לנחם

לנחם אבלים זה מצווה גדולה ואין אחד מאתנו שלא הגיע "למעמד" הזה בחייו ,אבל האם יש צורך בהכנות מיוחדות


אני יודע שזה לא נושא לבדיחות אבל מישהו חייב לספר לכם את הדילמה שקיימת בלנחם, להגיע לבית אבלים .

הייתי בצד המנוחמים לצערי, והייתי בצד המנחמים לצערי, אבל לומר את האמת מאז שהייתי בצד המנוחמים אני פחות הולך לנחם אני פשוט מוותר על ללכת לראות את העצב ולשקוע במחשבות ולעלות זכרונות .
היו ימים שמקרי מוות היו נראים לי הזויים ואפילו מצחיקים כמו בתקופה שהכלב פינצ׳ר של אחי נדרס על ידי אישתו שלקחה רוורס ולא ראתה את הכלב , אבל בגלל ששמעה צווחה היא נבהלה והכניסה הילוך ונסעה קדימה ובכך היא ווידאה הריגה, צווחה לא נשמעה יותר חוץ מהצחוק שלי מרגע ששמעתי על המקרה ההזוי .
לאחרונה אני נתקל ביותר מידי אנשים שעוזבים את עולמנו ״לעולם טוב יותר״ בדרך כלל בגלל טרגדיות, בגלים שלנו זה בדרך כלל טרגדיה, ואז ללכת לנחם הופך לסיוט נפשי ובכאב עצום .

בתקופת צעירותי (וגם היום) ללכת לנחם היה מלווה בדילמות הרות גורל מה ללבוש? עם מי תלך? כמה זמן זה סביר לשבת שם? ואיך לעזעזאל היה מצב הרוח של אבלים? שאלות ״הרות גורל״ ,דבר אחד בטוח כיבוד ושתיה תהיה שזו כבר הקלה עצומה (לפחות לקיבה ).
תמיד בחניה אל מול בית האבלים אני מגלה שיש לי כיפה לבנה מעוטרת זהב של אולמי פאר(פרסומת) איך אני יכנס לבית אבלים עם כיפה חגיגית?! אני הופך את הרכב, מחפש טוב טוב אבל לא מוצא כיפה סרוגה שחורה, עצובה משהו שיאפשר לי להיכנס לבית האבלים בלבוש תואם את הסיטואציה .

אחרי שהתגברתי על משבר הכיפה אתה מתמודד אם השאלה האם האבלים יהיו עצובים או בבדיחות הדעת? ואז נשאלת השאלה להכנס בחיוך או בראש מורקן? אם בדיוק באותו הרגע הם צחקו אז להשתתף בצערם? או להגיד שלא תדעו עוד צער? כי זה עלול להחזיר אותם לעצבות, עד שלרגע אחד הם יצאו מהבור של העצבות והעלו חיוך אני יתחיל להעציב אותם, אז מה לעזאזל לעשות???.

לפני מספר שנים ביקרתי חבר שאביו נפטר בגיל 98 והיה אחד האנשים המאושרים שהכרתי, הוא החליף שתי נשים והשאיר אחריו מאות נכסים, קרקעות, דירות, פנסיה מפחידה, שלוש חבילות ויאגרה ושקיות של גראס רפואי בכמויות מסחריות. נו מה תגיד לבחור שאתה מגיע לחזק את ידו?! , משתתף בצערך?! איזה צער עכשיו הוא קיבל דירה ברמת גן חצי מליון שקל, סטלה חזקה וזיקפה לשנה אז מה אני אאחל לו ??

איפה לשבת? אם כבר נכנסת עם חבר אתם עומדים בכניסה ומנסים לזהות מי משפחה ומי לא, שבטעות לא תנחם מישהו שהוא בעצמו בא לנחם, שלא תנחס למישהו את החיים ואחרי שניחמת איפה תשב ליד מי? אתה לא מכיר את כולם והם לא מכירים אותך, זה לא נופש ולא ערב קריוקי אתה אמור לשמוע סיפורים עצובים ולשתף משלך ומהכרות שלך עם הנפטר אבל גם לזרוק מילה חמה או איזה רגע משעשע כדי שהיושבים סביבך התעניינו בך אבל לא להגזים כדי לא להפוך למסמר הערב כי זה לא מסיבה.
כל כך הרבה מנהגים יש, אבלים על מזרון על הריצפה מנחמים על פלסטיק, יש שאוכלים בבית אבלים, יש כאלה שכן לוחצים ידיים ויש כאלה שלא, יש את הדת היהודית שנכנסת למקומות דמיוניים. דבר אחד בטוח רעבים לא תצאו וגם לא צמאים כי כמות הפעמים שיצאו לך עוגיות יבשות, בורקסים ומיץ או תה ב30 דקות שתהיה שם תהיה קרוצה לפעמים בדקה ואף פעם זה לא יהיה מאותו אדם .

חשוב לבקר ואפילו מומלץ כי אחרת מי יבוא כשאני אלך??? רגע בכלל אני לא מתכוון להזמין אף אחד וגם לא מעניין אותי מי יבוא אני גם ככה לא אדע מי בא, אז מה כל הדילמה ????


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל