55 שנים למסע לפסגת התבור ובתווך אסון המסוקים שאירע לפני 19 שנים

כל שנה בן בעונה זו מתחילה תחושת אי השקט.ביום ארבעה בפברואר שתי דקות ל- 19.00 התרסקו שני מסוקים בארץ פלגי מים, המסוקים היו בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון כשעל סיפונם 73 לוחמים שנספו ואתה ילד שלנו בינם. מתלבט מה לכתוב, איך לספוד, ויותר מכל, איך לזכור.החלטתי לשחזר מסעות שערכת/ערכנו בזמנים שונים לפסגת התבור, המסע הראשון מוביל אותנו 55 שנים לאחור


ועוד מעט ימלאו 19 שנים לאסון המסוקים...

שחר שירת כלוחם בפלח"ן הנחל ונפל לפני קרוב ל-19 שנים באסון המסוקים,בארץ פלגי מים.
אחד מהדברים האהובים על שחר היה טיולים בארץ כאשר "התבור" היה המקום המועדף שלו.
אליו גם הגיע עם חברתו מעט לפני שנפל באסון המסוקים...כך נכרכו "התבור" ושחר בננו זה בזה .

עליה לתבור בנעורינו לפני כ-55 שנים

הנני מושך ידי בעט ומדי פעם מפרסם שירים וסיפורים קצרים עלינו בני האדם רגשותינו והסובב אותנו,אז בואו היכנסו לכתבה שפירסמתי במקומון "השקמה" וכבמכונת זמן ניסע לאחור אל תחילת שנות ה-60 של המאה שעברה




תבור... וזכרון

כל שנה בן בעונה זו מתחילה תחושת אי השקט, ביום ארבעה בפברואר 1977 שתי דקות לפני השעה 19.00 התרסקו שני מסוקים בארץ פלגי מים, המסוקים היו בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון כשעל סיפונם 73 לוחמים שנספו ואתה, ילד שלנו, בינם. מתלבט מה לכתוב, איך לספוד, ויותר מכל, איך לזכור.החלטתי לשחזר מסעות שערכת/ערכנו בזמנים שונים לפסגת התבור, המסע הראשון מוביל אותנו בן, חמישים וחמש שנים לאחור...


סיפור הטיפוס על התבור לפני 55 שנים

בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה יצאנו למחנה עבודה כחניכי תנועת הצופים לקיבוץ דברת הנמצא מעט אחרי עפולה וגבעת המורה כדי לסייע בעבודת כפיים ולעזור לבני הקיבוץ דבר שהיה מקובל באותם זמנים. הקיבוץ מינה את החבר גדעון, יהודי 'ייקה' שנולד בגרמניה כדי לדאוג לכל מחסורנו. ערב שבת ארגן גדעון טרקטור 'מסי פרגוסון' אליו רתמנו עגלה ועשינו דרכנו אל הכפר דבוריה השוכן למרגלות הר תבור, התחלנו לעלות את התבור לכנסיית ההשתנות ולפסגה. עולים בחושך כמעט מוחלט, כאשר מדי פעם נתקלים בפרות ועזים שרעו במסתרי החורש, כלבים שנבחו לעברנו בחשיפת שיניים מאיימת ואפילו חזירי בר שרצו בלהקות קטנות בנות שלושה/ארבעה פרטים. מידי פעם עברנו בתוך חורש עצים והרגשנו כיצד פנינו חוצים וקורעים קורים אותם טוו העכבישים ללכידת חרקים. המוני עטלפי חורש עופפו להם באוושה חרישית שלנו נדמתה כמאיימת, באותו הזמן רווח לו סיפור על עטלפים מוצצי דם הנאחזים בשיער ויונקים את דם הקרקפת, מבלי משים הידקנו הכובעים לראשים על כל מקרה שלא יבוא, הלבבות הלמו בעוז והרגליים עייפו.



התבור-מראות ורגשות של צעירים

אחרי שעות שלנו הצעירים דמו כנצח הגענו לבסוף קרוב לפסגה ולכנסייה הגדולה. התמקמנו בחלק המזרחי מתחת לחורש עצים סבוכים מחכים לרגע הגדול שאכן הגיע, במזרח עלתה השמש וככל שנקפו הדקות היא נגלתה יותר ויותר במלוא אדמומיתה, חשבתי לעצמי הנה בפתח עומד לו יום שמח, עגול אדום השמיימה קרניים שולח, קבוצת צעירים מפזזים ומרקדים במעין טקס פולחני עתיק יומין, ואם אינכם מבינים מדוע צריך לחגוג הזריחה כנראה לא ראיתם מעל התבור שמש מאדימה, זה ערבוב אימפרסיוניסטי של צבעי כתום, צהוב ואדום שפוגשים הרקיע לדואט משותף עד להתמזגות. ברקע נשמע דנדון פעמוני כנסייה, מלווה בקריאות המואזין מהמסגדים בסביבה והכל נראה ונשמע כה טבעי




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל