בין כנסת ישראל לשכונת ג'ואריש

די לח"כימא ברמיזה – מסתבר ש"הבורר" הוגרל לבוחר

בחלוף 100 ימים של סכינאות ורציחות משוגעות של המוסלמים הפנאטים כאן, וסיפור כפר דומא, של ההתנכלות מצד היהודים, נדמה ששכחנו את רצח משפחת משפחת פוגל.
בין דומא לנומה, לגמרי מאחורי הקלעים, השוטרים "החרמנים" שלנו נמצאים בפואמה ובמסע של הטרדות מיניות ומרדף אחר שמלות פרגיות צעירות. המוזר בעניין שכולם בעלי דרגות בכירות, מוצאים להם לעת זקנה עוד סוג של תחביב ותוכן לחיים, בחיזורים. זאת במקום להתמקד בתפקידם. כולם מבקשים לטעום מהפרי האסור ולא מבינים שכשאישה אומרת לא, למה היא מתכונת?...
אני מכיר באופן אישי מקרה של גברת צעירה, שוטרת לשעבר, בתחנה גדולה, שסירבה לחיזוריו של מפקדה המבוגר, שהתנה קביעות תמורת מין ומצאה עצמה בחוץ. אך אל דאגה, חברתה החדשה מהקורס, קפצה על המציאה ונהנית היום מכול העולמות.
ואילו בפן האחר, טלטלה מתרחשת בבית הנבחרים, כשח"כים ונבחרי ציבור ממלטים עצמם ונוטשים בשקט את כסא "הזהב" בגלל אותם סיבות שציינתי. מנגד חבריהם עוטים כנשרים בין הכיסאות.. בין כול אלה מסתנן לו שר שנוי במחלוקת, עבריין לשעבר, אריה דרעי, העומד לבצע מחטף ולקבל לידיו את תיק הפנים היוקרתי. זה כמו "לתפוס את המדינה בביצים". עדיין לא מובן מדוע מר נתניהו מהסס ולא מזמין את בני בגין או כול שר אחר על מנת לסגור פרצה זו מפני השועל הערמומי, שחוזר הפעם בגדול מהדלת הראשית לזירת הפשע. ורק נזכיר את סכום של 4 מיליארד שקל שמשרדו יתוקצב. סכום כסף אגדי שופע פיתויים. פשוט נותנים לחתול לשמור על השמנת. החשש שחזור לתקופת החושך של ימי הביניים.
דווקא חלק מאנשי הבית מצאו בזה אירוניה וחלק שמחו לאיד. במדינה שיש לנו צבא של "משגיחים" יותר מחיילים. כולם עוסקים ב"קח-ותן". לאחרונה הוגש כתב אישום נגד חבר מועצת התורה, בנו של הרב עובדיה, העומד מאחורי כל תעלולי הבדצ"ים והחרטא של תעודות "מהדרין", על שאילץ עסקים לקבל השגחה וכשרות מצד משפחתו. כולם קשורים ומתחברים איכשהו. כסף כסף מסובב ומבלבל את העולם. מדינתנו מסתובבת בעולם למנגינת "הקבארט".


על פניו נראה שיותר מדי זמן דנים וטוחנים שם בענייני כסף. פעם זה מתווה עם גז ופעם בלי. אבל תמיד יש שם כסף... הוויכוחים לא נגמרים. אילו רק ידעו בכנסת שניתן היה לפתור את הסוגיות בחמש דקות אצל "הבורר", הנסיך הרמלאי משכונת ג'ואריש. הרי בכנסת ישנם אנשים שאוהבים לתעות בין הכיסאות בכוונה ואני כאן ברמלה מצליח ללכת לאיבוד גם לא בכוונה... בין הסמטאות העתיקות בעיר השוכנת על אם הדרך לירושלים, גר לו קוסם חכם, באשי מוסלמי, שמצליח בפשטות ובקלות לחבר בין אנשים ולפתור בעיות. עלי גאארושי, ממלכה של איש אחד, שכדאי שיתחילו לאמץ אותו ככתובת של גואל מצרות. עלי הוא מלך הביצה. גר לו בשכונת עלובי חיים, על דרכי עפר וללא מדרכות או חיבור לגז או מערכת ניקוז. שם עדיין נוהגים לשרוף את האשפה במרכז המחנה. פקידי העירייה ואחיות טיפת חלב, מורים ועובדי חינוך, חוששים להיכנס לשכונה המסוכנת, שרק השנה נרצחו בה 21 נשים על רקע חילול כבוד המשפחה. זאת בנוסף לחיסול חשבונות, תוך השתוללות עם נשק וירי לשמים בכול פעם שיש חתונה. הדבר גורם לשכנים היהודים לרוץ ולחפש מחסה בממ"ד, כל פעם שקורה אירוע כזה.


בעיריית רמלה לא אהבו את הרעיון שמישהו גונב להם את העיר מתחת לאף ויום אחד מוקמת חומת בטון סביב השכונה הרצחנית, שהופכת לגטו ופוגעת קשות באנשי המחנה, הסובלים מהזנחה ומצוקה. מתנהל שם שוק סמים מסוכן ביותר. מכוניות פרטיות החונות שם מועלות באש. העירייה נואשה מהמצב הבלתי נשלט. לאחרונה מצאו להם מפלט בריחה בסיפורי "הארי פוטר", כאש איתרו קבר ישן של בריטי בשם זה ברמלה.


בעיות הירי התכופות בתוך העיר רמלה אינן זרות לי, שכן הבעיה היא כלל ארצית. מדינת ישראל לא נלחמת בתופעה, דרך מיגור אחזקת כלי הנשק הבלתי חוקיים, הנמצא בכמויות אדירות, בעיקר ברשות המגזר הערבי. מגזר זה עושה בו שימוש מפלילי ועד ביצוע ירי בשמחות, הגורמות לנזקים ונפגעים אצל חוקיים. אחד המחזות הסוריאליסטים, הזכורים לי היטב, אירע בשנת 1958, כאשר גרתי, בתור ילד עם משפחתי, בשכונה המעורבת ג'אבליה ביפו.


הנוער הערבי, העברייני, שם, היה נוהג, כמעט באופן קבוע בכל יום שישי אח"צ, זמן שהשוטרים היו בחופשת סוף השבוע, לארגן ניסוי כלים וירי מטווחים בנשק לא חוקי, מתחת להר הים החולי, של בית הקברות המוסלמי. היה זה מקום שומם ומרוחק מכל הבתים שבסביבה. הכי מצחיק היה, שאנו, חבורת הילדים היהודים, דווקא התלווינו, בשמחה, אליהם, ואף נהגנו לעזור להם להציב מטרות של בקבוקי זכוכית,שהתנפצו לקול תשואת הגאווה של כל המשתתפים באירוע. עם זאת, חששתי שיום אחד נשק זה יופנה כלפי היהודים השאננים. ידעתי שבכול פעם שאנו מדחיקים את הבעיה ולא פועלים נגדה, הצד השני, העברייני, מתחזק. כך הולכת ונוצרת בקרבו ההרגשה שהם מעבר לחוק ואולי היהודים חוששים מהם. בשנת 1969 תופעת האצבע הקלה של הערבים על הנשק, עולה מדרגה ואזור רמלוד הופך לשיקגו וג'יונגל. כמעט ואי אפשר לעצור את תופעת היריות ברחובות. ביחידה משמר הגבול, בה שירתי באותה תקופה, מתארגנת קבוצת לוחמים היוצאים בתורנות לאבטח את האזורים הנטושים של מעברת באר יעקב. האזור שהפך לחממה של פשע, מלא בכנופיות ערביות המסתתרות בין פרדסי ראשון לציון ורמלה. כך או כך אני מוצא עצמי מסייר עם צוות הלוחמים, תוך הפעלת זרקורים במקומות החשוכים, בהם הסתתרו העבריינים. אלה ביצעו כול פעם פשעים ופריצות, תוך הרגשה שידו של החוק לא תגיע אליהם.
כשהגעתי לראשונה, בתור חייל מג"ב, עם הפלוגה, לאזור ראשל"צ ונס ציונה חשבנו שנפלה כאן טעות. תפקידנו היה אמור להתבצע בגזרת חברון ובטח לא במרכז הארץ! אך עד מהרה הבנו שהמקום, למרות מיקומו המרכזי, היה המערב הפרוע של ישראל! כול שרשרת הישובים במזרח האזור, היו עטופים בפרדסים רבים וצפופים. כאן הסתובבו, באין מפריע, כול הפורצים והעבריינים של מרכז הארץ. הם מצאו כאן חממה ומסתור מפני החוק. זאת מפני שיכלו לפעול בכל האזור ולסגת בשקט, אחרי מעשה, לאזור רמלה וגאווריש.
מעת לעת נאלצנו לירות יריות בודדות לעבר השטח הנטוש של מעברת באר יעקב, כדי להבריח את חבורות הפושעים הללו. באזור החשוך שבקו התפר בין האזור לשכונות החדשות, שקמו בראשל"צ, נעשו פעולות פריצה וגניבה של ציוד רב מאתרי הבנייה.
לאחרונה הוזמנתי ע"י אחותי לראות את הבית באזור החדש, שכונת דן הרמלאית. מה נדהמתי לראות שומרים בדואים באתרי הבניה, שמתעלמים באדישות מכתובות הנאצה שנכתבו בצבע על הקירות החשופים, בנוסח "מוות ליהודים" ו"יחי אבו עייש" ועוד כתובות שהיללו את מותו של הארכי טרוריסט העזתי, שהפך לגיבור ואגדה בקרב הערבים. כזכור יחיא אבו עייש היה מהנדס המטענים המפורסם ביותר של הפלסטינאים. הוא אחראי למותם של מאות ישראלים באוטובוסים המתפוצצים בלב תל אביב. רק בעקבות מבצע מתוחכם של השב"כ, הוא חוסל באמצעות טלפון ממולכד.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל