בתי הבושת של יפו

אלפי שנים לאחר מכן... בביקורי הראשון בת"א בשנת 1955, הוזהרתי ע"י המבוגרים שלא להיכנס לחצרות הבתים, שהפעילות בהן הייתה ערה. אזהרה זאת הגבירה עוד יותר את הסקרנות הילדותית שלי. היו שם נשים שמכרו את גופן ועסקו במקצוע העתיק ביותר בעולם.

לא לחינם אומרים הצרפתים "לך אל האישה", הרי היא צלע מעצמותיו של הגבר, שלא יכול בלעדיה. היא נבראה לצד האדם, תוך שאלוהים לוקח בגן עדן עצם מחזהו.... (היום אומרים על הנישואין שזה שני אנשים שמנסים לפתור יחד בעיות, שלא היו קיימות כלל, אילולא היו ביחד. וגם הנישואין המודרניים כוללים לא פעם צלע שלישית...)
אלפי שנים לאחר מכן... בביקורי הראשון בת"א בשנת 1955, הוזהרתי ע"י המבוגרים שלא להיכנס לחצרות הבתים, שהפעילות בהן הייתה ערה. אזהרה זאת הגבירה עוד יותר את הסקרנות הילדותית שלי. היו שם נשים שמכרו את גופן ועסקו במקצוע העתיק ביותר בעולם. לא פעם חטפתי מכות נמרצות מידי הערסים המעבידים, ששמרו עליהן וגזלו את כל פדיונן. ביפו פעלו בעת ובעונה אחת מספר בתי בושת, כיאה לעיר נמל עתיקת יומין.
עד שנת 1936 פעל בית הזונות ברובע המוסלמי, אשר בפסגת ככר קדומים. מקום של אוכלוסייה קשת יום, שחיה בצפיפות. אוכלוסיה ענייה ונחשלת, עד כי היה ממש מסוכן להיכנס למחנה הפליטים שם, שקלט ערבים מכל ארצות ערב. אפילו הבריטים, שליטי הארץ, נמנעו מלהיכנס "לקסבה היפואית". העימותים הרבים שם גרמו לאנגלים אבדות בנפש, לכן החליטו לפוצץ את מרכז המחנה הבעייתי. כחמש מאות בתים נהרסו בעת הפיצוץ הגדול, שגרם לקרחת במעבר בין המחנה הזה לרובע הנוצרי. המקום קיבל את השם "השטח הגדול".
אלא שלא מקצוע כזנות ייעלם כל כך מהר. הבנות העובדות, כאקט מחאה על פגיעה בפרנסתן, העבירו את פעילותן אל מול פתח הנמל העתיק. שם הציעו את שירותן בפרהסיה, אל מול הבריטים. אלא נמנעו מלהתעסק עם הפרוצות. העסק המפוקפק התנהל כך לסירוגין, עד שלהי שנות השמונים.
בית זונות נוסף ועתיק יותר, פעל במבנה הצמוד "לחמאם", עוד מסוף המאה התשע עשרה ושירת בעיקר את החמאם ואורחיו. המנהג העותומני היה כי כל איש שכיבד עצמו, החזיק מספר נשים בביתו, כשפחות מין. אנשים אלו נהגו להשתמש תדיר בסמים מעוררים וחשיש. כך, בין התפילה במסגד ביום שישי, לבין הביקור בחמאם, הפך היום ליום כיף לגברים, שזה עתה יצאו נקיים ורחוצים. מנהג הרחצה היה אז לא משהו יומיומי, אלא דבר שעשו פעם בשבוע.
לא רחוק משם, בפסגת הגבעה הצופה אל העיר, ניצב לו תותח עתיק, שהתריע על ביצוע מצוות חג הרמאדן. בית פרוצות שלישי פעל מאחורי רחוב אשל 7, אשר במרכז שוק הפשפשים. היה זה מבנה דו קומתי, שהיה צבוע מבפנים בירוק. היו שמועות ששמונה נשים שמנות ומפוטמות עבדו בבנין, שנשמר ע"י שומר ומעת לעת נבדקו הנשים על ידי רופא ממשלתי.
המקום שירת בעיקר את חיל המשלוח העיראקי, שהוצב בעיר, אחרי שנענה לקריאתו של המופתי לבוא ולעזור לאחיהם הפלסטינאים ביפו. אלו חששו ממחטף שיביא לנפילת העיר לידי היהודים. ברם, הגעתם רק גרמה להסלמת המצב, שהרי העיראקים היו ידועים באכזריותם כלפי האוכלוסייה הערבית בעיר. המצב הגיעה עד כדי רצח ואונס של האוכלוסייה המקומית, מתוך הרגשה שהם שליטי העיר. גם כאן הבריטים עצמו עין ובחרו לא להתערב. הם תכננו להעביר את העיר בשלמותה לידי הערבים, לפחות את החלק היפואי. הבריטים סלדו מהיהודים, וראו בהם טרוריסטים, זאת, בעיקר, כתוצאה מפעולתו של הארגון בראשותו של יאיר שטרן. בית פרוצות נוסף היה בצמוד לבית הספר, שגבל עם רחוב אילת. השמועה אומרת שהמקום פעל בבניין הבאוס, בין המושבה האמריקאית לתחנת הרכבת העתיקה. הפעילות כאן התנהלה ברציפות, פחות או יותר, עד התחלת השיפוץ והשחזור של המושבה העתיקה, שהחלה בשנת 1990.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל