פרשת "תצווה"

פרשת "תצווה" בשבוע שעבר, טענתי כי אף על פי שרעיון המשכן או המקדש רחוק מאיתנו, הרי שניתן להבינו בעזרת הרעיון שכל חברה זקוקה לאתרים מקודשים כמרכז להווייתה, לביטוי האידיאלים שלה. בפרשה השבוע נמשך תאור הפולחן במשכן, (למעשה בבית המקדש לעתיד לבוא). לפי השקפה מסויימת, בעיקר אצל חילוניים כמונו, עבודת האל בצורה זו מעוררת התנגדות

פרשת "תצווה"
בשבוע שעבר, טענתי כי אף על פי שרעיון המשכן או המקדש רחוק מאיתנו, הרי שניתן להבינו בעזרת הרעיון שכל חברה זקוקה לאתרים מקודשים כמרכז להווייתה, לביטוי האידיאלים שלה.
בפרשה השבוע נמשך תאור הפולחן במשכן, (למעשה בבית המקדש לעתיד לבוא). לפי השקפה מסויימת, בעיקר אצל חילוניים כמונו, עבודת האל צורה מעוררת ההתנגדות שכן היא מזוהה עם כל חולייה של דת ממוסדת: המקדש וכליו יהיו מפוארים ויעלו כסף רב לעם. כל הפולחן וכל המגע עם האל עתיד להתרכז בידי חוג מצומצם, יוצאי משפחת אהרון שיהפכו לכוהנים. הם יזכו באופן קבוע ל"תרומה" מהקורבנות של העם, ולמעשה יהפכו לשכבה של אוכלי חינם. העם יחוייב לתרום כסף באופן קבוע לבית המקדש ולכהנים. מלאכת הקורבנות ועבודת האל נעשית מסובכת ומפורטת, ועל כל סטיה ממנה ישנו איום במוות.
אך עיון יותר מדוקדק, מגלה לנו כי הכוהנים לא היו שיכבת אוכלי חינם. הם היו מנועים מלעבוד לפרנסתם, לא קיבלו נחלות, ולכן היו זקוקים לתרומות מן העם. עיקר עיסוקם היה אחקת בית-המקדש, אך הם גם ליוו את הלוחמים היוצאים לקרב. הם פעלו כפוסקים בדינים של טומאה וטהרה. הם הורו לעם משפטים, והוטלו עליהם תפקידים שיפוטיים מסויימים. הם גם היו מורי התורה של העם.
למן תחילתה של תקופת ההשכלה, השתלטה במחשבה הליברלית –הומניסטית שלילת הדת הממוסדת, ומורשת זו עברה גם לתנועה הסוציאליסטית. מה שאנו רואים בתחום הדתי במדינת ישראל מחזק את השקפתנו זו.
ובכל זאת, הבה נשאל את עצמנו האם ניתן לקיים ותנועה אידיאולוגית לאורך שנים ללא מיסוד, ללא נכסים חומריים ורכוש רב? ללא שיכבת "בעלי תפקידים" בעלי זכויות יתר מסויימות?
מצד אחד יש הכרח במימסד כדי לקיים תנועה, אירגון או מדינה.
מצד שני, מימסדים כאלו עוברים מן העולם, כאשר האידיאלים שבשמם נוצרו נמוגים, ואז התנועה האידיאולוגית שנשאה אותם נעלמת, ויחד עמה נעלם המימסד ששירת אותה או שהוא מצטמק ומתנוון, והדוגמאות לכך רבות.
אין לנו דוגמה טובה יותר לתהליך כזה ממה שקרה בברית המועצות במהלך המאה העשרים. המפלגה הקומוניסטית הפכה שם מקומץ אידיאליסטים, למימסד רב עוצמה, שהשתלט על רוב תחומי החיים במדינה. מכלכלה ועד חינוך, כאשר תפקידה העיקרי היה "לפמפם" להמונים את עיקרי האמונה המרכסיסטית. והנה יום אחד (או שנה אחת) התמוטטה האמונה במשטר הקומוניסטי, ותוך זמן קצר התמוטט כל המימסד הזה, שיש לשער כי אזרחי רוסיה חשבו שנים רבות כי בלעדיו המדינה לא תוכל לשרוד.
לפני כמה שנים נשאל מזכיר התנועה, בביקורו בקיבוצנו, מדוע התנועה אינה מורגשת כבעבר? תשובתו הייתה, כי בעבר מספר הפעילים בשתי התנועות הגיע ל-1200 פעילים, ועתה הוא מגיע ל-70. בעבר מכל קיבוץ היו 4 – 5 פעילים, התנועה עסקה בתחומים רבים שעתה היא אינה עוסקת בהם (למשל, פיקוח על החינוך בקיבוצים, או הנפקת איגרות חוב, שמאחוריה עמדה "תכן הנפקות"). בנוסף, הוא טען, כי הקיבוצים אינם רוצים כבר שהתנועה תתערב בענייניהם הפנימיים , ותכתיב להם מה לעשות בנושאים כמו הערבות ההדדית.
הייתה לנו בעבר תנועה רבת זכויות ופעלים, שמילאה המון משימות ותפקידים, וכבודה במקומו מונח, אך בשנים האחרונות היא התפרקה מרוב נכסיה ותפקידיה, וזה קשור לא רק במצב הכלכלי של הקיבוצים. זה קשור גם בשינוי בהשקפת העולם שעבר על רוב חברי הקיבוצים. למרות זה עדיין יש לנו תנועה חיה ונושמת. יש האומרים שהתנועה לא מורגשת בקיבוצים וישנם שטוענים שהתנועה כלל אינה נחוצה (וחלקי לא עימהם).
הבחירות האחרונות לראשות התנועה, חידדו את ההכרה כי יש עדיין תפקידים רבים לתנועה, אך נחוצה הגדרה מחודשת וברורה מהם התחומים שבהם התנועה פועלת, למה אפשר לצפות מהתנועה, אילו תחומים עוברים לאחריותו של הקיבוץ הבודד, ומה הגבולות שבתוכם הוא חופשי להכריע.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל