והרוח נשאה את כמיהתי

עיני דמעו בדמדומים, עיניים אפלות וממוקדות, במסע אל עבר הזמן, אל המופלא שהשתבש.

עיני דמעו בדמדומים
ראיתי את השתקפותם בראי
עיניים פקוחות, אפלות וממוקדות
במסע אל עבר הזמן,
אל המופלא שהשתבש.

התזכור, בן, את החופים אליהם הגענו לנופש ולדיג
את הדוגיות שיצאו עם שחר לים
פורשות מפרשים וצובעות את האופק בשלל צבעים,
את השחפים המבקשים מזון קוראים
והדגים שקפצו אליך מן המים
בעודנו צופים אל החוף.

מעומק אישוני השחפים בקשו לעוף אליך,
נושאים את צחקוקיך האגורים מימים אחרים,
בפיהם ברכה חמה נשכחת.
ובלובן עיני נפתח מפרש אחר מפרש
געגועי הפליגו אליך.

כל דמעה צלולה, ים עמוק ומלוח
ובמערב, השמש .הלהיטה את המים באדום
וגל של עננים שחורים
עטף אותה, כמו סוד אפל.

והרוח הנושבת על המים
נושאת על כנפיה את כמיהתי.

.


ו
.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל