החלומות שלנו

איך קרה שהשארנו את החלומות שלנו הרחק מאחור , איך גדלנו התבגרנו ובלי להרגיש נטשנו את השאיפות הילדות שלנו


במהלך השבועות האחרונים הפך יום שישי, להיות יום rzr : קבוצה של אבות שיוצאת לתור את שבילי עמק יזרעאל והצפון על סוג של טרטורון עם מנוע של מכסחת דשא ,נכון שזה נשמע כמו טיולי אקסטרים אבל ההפך הוא הנכון , אלו זמני איכות שלנו עם הילדים , לנסוע בבוץ, כי מותר לאכול תפוזים מפרדס לא מוכר , נסיעה בשבילים לא מוכרים כשאוויר קר פוגע בפנים , ישיבה על מצוק מדהים לקפה וחטיף לילד ,זמן איכות נטו .
ביום שישי האחרון אף אחד לא יצא בגלל הגשם הנוראי , והסכנות הכרוכות בזה ,אבל אחד מאיתנו החליט לצאת לשטח- אלון דוד ! אלוהים יודע למה יצא , אלוהים מבין איך הבוגר והאחראי שבחבורה החליט להיכנס לנחל זועם? אלוהים יודע למה ? אלוהים יודע למה לא עם הכלי שלו ?השאלות נשארו פתוחות ורבות אבל התוצאה היא …אלון לא חזר ! הוא נכנס לנחל, הכלי התהפף ואלון נשאר בתוך המים , אחרי שעות של חיפושים הוא נמצא ללא רוח חיים .
ועכשיו יומים אחרי הלויה אני נזכר בימים שלנו, פעם צעירים ויפים אלון מלצר באולמי פאר שאוהב לאכול מוח , ואני עובד מדיח שמנגן על הכלים(צלחות) שמגעים מלוכלכים , נזכר בחלומות בשאיפות ברצונות ולאן הגענו .
חלומות הילדות שלנו נעלמו ואת מקומם תפסה המציאות ,פתאום החלומות שלנו נשארו בגדר חלומות של נער מתבגר ואת מקומם תפסה דאגה גדולה לילדנו לעתידם ולחלומות שלהם .לי ולאלון יותר נכון להורים שלנו היו מכניות סוברואו לאלון dl ולנו gl וכמעט בכל שעות היום דיברנו על ההבדלים בין המכוניות כאילו מדובר בשתי מכוניות - על .
והיום אני מסתכל על ערמת האדמה שנערמה ומתחתיה שוכב אלון וחושב איפה החלמות שלנו ? שנים חלמנו על מכונית אדומה שטוחה ומהירה, מכונית עם סוס מקדימה( פרארי ,פורשה)כזאת שכשהיא עוברת ברחוב רואים רק אור אדום בוהק ! (אבל זה במחיר של חיים שלמים), חלמתי על בית על חוף הים שהגלים נוקשים בקלילות על חוף הים (אבל היום אדמה לא מקבלים בזול אפילו לא קבר )ואני הולך על החול הרך ברגלים חשופות, משאיר סימנים קלילים על האדמה , (אז עוד ציפיתי שהיו לי קוביות בבטן , היום אני יודע שזה ופיצה לא הולך ביחד ) חלמתי על לשחק בקלונוע, לעשות קרירה עולמית, להגיע למקום שאף שחקן ישראלי לא הגיע(אבל משה איבגי תפס את כל התפקידים הקימיים) , חלמתי להלחם בזירת האיגרוף אבל האף שלי כל כך יפה וחבל … בשנים האחרונות חלמתי להיכנס לראלטי ובכל פעם שהתקרבתי בשניה האחרונה זה התפוצץ ,אז הבנתי שזה לא יקרה ,עוד חלום שנאפסן .
חלמתי לזכות בטוטו אולי בלוטו האמנתי שאריאלה תתקשר (אל תתקשרי נמאס לי ממך ) ,חלמתי לכתוב ספר ארוטי אבל אין לי זמן , חלמתי על בית בקרייבים ,יאכטה פרטית …..אבל אז גדלנו התבגרנו התחתנו הבאנו ילדים וחלמות נסגרו בתיקיה ״זה כבר לא יקרה״ החלמות שלנו נשכחו ואנחנו המשכנו לחיות כאילו הם לא היו ואנחנו ויתרנו עליהם בשביל הילדים ,בשביל הבנק כי כמעט כל חלום משאיר אחריו חובות גדולים אולי אפילו דמיונות שאותם לא נרוויח חיים שלמים .
אני לא זוכר מתי החלטנו להזניח את החלומות שלנו את השאיפות שלנו אבל היום כשאני נזכר באלון שבלי התראה מוקדמת עזב את העולם ,אני מבטיח לעצמי אני חייב להשיג לפחות חלק מהחלמות שלי משהו קטן בשבילי בשביל להגיד עשיתי גם בשביל עצמי .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל