מוסיקה עולמית בארצנו הפצפונית

הידיעה על דבר הגעתם הצפויה של חברי "החיפושיות" לארץ, כמחווה לכבוד יום העצמאות למדינה, עוברת מהר כאש בשדה קוצים ומטריפה את בני הנוער המצפים בקוצר רוח למופע הייחודי חד פעמי.

הידיעה על דבר הגעתם הצפויה של חברי "החיפושיות" לארץ, כמחווה לכבוד יום העצמאות למדינה, עוברת מהר כאש בשדה קוצים ומטריפה את בני הנוער המצפים בקוצר רוח למופע הייחודי חד פעמי. הצעירים עושים תוכניות ובמקביל הגעתם מכניסה את כול המוזות התרבותיות לחץ לצד לחץ חרדתי פרופר סחרחרת הנעצרת בקול מלחמתי בבניין הכנסת רוב. השרים בדעותיהם הקיצוניות נגד חברי הלהקה המיתולוגית היה זה מסע תעמולה מתוקשר וארסי בארץ בכנסת ובמשרד החינוך קמה מהומה על לא מאומה והסתה.
בכנסת שרים התנגדו לכאן או לכאן ובראשם מנכ"ל ממשרד החינוך דאז ( שניידר אביו של השר שריד), שמתריע שהלהקה הרסנית ויש למנוע את הגעתה ומפרש שהופעתם תסב ותגרום להרס וחורבן בהיכל התרבות הקדוש וחבריו לסיעה שהצטרפו להסתה הפרועה טענו שהדבר יגרום למחסור קשה במטבע חוץ הגדיל מכולם דוד בן גוריון, שביטל בפקודה את הלהקה, מחשש שהדבר יגרור את בני הנוער להתנהגות מושחתת ולא ראויה. היה זה מסר פרימיטיבי ומיושן מצד המנהיגים "הנאורים" שלנו, שישבו בכנסת. אבי הפסיכולוגיה פרויד, הרי אמר שלפעמים צריך להפר את כול הנורמות ולהבין את הדבר החדש המופיע לפתע בחייך. להקת החיפושיות הפופולארית שהופיע ברחבי הגלובוס, כבשה בסגנונה החדשני וגרמה אף לאפיפיור לצאת מגדרו כאשר אלו טענו שהלהקה גדולה אפילו יותר מישו הקדוש הנוצרי.


בארץ אפילו נפוצו שמועות (שהתבררו כלא נכונות) שהאפיפיור בנדיקטוס-16 פנה בקריאה לאשר את כניסת הלהקה לארץ הקודש וציין שאין פסול במוזיקה וכול מה שהעולם והאנשות צריכה זה קצת אהבה וחום.
כל זה לא עשה שום רושם על הפוליטיקאים האטומים בארץ. לא היה זה אירוע ראשון מבזה, שכן בעולם התרבות הישראלי ישבה ועדה לביקורת סרטים, שצינזרה באופן שרירותי סרטי הוליווד מודרניים שהגיעו לארץ. באותה הדרך ניסו כאן גם להתערב במחזות תיאטרון. באותה ועדה ישבו 5 קשישים שדבקו בדעות מיושנות. שלושה מהם היו על כיסאות גלגלים ונתמכים ועל השניים האחרים אמרו שהם לא זוכרים איך נראה מסך קולנוע בכלל. היו שאמרו שהם אפילו מעולם לא ביקרו בבית קולנוע...
אלה היו מי שקבעו את המדיניות התרבותית ובראשם דוד בן גוריון. בימים אלה, מדינת ישראל הביעה את התנצלותה בפני חברי הלהקה הבריטית, על העוול והטעות ההיסטורית. היום יש שמנסים לעשות סדר בעולם התרבות, כמו השרה הדומיננטית, שמנסה לשנות מוסכמות העולם התרבות. על זה אמרו בזמנו שבחצרו של מלך טיפש גם הליצן ישתוק...


הו גיטארה רומאנה, שרו פעם לצלילי הנוסטלגיה של האוהבים, אך היום רבים יסרבו להאמין שאותו כלי קסם הפולט אהבה, מחזיר כישוף קטלני המסתתר בין מיתריו. אבל זוגות ומשפחות התפרקו בגלל אהבת האמן, שהלך שבי אחרי הצליל והכלי האהוב עליו ושכח את העולם האמתי.
כששמעתי לראשונה לפני שנים רבות את צליל מיתרי הגיטרה, עולים בפתאומיות מחדרו של הבן הצעיר, לרגע קפאתי על מקומי. מיד הבנתי שגם הנער "חלה" ונדבק במחלת האהבה למוזיקה. כלומר מנסה להיכנס לעולם תחרותי וקשה מאוד. לא חלילה שאני נגד עולם המוסיקה, הצלילים לא היו זרים לי, גם אני הלכתי באותו מסלול ונגיף בצעירותי וזכיתי ללמוד ולפרוט על אותו כלי מיתר החוזר אלינו למשפחה בסאגה רב דורית ומוזרה. בתוכי ידעתי את הנבואה והקללה הרובצת על האומנים בארץ, המגיעים לפעמים לפת לחם. אומנים נתפסים לחלומות על הצלחה, כשבמקרה הטוב הם יתפרסמו רק שנים רבות לאחר מותם. לצערי מדינת ישראל לא תומכת מספיק באומנות ומוזיקה.


אומרים שלפעמים האומנות מתחילה על במה וליד מיקרופון ולפעמים נגמרת ונקברת שם. הסיפור המשפחתי שלנו ואהבת המוזיקלית מתחילה אי שם בשלהי מלחמת העולם הראשונה. הסבא רבא שלי היה כנר ונגן אירועים וחתונות בקרב בני הקהילה היהודית של איזמיר. מספרים על הזקן שנהג לישון בלילות לצד הכינור העתיק, אליו היה קשור בכול נימי נפשו. בגבור המאמץ המלחמתי של טורקיה, יד ימינה של גרמניה, הופכת הממלכה העותומנית להיות הספקית הראשית של הצבא הגרמני הדורס. רעב כבד שורר על היהודים. הגברים הצעירים מגייסים מתוכם אח של הסבא ודודים, שנלקחים לחזית ולא חוזרים לעולם. טורקיה הייתה אסם התבואה המרכזי ולא התחשבה באזרחיה. יהודים רבים מתים מרעב ואילו באותם ימים המוזיקאי הישיש שוקע בדיכאון וימים רבים לא בא אוכל לפיו ומסוגר בתוך עצמו. כמוצא אחרון המשפחה מחליטה למכור את הכינור בתמורה למעט אוכל. חרף התנגדותו, הכינור נמכר בשוק תמורת נזיד עדשים. כשנודע הדבר לסבא הוא מאבד את ההכרה ובבוקר נמצא מת..


מוצרט השווה פעם את אומנות המוזיקה לרוח וחומר כשל חיה אלוהית, בלתי מובנת. הייתי מוסיף שלהיות אמן הוא סוג חיים שונה. זהו שיכרון חושים התופס את האמן המלא באנרגיות ומהלך לרוב כטווס נפוח, מול קהל מבקריו ומעריציו. הצופה בו עוקב אחר קצבו כאילו היה האיש שהמציא את הגלגל... האמן המוזיקאי נשאר תמיד צעיר נצחי אחוז בחדוות נעורים עולה ויורדת, הידיים לאמן והציפורנים למבקר... כשהחל הנער המתבגר לחזור הביתה לפנות בוקר, הערתי את תשומת לבו שהחיים זה לא קוקה קולה או "סרנגה". אני הייתי בסרט הזה וכדאי שהנגינה תהפוך למקצוע משני, או הובי. תגובתו הייתה נחרצת. אבא, הוא אמר לי, אתה איש עתיק ומיושן, היום הכול אלקטרוני ומתקדם, זה לא כמו אז, תתעורר, אתה עוד תקוע במאה ה-19. אומרים שבכול אמן ומוזיקאי יש משהו מן הליצן. בדיבורם המתנשא והשחצני, בביטחון המופרז שלהם, בני הנוער הצעירים של סוף שנות החמישים והשישים היו נעולים בקצב שירי ארץ ישראל ומולדת של להקות זמר ולהקות.
זמרים אלמונים חולפים שקועים באופוריה על זיכרונות המאבק ופולקלור של הקוקו והסרפן שניגנו בקיבוצים ובתנועות נוער. להקות הווי ובידור, דוגמת להקת הנחל המיתולוגית, התרנגולים, בצל ירוק, אסתר עופרים ועוד, שנסתיימו לצלילי האקורדיון והבלליקה של השירה הרוסית. רוב הבליינים והאומנים במטרופולין הגדול נפגשו בין קפה כסית לקפה קליפורניה ורובם התייחסו לשירה בין זלזול לאקורד הנסבל לבלתי נסבל והזדהו לכאן או לכאן. אני למשל הערצתי את התזמורות שניגנו על הקאנון בעל הצליל המדהים. אני זוכר כיצד הייתי מצטרף לשכן הערבי, מוסא, שהיה גם דייג ביפו. נוסעים עם הטנדר "ויליס" המיושן שלו לשמוע ולראות מבעד לגדר המסעדה את האחים סאלח אל כוויתי. או זוזו מוסא בחפלה עם המוזיקה הערבית. האמן דאווד, שסחף בנגינתו המלוטשת והמורכבת של הנגנים. המוסיקה היא אהבה חד כיוונית ואין חזרה ממנה. גם אני נתקנאתי בכלי הקאנון. באותם ימים למדתי וגם הייתי נער שוליה בנגריה של משפחת וינשטין. יהודה וינשטין (היועץ המשפטי) שהיה חייל, נהג לעזור לאביו ואני הייתי נוסע לקנות לו את הדרגות והמצרכים בשקם יפו. כך יכולתי בסתר, שם בנגריה, לנסות ולבנות את הקאנון, באופן עצמאי. חוטי החשמל היו למיתרים חורקים, אך שמחתי שהיה לי כאילו קאנון אמיתי.
תחילת שנות השישים פורצת לתודעת בני הנוער הצמאים למוסיקה אחרת, ואלילי רוק חדשים נותנים את האווירה המחושמלת. ואילו שם בקצה שכונת "ג'אבליה" היפואית, המשיכו באולם גל רון, בעל הגג הפתוח, מול בריזה של הים, להצחיק את כול דוברי האידיש עם זוג הליצנים זיגאן ושומאכר. עבורנו מי שטרף את הקלפים הייתה להקות האריות המקומית, שיוצאת עם שירי להקת החיפושיות, שהופך את מועדוני יפו ורמלה לסניפים של ליוורפול הבריטית, מולדת להקת החיפושיות המודיעה על הגעתה הקרובה לישראל...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל