יפו של הלימונים – בלי הדר ובלי כבוד

אמנם יהורם גאון שר "כל הכבוד" על השטח הגדול – אבל ביפו צמחו הרבה דרדרים וקוצים. רבים האנשים המרירים ומלאי זעם במקום. רגשות אלו הצטברו אצלם בתקופה הקשה שחוותה יפו בראשית הקמתה של המדינה.

בתחילת ינואר 1956 משפחתי המורחבת, בת שבע הנפשות, עושה צעדיה הראשונים ביפו ומתמקמת במגוריה החדשים: חצי חירבה מגובה בחדר גדול וחצר קטנה, הנושקת מספר מטרים מקו הים, אשר בשכונת ג'אבליה הערבית. השכונה זכתה לכינוי גבעת העלייה. משפחת העולים שלי מתקשה להסתגל לתנאים החדשים. ערב ערב עיני כולם נשואות, בסגידה, לעבר פנס "הלוקס", פנס יד גדול, שהאיר מעט את חשכת הלילה השומם. כולם קיוו שהוא יידלק במהרה ויחדיר שוב חיים במעון הדל שלנו. הציפייה הייתה מלווה בתפילה חרישית, שכולם נשאו בלב, כמו ציפו לאלת המזל שתאיר עליהם. בחוץ ירדה החשכה מהר ועוצמת הרוחות המנשבות בחוץ מאלץ אותנו להעמיד שולחן כבד מאחורי הדלת הרעועה, הנפתחת לסירוגין. שום משקולת לא הצליחה לעצור מבעד הדלת הסוררת מלהיפתח שוב ושוב. זה היה בעצם העיסוק הקבוע, יום יום, שניהל את חיינו שם.
לא חולפים ימים רבים ואני יוצא לסיור היכרות בשטח שמסביב. המראה הראשון היה של שרידי סירות התובלה, גראמים, ששימשו לתובלת פרי ההדר. אלו נטו על הצד, מרוסקות כאבן שאין לה הופכין. צלעותיהן קרועות ומראן כמי שמבכות על ימים טובים יותר. המקום נראה כמו בית קברות לספינות טרופות. זמן ממושך לא הבנתי מדוע אובך וריח שריפת צמיגי גומי, מחניק את אוויר שכונת הים. ענן שחור התאבך שם באופן תמידי, שעלה מהמזבלה העירונית של אזור תל-אביב-יפו. היה זה מצבור אשפה שהובא לכאן מכל האזור. בניגוד למזבלת חיריה, כאן בפאתי מדרון השכונה, רוכזה כל האשפה של הכרך הגדול, באופן בלתי מבוקר. כולם השליכו שם כל דבר שאבד עליו הקלח. החל משלדי מכוניות שיצאו מכלל שימוש, מקררים, עצים וקרשים, גרוטאות, פסולת בניין - ועד קופות שרופות שנפרצו והושלכו לפה, יחד עם כבלי נחושת שהותכו והפכו לסחורה מבוקשת ברובע הגנבים הזה. את אף אחד בעירייה לא עניין מה עובר על האנשים המתגוררים במקום, שהרי מאז ומתמיד יפו נחשבה לחצר האחורית של תל-אביב.


רצועה ארוכה, בקו המים המלוחים של החוף, נצבעה בקורוזיה רעילה, שחלחלה ממצבור הפסולת. היה זה המקום הקבוע ששימש את הדייגים של יפו לדיג. בנוסף כול זה, היו שם תעלות ניקוז פתוחות. אלו שימשו את בית החולים המקומי, וחצו את השכונה כולה, בדרכן לים. חוף מונטרי הידוע, היה ביצה אחת גדולה של כול שפכי הביוב של העיר, שנשפכו לים, בטרם חובר זה לשפדן. בין לבין, הר הזבל הענקי נחלק לחלקות טריטוריה ושליטה בין חבורות של עבריינים אלימים. מסוכן היה לחלוף במקום, מאחר וקבוצות הפשע הסתובבו שם עם שרשראות ברזל בידיהם. הם נלחמו אחת בשנייה על השליטה בממלכת הר הזבל.
הטריטוריה החדשה, שכונתה "מדרון יפו", מתפשטת עד למרכז גבעת עליה וצופה בגבולותיה בואכה שכונת עג'מי, לבית השגריר הצרפתי, שכונה הבית הירוק.


המקום הדיף ריחות עזים של כימיקלים, פגרי בהמות, וחיות בית שהושלכו למצבור בחוף הים. חבורת הנערים היהודים נהגה להסתובב שם בזמן הפנאי ולנבור בערימת האשפה הגדולה. עד שיום אחד נער יהודי רץ בבהלה ומודיע לחבריו שנדמה לו שראש של בובה אמיתית נמצאת שם. השמועה עשתה לה כנפיים והביאה סוף סוף למקום הפרוע הזה, שוטרים וכלבים, שמצאו במקום את גופתה של זקנה ערירית, שנהגה להסתובב שם. גופתה הייתה כרותת אברים.
האתר הפך למקום ששם נהגו העבריינים להעלים את אויביהם. במקום החלה להתפתח גם תופעת שוק הסמים. בשנות השמונים נמצאה לא רחוק משם גופתה של נאווה אלימלך, הילדה שעקבותיה נעלמו ורק ראשה הכרות נמצא עטוף בשקית פלסטיק.
למעשה הר הזבל שימש כבסיס לתחילתה של תקופת ימי הפשע. כאן צמחו עבריינים אלימים ומסוכנים ביותר.


במהלך הזמן חבורות העבריינים הצליחו לפרוץ פתח בגדר ההיקפית בנמל וחדרו לשם כדי לבצע גניבות קטנות, מתוך מצבור המשלוחים שעמדו בשטח האחסנה הגדול, מחוץ לנמל. מאחר ואז לא היו מכולות, הכול הגיע על גבי משטחי עץ. העבריינים חיפשו נשק בין החבילות, מאחר שהסתובבה שמועה שנשק מוצפן כאן במקום. ואכן הייתה אמת בשמועה הזאת, מאחר ששנים מספר לפני קום המדינה, התפרקה אחת החבילות בזמן שהגיעה לנמל ונשק רב התפזר לו על הארץ, אל מול עיניהם הנבוכות והמופתעות של סוורי הנמל.
נמל יפו, שבכול שנות קיומו ידע עליות וירידות, נודע יותר כנמל עזר לנמל חיפה. הלה היה נמל עתיק ומסורבל, שלא פותח משך יותר מ-150 השנה של שלטון הטורקים. אלו מנעו ואסרו כול בניה בארץ ובכול המושבות בהם שלטו.


ביפו פעלו שש חברות ימיות זרות, שהבולטות ביניהם היו הקבוצה הצרפתית והקבוצה הרוסית. זאת האחרונה הייתה בעלת נציגות שהביאה צליינים ועולי רגל לירושלים ואף הפעילה קו אוניה שבועי באוניה "רוסלאן". הרוסים היו אלה שהביאו לראשונה לארץ את הנפט המזוקק ( קרוסין) לתצרוכת חופשית. רוב הצליינים הגיעו תחת דגל הצלב בראש התורן. היה זה דגל עם רקע לבן, שהיה גם דיגלה של יפו. לעולי הרגל הייתה סיבה להניף דגל נוצרי לטיני זה, מאחר וחששו משודדי ים ששרצו באזור.


תנועת העולים ועולי הרגל מביאה בעקבותיה מחלות מדבקות רבות. הטורקים, למודי הניסיון, מקימים בנמל תחנת חיטוי. החולים מאושפזים במקום תחת הסגר במספר מבנים מבודדים, המוקמים מחוץ לתחום הנמל. במהלך מאות שנים לא מעט מגפות פרצו כאן. העותומנים היו מודעים לבעיה ולכן נקטו צעדי מנע. האוניות עמדו מחוץ לנמל במרחק של 2 ק"מ וכול אוניה שהגיעה לארץ אלצה להניף דגל צהוב, סמל המחלות. רק לאחר שרופא הנמל עלה לאונייה ובדק את הנוסעים, הוחלף הדגל בהתאם לארץ המוצא של האניה ואז נשמעו צפירות האוניה שמורה על סיום הבדיקה. ספני הנמל הגיעו אז לקבל את פני האוניה המטוהרת.


גלגולים רבים ידע הנמל שנודע בעיקר בזכות מטעני פרי ההדר שהגיעו אליו. המעגן הרדוד לא אפשר כניסת ספינות גדולות, גם עקב השוניות התת ימיות בקרבת הכניסה למעגן, שנודעה גם בשם "בריכת הירח", בגלל צורת חצי הסהר שלה.


גם הטורקים לא ראו צורך לשפר את המעגן הצר, מאחר שהדבר איפשר להם שליטה במרכז העצבים שבנמל. כולם נאלצו לעבור דרך צוואר הבקבוק בבית המכס הישן. ברם האנגלים, הכובשים החדשים, הבחינו בנמל הבעייתי, שאמור היה לשרת את צבאם, וניסו לשפרו. הם בנו 4 בתי אריזה חדשים, בתוך שטח הנמל. שיירות של עגלות וגמלים שנשאו על גבם את ארגזי פרי ההדר, עברו בסירות מבתי האריזה אל האוניות הממתינות. בו בזמן בנו הבריטים את המזח הארוך, בן 875 המטרים, והכניסו לתחום הנמל רכבת משאות זעירה בשם "טראזינה", שדאגה להעביר את המטענים מחוץ לנמל, דרך הסמטאות הצרות של העיר. הרכבת הזעירה נסעה 10 שנים, עד שנות השלושים לערך, בטרם הפסיקה פעולתה ופינתה מקומה לקידמה של המכוניות הממונעות הראשונות.


זמן קצר לאחר פרעות המרד הערבי, הבריטים פורצים דרך גם מדרום לנמל (יהודה הימית), בקו ישיר לדרך ירושלים ובכך משלימים את מערך ההשתלטות על העיר מצפון ומדרום. בסוף שנות החמישים מפונה כול שכונת הנמל, למעט פולשים, ומתמקמת במרכז השכונה היהודית, גבעת עליה (מאחורי גלידת אנדרי). שם נבנית טריטוריה חדשה, עם אותם מנהגים שאפיינו את "שכונת הגנבים". כלומר אינך בטוח שם כיצד תיראה מכוניתך לאחר חניה קצרה. חוויתי את אותה הרגשה בפעם האחרונה על בשרי, כאשר מצאתי, אחרי חניה קצרה, את מכונית עומדת על בלוקים לאחר שנגנבו ממנה ארבעת גלגליה...


הבעיה של מורד יפו נפתרה, אבל הזבל נדבק באנשים מסוימים והפך אותם לטיפוסים שליליים ומסוכנים...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל