הישורת האחרונה באמת

גיל הפנסיה הוא זמן של חשבון נפש, בתקופה ייחודית זו אנו נדרשים לשינויים הן בחשיבה והן בהרגלים כדי להפוך את התקופה להנאה אחת גדולה.

הישורת האחרונה המציינת את מסלול הריצה האחרון של הרץ למרחקים ארוכים הפכה לביטוי שיגרתי לכל מצב שמגיע לקראת סיומו, אולם "הישורת האחרונה" של חיינו (גיל הגמלאות) שונה משאר המצבים האחרים, הן בחוויות החיים אשר נצברו במשך שנים רבות, בתלאות, במצבים ובאירועים שאדם עובר.
החיים הם משימה והכרח שכל בעלי החיים צריכים לעבור, במשך חיינו אנחנו משחקים תפקיד בעלילה פרטית, משפחתית, שכונתית, בלימודים, בעבודה, בעיירה, בצבא, וכו', גלי המעגל והתפשטות ההדים גדלה בהתאם לנסיבות ובהתאם לתפקיד שאנחנו מקבלים על עצמנו, בעלילה שאנו משחקים אנו בונים סיפורים על סיפורים, ואוספים זיכרונות מהילדות ועד לסוף הטרגי .
על פי רוב, במשך חיינו אין אנו מתייחסים לתפקיד שאנחנו ממלאים אלא אנו מקשיבים לעצות האגו, לרצון לשרוד, למוסר שמאיר לנו את הדרך, ולאילוצים אשר מובילים אותנו בכיוונים דיי מטושטשים אל התדמית שאותה אנחנו מייצרים לעצמנו.
מרגע לידתנו, בדרכנו הארוכה בחיים ובדמיוננו אנו מציבים המון יעדים, ולקראת הגשמתו של כל יעד אנו חווים בהתרגשות מה את ה"ישורת אחרונה" להשגת יעד זה.
ישנם המון סוגי "ישורת אחרונה" בחיינו, יש ישורת אחרונה קטנה ויש ישורת אחרונה גדולה, ישנם כאלה שאיננו שמים ליבנו אליהם בכלל, אבל הם קיימות, אפילו ילד שמחכה לאמו שתבוא לקחת אותו מהגן, ממתין בהתרגשות ל"ישורת האחרונה" של שעת הצהרים כדי ללכת איתה הביתה.
ישנם חיילים המסמנים בהתרגשות בחגורתם את ה"ישורת האחרונה" של חודש עד שלושת החודשים האחרונים בצבא הסדיר במשך כל יום עד לסיום.
שונה מכל אלה היא ה"ישורת האחרונה" – האחרונה באמת, שאנו חווים בהגיענו לגיל פרישה (60 -67) , בעטיו נכתב מאמר זה, ולקטע זה בחיים ברצוני להתייחס. גיל זה מאופיין בפרישה מהעבודה לה הורגלת ללכת מדי בוקר במשך כ-40 שנה, הפרישה קוראת כשאתה בד"כ בריא באופן סביר, גם מוחית וגם מהבחינה הפיזית, וילדך גדולים , בחששות גדולים אתה יוצא לדרך האחרונה בחייך, כשאתה יודע שבסופה אתה ניפרד מהעולם לצמיתות, בסופה אתה ניפרד ממשפחתך ומהאנשים היקרים לך. בסופה אתה כבר עוזב את ההצגה ואת התסריט שכתבת ואתה כבר לא תוכל לחוות חוויות נוספות עם המשפחה והחברים, לא תוכל לעזור, לא תוכל לייעץ או להדריך, העולם והמשפחה יצטרכו להסתדר בלעדיך והם ימשיכו את הסרט לבדם.

חיים נחמן ביאליק ביטא את סיומה של תקופת ה"ישורת האחרונה" בשירו האחרון "צנח לו זלזל"
וְשׁוּב יִפְרַח אָבִיב, וְאָנֹכִי לְבַדִּי
עַל-גִּזְעִי אֶתָּלֶה –
שַׁרְבִיט קֵרֵחַ, לֹא צִיץ לוֹ וָפֶרַח,
לֹא-פְרִי וְלֹא-עָלֶה
זהו הבית האחרון בשיר: (זלזל – ענף קטן, צָנַח לוֹ זַלְזַל עַל-גָּדֵר וַיָּנֹם)

כלומר סוף תקופת ה"ישורת האחרונה" לא קלה וחווייתה אינה מלבבת, היא ללא תקוות, לא מלווה בציץ ופרח .
אי וודאות רבה הקיימת ב"ישורת האחרונה" נובעת מהסיבות הללו ,
א. אינך יודע כמה זמן תארך ישורת זו, תקופה זו יכולה להיות שנה אחת ויכולה להיות 10שנים, במידה ותקופה זו תהיה מבורכת וארוכה יותר (נניח 20 שנה) , קרוב לוודאי שיצוצו בעיות שונות (אחרי גיל 75 בריאות, איבוד עניין) ומסלול ה"ישורת האחרונה" יהיה כפי הדברים שביאליק כתב, כך שיקשה עלינו להמשיך וליהנות מתקופה זו.
ב. אי הוודאות שמצפה לנו בתום ה"ישורת האחרונה" ושלקראתה אנו צועדים במהירות לא נותנת מנוחה, מגבירה את הדאגות ואת החלשות המערכת החיסונית. החשש מהלא נודע. אחרי שבנית במשך שנים רבות ישות שנקראת בשמך, קשה לך להיפרד ממנה ולא להיות קיים.
ג. אנו מאמינים שכל עוד שאנחנו חיים, אנו מסוגלים לעזור לבני הבית לפתור בעיות שצצות, אם בבעיות כלכליות ואם בעיות אחרות שמופיעות, בעידוד בשעת משבר ובתמיכה בשעות קשות. בעזיבתנו, למשפחה יהיה קשה יותר והיא תהיה חלשה יותר, אנו נאלצים להשאיר להם את המשך יצירת הסרט וקבלת ההחלטות.

בניגוד ל"ישורת האחרונה" ברוב המקרים בהם אנו מונעים ע"י תקווה והישגיות ונשאף להגיע מהר ככל האפשר ליעד, ב"ישורת האחרונה של החיים" אנו מלווים בחששות ופחדים ונרצה שהמסלול יתארך ככל האפשר וייקח זמן להגיע ליעד.

כאשר אני חושב על הישורת האחרונה מיד עולים בי זיכרונות מהעבר, אני נזכר באבי ז"ל בזמן צאתו לגמלאות, אני ניזכר בדודים וקרובי משפחה אחרים בזמן צאתם לגמלאות, אפילו באמי שלא עבדה מעולם אבל בגיל 65 חגגנו לה יום הולדת של גמלאים.
בחוסר ברירה הם צועדים בגבורה לישורת האחרונה, חלקם מלאים בחששות וחלקם מלאי תקוות מתכננים את עתידם החדש, אני רואה את חלקם עושים סיכומים, ומתקשים להיפרד מהעבר, הם מתחילים דרך חדשה בדרך כלל ללא אותם כוחות כפי שהיו צעירים.
תקופה זו של החיים בצל גזירת הסיום יכולה להפוך לאחת מהתקופות היפות של חיינו, מתוך הבנת התמונה, אתה תעדיף לשנות דעות מקובעות ולאמץ תפיסות לאורח חיים אופטימי, להיות אדון לעצמך במידת האפשר, ליהנות מהדברים שתמיד חלמת עליהם – לקום מתי שנוח לך, לקרוא לטייל ולעשות את הדברים שאתה באמת אוהב לעשות, רבים מגלים כישרונות חבויים בתחומים שונים ועושים דברים יפים ללא תמורה חומרית, בשביל הנפש, וגם כדי להתנתק ממחשבות הסיום . זו תקופה שאתה צריך לשחרר מעט את עצמך מהתלות בילדים ולתת להם להסתדר לבד. לעזור מעט בנושאים שונים, אבל לא לשכוח לתת קדימות לרצונות שלך וליעדים שהצבת לעצמך (לא משנה מה הם). אחת מהבעיות הניצבות בפני הפורשים היא להסתדר עם בת הזוג ביחד בבית, היא מושכת לשמאל ואתה מושך לימין. בראיה שונה מבעבר, ברגע שההבנה מגיעה לשני בני הזוג שזהו המסלול האחרון ששניהם שותפים לו, הם ישתדלו להגיע להבנות על מנת שהמסלול יסתיים טוב. בכל ויכוח הם צריכים לזכור שהם ב"ישורת האחרונה", כך שני בני הזוג יגיעו לקו הסיום כשהם נהנו בתקופה זו. וככל הנראה זו הדרך העדיפה לסיום היצירה.



.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל