, בעלי מסרים לאומיים, היסטוריוסופיים ודתיים. אך אני בחרתי להאעמיד את משה ואת אישיותו במרכז דיוני.
כשאנו באים לנתח את דמותו של משה, עלינו לזכור כי הוא הדגם של המנהיג האידיאלי במקרא, המאחד בדמותו את דמות המחוקק, המנהיג החברתי, הצבאי והדתי.
משה הצעיר כמו יוסף הצעיר נכשל לא אחת בפרק הראשון של חייו. משה שגדל בבית פרעה, יכול היה להמשיך וליהנות מכל מנעמי מצרים בבית פרעה, אך תחת זאת הוא בוחר לחלק את גורלו עם אחיו הסובלים והמשועבדים: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". הבחירה הזו מוכיחה את הנעלה שבאופיו. הקו של הזדהות עם הסובלים והנרדפים והרדיפה אחר הצדק הולך ומתחזק, (אגב, הרמב"ם רואה בתכונה זו תנאי לנבואה), כאשר אנו קוראים שמשה יוצא שוב ושוב לעזרת החלש וכנגד עושה העוול. כך הוא פועל כאשר הוא רואה את המצרי מכה את העברי, כאשר הוא רואה שני עברים רבים והוא מתערב כנגד הרשע, וכך כאשר הוא מתערב לטובת בנות יתרו. אנו רואים כי רדיפת הצדק שלו אינה מוגבלת רק לבני עמו, היא אוניברסלית, כפי שאומר אחד-העם, ומכוחה הוא יחלץ להצלת עמו.
אך יחד עם זאת מתגלה אצל משה קו אופי של רתחנות ופעולה אימפולסיבית ללא שיקול דעת בהריגת המצרי, מעשה שהביא להפסקת פעילותו של משה למען בני עמו , לבריחתו, ולהתנתקותו מעמו למשך שנים רבות. נדמה לי שרובנו לא שמים לב לנקודה זו, אך חז"ל שמו לב לבעייתיות שברצח זה, ללא משפט, וללא הגיון כלשהו. (אורי אבנרי כתב פעם , שטרור מוצדק רק כאשר פסו כל האפשרויות האחרות).
ישנו מדרש של חז"ל הגורס כי הסיבה למותו של משה לפני הכניסה לא"י נעוצה באותו רצח. לפי אותו מדרש משה ביקש חיי נצח מאלוהים, אך אלוהים סירב. משה טוען שהוא לא ביצע חטא מימיו ולכן תביעתו צודקת. בנקודה זו אלהים אומר לו: וכי אמרתי לך להרוג את המצרי? משה נדהם ואומר לאלוהים: אתה הרגת את כל בכורי מצריים ואני אמות בשביל מצרי אחד? אלוהים עונה לו "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?" (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר שמות).
משה מתלבט רבות לפני קבלת התפקיד של מושיע עמו, כאשר אלוהים מתגלה אליו בסנה. ההתלבטויות האלו גונו ע"י רוב הפרשנים, אך אפשר להבין אותן. משה סבור שהוא אינו האיש המתאים לשליחות: "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את עמי בני-ישראל ממצרים?" . משה סבור שלא יהיה בכוחו להתמודד עם פרעה, אך ההתלבטות הקשה ביותר היא ביחס לעמו: האם יאמינו בו? האם ישמעו בקולו? האם ילכו אחריו ואחרי חזונו?
ההתלבטות האחרונה הזו גונתה קשות ע"י הפרשנים – הכיצד זה משה מטיל דופי בעמו שלו? ואמנם בניגוד לציפיותיו כבר במפגש הראשון עם העם, העם מאמין בו: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עוניים ויקדו וישתחוו". אך בהמשך הדרך יתברר כי חששותיו של משה היו מוצדקים.
הפרשה מסתיימת במשבר קשה בין משה והעם ובין משה והאלוהים. העם בא בטענות אל משה ואל אהרון כי בגלל פעילותם מצבו הורע. משה מטיח לפני ה' : "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני?"
מנהיגותו של משה במשבר קשה.

נראה לי שאדם בן-חברתנו יכול להתחבר היטב ללבטים של משה לפני קבלת תפקיד. שאלות כמו האם אני מתאים, "מי אנכי כי אלך" לקבל תפקיד נכבד שמכיל בתוכו מימד של שליחות, פוקדות דווקא את המצפוניים בתוכנו, לפני שהם מקבלים את המשימה על עצמם. יתר-על-כן, השאלות - האם הציבור הזה ילך אחרי, יקבל את השקפתי, והאם הוא לא "יאכיל אותי קש" - ודאי שמעסיקות אנשים רבים בבואם לקבל על עצמם תפקיד.

פרשת השבוע – פרשת "שמות"

מדוע משה הפך למנהיג העם?
שאלה דומה נשאלה ע"י אביבה חלמיש, בספרה על מאיר יערי. חלמיש מוסיפה לכך את השאלה מדוע יערי החזיק בתפקידו כל-כך הרבה שנים, וכיצד תרם לזה שיתוף הפעולה עם יעקב חזן. האם ניתן לשאול את השאלות האלו על מנהיגותו של משה?
במאמרי בבלוג הקודם טענתי כי מנהיגים של ממש צומחים על רקע מבוכת הדור, ובזכות העובדה שהם נותנים לו תשובה על פחדיו, תקוותיו וכו'.
משה אף-על-פי שהיה מגמגם, ונעדר מבני עמו 40 שנה, בא עם מסר חדש. העם אמנם סובל נוראות "ויאנחו בני ישראל ותעל שועתם אל האלוהים מן העבודה" (שמות, ב, כג), אבל אין להם כל אוריינטציה מה לעשות.
משה מפגיש אותם מחדש עם אלוהיהם, אשר נראה כי שכחו אותו לחלוטין, והוא נותן להם תכנית וחזון: להוציא את העם ממצריים, ולהעלותו "אל ארץ טובה ורחבה" ארץ ישראל.
החזון הזה מיד תופס את העם: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים, ויקדו וישתחו"( שם, ד, לא).
מדוע משה החזיק מעמד כמנהיג כל-כך הרבה שנים? שימו לב, היו הרבה טענות כלפיו ואפילו מרידות, אבל למעשה לא היה ערעור רציני על מנהיגותו. לדעתי, זה היה בזכות הדבקות שלו בחזון הכפול או המשולש שלו: אמונה בלתי מותנית בה', אמונה בחזון ההתיישבות בכנען, ואמונה שהעם הזה מסוגל לעשות זאת.
לגבי שיתוף הפעולה שלו עם אהרון, אפשר לשאול שאלות אפיקורסיות. האם אהרון באמת עזר לו בפרשת העגל? יש פרשנים שסבורים כך, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. אין ספק שאהרון תיווך בינו לבין העם. משה הרי היה מגמגם. הוא הלך אתו לפרעה. הוא תמיד היה לצידו בכל המבחנים. הוא ייסד שושלת כהנים שעזרה להשריש בעם את המונותיאיזם.
בפרשה שלפנינו אהרון ומשה מתמיהים אותנו באומץ ליבם, בהתייצבם לפני פרעה ובהציגם את דרישתם ללא מורא. הם לבדם. העם מתחיל לכעוס עליהם, אך הם לא מתייאשים.
איתן קליש




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל