ימי יפו העליזים

באי המקום יכלו להתבשם כאן מאווירה ים תיכונית, שמשכה לישראל זמרים אלמונים ומפורסמים מאזור הבלקן, בעיקר טורקים ויוונים. המוזיקה הזאת הייתה מורשתם של רוב העולים החדשים שהגיעו עשור לפני כן.

אנשים שמחים קבעו את מושבם ביפו – הרומנים העליזים עם השירה שלהם, הבולגרים, אשר הביאו אתם את שירת הבלקן. אפרים קישון כתב פיליטון שבו דרי בניין בת"א של שנות השישים, מאזינים לקונצרט שמשמיע שכן אשכנזי. מתוך פחד הם שומרים בהתחלה על שקט, למרות שהמוסיקה נשמעת להם זרה ומוזרה, זאת מתוך ידיעה שמדובר במוסיקה אשכנזית, "של בן-גוריון". כולם מעמידים פנים של מאזינים בהנאה, אבל בסוף מישהו מעז וצועק את הרגשתם הפנימית: "קישקוש!"
ביפו, לעומת זאת, אנשים לא פחדו להשמיע את המוזיקה האהובה עליהם.
חנה לסלאו סיפרה בהצגה שלה על שכניה הרומנים ביפו, שהיו כל הזמן שרים שירים רומניים עליזים והתבדחה על התוכן המילולי של השיר האהוב עליהם: "מה יפים החיים כשהבקרים אותך תופסים בדרכים, בדרכים הכפריות, עם נשים נשואות..."
אנו, נערי השכונה היפואית, נהגנו לנוע ממקום למקום, בעיר, לאורך שדרות ירושלים, שחתכו את העיר לאורכה. עד שנת 48 נקראו שדרות ירושלים בשם שדרות המלך ג'ורג'. בעודנו ישובים על אחד מספסלי השדרה, נשמעו צלילי מנגינת הבוזוקי, שעלו מגוש הבניינים ממול לתיאטרון "אלהמברה". אלו עוררו את סקרנותנו ואצנו לחפש את מקורה של מנגינת הקסם. הגענו לבניין אפרורי, דפקנו בדלת ואיש צעיר בעל סבר פנים טובות ובידו כלי הנגינה, קיבל את פנינו. הסתבר שהיה זה נגן אלמוני, שהגיע ליפו לחפש עבודה באחד ממועדוני הלילה בעיר. הוא הופנה למועדון אריאנה, ששכן בצמידות לבניין משטרת יפו (הקישלה). עם הזמן הפך שמו, "טריפונס", לאגדה ממש.
הייתה זאת "תקופת התמימות" של יפו, שהייתה שוקקת בליינים שמילאו את מועדוני הלילה הקטנים בעיר העתיקה, אל מול מפרץ הנמל העתיק. אלו הלכו מצוין עם המסעדות של יפו, עם שורת הגריל הרומני שהשתרעה כל הדרך אל מועדוני הלילה.
באי המקום יכלו להתבשם כאן מאווירה ים תיכונית, שמשכה לישראל זמרים אלמונים ומפורסמים מאזור הבלקן, בעיקר טורקים ויוונים. המוזיקה הזאת הייתה מורשתם של רוב העולים החדשים שהגיעו עשור לפני כן.
בין כול אלה היה עוד בחור צעיר, זמר יווני נודד, שקרא לעצמו בשם אריס סאן. הוא חכר מבנה על שפת ימה של גבעת עליה, ששימש בזמנו כמקלחות ושירותים של האנגלים, שהחוף היה בבעלותם. המבנה שופץ והפך למועדון לילה, טברנה, שאורחים רבים בילו שם לילות מהנים, לקצב השירה והמוזיקה היוונית. אנו, הנערים, הערצנו את אריס סאן, שבעיננו היה המלך. בכול הזדמנות שמחנו לקבל ממנו הוראות ולעשות כדברו. סגדנו לאריס סאן, עם החליפה והנעליים הלבנות. בשמחה מילאנו את הוראותיו על סידור הכיסאות והשולחנות במקום.


מועדון הלילה אריאנה היה למעשה התחנה הראשית לזמרים נודדים שהגיעו לארץ וניגנו שם. הטברנה המפורסמת משכה אליה את רוב בלייני המטרופולין הגדול, שנהרו לילה לילה לשמוע ולראות את הזמרים החדשים, שהגיעו בקצב מסחרר. עד לאותה תקופה, החזיק את המועדון זמר בית קבוע, בשם דויקו פיצון, שהיה בעל קול אדיר. בארץ אהבו את השירה שלו, שפעם נקראה המוזיקה המזרחית. רבים מיוצאי הבלקן התגוררו בעיר ושירה הייתה עבורם חלק עיקרי מתרבות הפנאי והבילוי. רובם היו יוצאי בולגריה. ביפו התרכזו רוב הטברנות של אז. אריאנה, המועדון המפורסם, נקרא גם בשם "התותח", כינוי שדבק בו עוד מלפני כמאה שנים, בתקופה העותומאנית. אז היה מוצב בדרך כלל על גגו תותח, שירה מדי יום בחודש הרמאדן, כדי ציין את שעת תחילת הצום ואת שעת סיומו.


יפו נחשבה מאז ומתמיד לעיר של סוחרים. בזכות היותה שוכנת על הדרך לירושלים, חלפו דרכה ופקדו אותה לא מעט עולי רגל יהודים ונוצרים בדרכם לעיר הקודש. בנוסף, היא שימשה כתחנה המרכזית לרוב הדיליזנים והכירכרות, שעמדו לאורך רחוב עולי ציון ורחוב אשל. שם ניצבו, במרחק הליכה, מלונות קטנים. מכאן יצאו לירושלים זאב הרצל, השר מונטיפיורי ועוד. הדרך נמשכה בין יום ליום וחצי, עם תחנת עצירה בשער הגיא.


בניין "הקישלה" ביפו נבנה על שרידי מבצר ישן, אחרי שהעותומנים פירקו את אבני חומת העיר המבוצרת, אותה בנה מושל העיר, אבו-נבוט, עת עלה לשלטון בשנת 1804. הוא הקים את החומה האדירה סביבה שלמרגלותיה נחפר פיר הגנה עמוק. אחת הסיבות למיקומו של הבניין החזק, הוא היותו נקודת התורפה של העיר. היה זה המקום שדרכו פרץ נפוליון וכבש את יפו.
סגנון המוזיקה היוונית של צלילי הבוזוקי הוכנס ליפו על ידי אריס סאן, שנחשב לאבי המוסיקה היוונית. זאת החלה לפרוח במדינת היהודים החדשה. סגנונות המוזיקה נחלקו למספר קבוצות. בקפה נוח, אשר בשכונת התקווה, ניגנו מוזיקה ערבית, שמשכה אליה בעיקר את יוצאי בבל. קהל רב נהר למקום לשמוע את הזמר העיראקי, דאוד אל כוויתי, המפורסם. כאן החל את דרכו גם ג'יו עמר, שהביא בקולו הרועם את הסגנון האנדלוסי, תוך חיקוי מעורר השתאות של הזמר הספרדי חוזליטו. לצידו הופיע עוד זמר, שעלה ממצרים באותם שנים, בחור בשם אלבר מוגרבי (שנודע מאוחר יותר כפלפל אל מצרי). הוא נחשב במצרים לילד הפלא וכאן בארץ התפרסם בשיר הקליט והמפורסם "בתשלומים". שיר שהתאים לשלהי תקופת הצנע של אז, כשכולם רכשו מצרכים בתשלומים. (היום השיטה התחלפה במינוסים בבנק...) כולם נהנו לצחוק על מצבם העגום לקצב המנגינה העממית... בין לבין יפו הייתה למרכז הבמה של גיורא גודיק, שהציג באולם אלהמברה והשתלב בחגיגה של העיר הצבעונית והתוססת.
באותם ימים קרה ביפו דבר שונה לגמרי, בלי שאף אחד שם לב לזה. לכאן הובא רב המרצחים, אדולף אייכמן. הוא נכלא במקום בסתר ומאסרו נשמר בסוד כמוס. מתי מעט ידעו שהצורר נכלא והוסתר בקישלה, בית הסוהר ביפו, שצמוד היה למועדון אריאנה. התזמון האקראי הביא לכך שאת ימיו האחרונים, עד להוצאתו להורג, בילה בהאזנה למוזיקה... צחוק הגורל הוא שהעם היהודי גמל לצורר הגדול, באותה דרך שלו עצמו, שבה הוביל את אבותינו לתאי הגזים – בליווי תזמורת...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל