תסמונת 'המדינה' המוכה

בשבילי פוליטיקה זה כמו ארוחת גורמה לצמחונית. ועדיין כואבת אני מחדש לראות כל פעם את המדינה שלי טועה וכואבת ממש כאישה מוכה..שחרור מחבלים עם דם על הידיים מכניס אותנו כמדינה וכעם לגלגל האלימות שלא יפסק..

היא שבה אליו כל פעם מחדש.
מבטיחה , מנסה משדלת מביאה מייפה שרק ירצה לשוחח איתה .ויביט בה עוד פעם אחת לפני הגל הבא.
הוא מביט אבל עם תנאים..
והיא כ"כ רוצה את היומיום הפשוט והשקט ומבטיחה , מקיימת משחררת , מבליגה.
והוא מביט בה ומואס.
בעיניה זו דרכה של משא ומתן , בעיניו- כל מה שמשרת את האינטרסים שלו כשר ויציב.
מעולם לא היה ביניהם אהבה ללא תמורה, כבוד , או נאמנות.
אומנם יש רגעים מתוקים, שהפצעים שלה יותר נסבלים והוא מגיח מבין העפל ונותן לה לטעום מהאדם שבו. זה ההגון , היציב והמלא שלום ושוב לזמן לא ידוע הוא שב להיות אותו האחד שאז עמד לצידה אז כשהבטיחו..
היא שוב שמחה ,ומלאת תקוה אוחזת בידה עלה של זית ומזמזמת המיית יונים.
מסורה ומלאת שלווה.
ושוב , כמו כל פעם ..
גלגל החיים הפרטי שלה מסתובב.
ואת הטוב מחליף בפתאומיות כאב. דם. פחד. אש. צרחות ושקט של מוות ורק המיית היונים נהיית חזקה יותר עד כדי כך שהיא לא שומעת את מחשבותיה שלה..

עלה של זית ירוק נשמט מידיה אל זוג ידיים אחר, המגואלות בדם אנוש של אחד שכאב, והנה הקרקע נופלת מתחת רגליה, והיא לא בורחת ממנו, מעולם לא מרפה בה תיקווה שיבוא יום ויאכזב יותר מעכשיו.
והם יצליחו לחיות יחד בהרמוניה לקול המיית יונים ילדים ורשרוש על עלי זית

אנא!!
אם תראו אותה , בוכה כואבת ופצועה..
מסרו לה שתהיה חזקה ושתחכה יחד עם כולם שהגלגל יסתובב והוא ישוב להיות אותו האיש שהיא בוחרת להכיר, עם חיוך הנסתר ובידיו זר ירוק..
כי כבר אף אחד לא יכול להציל אותה ממנו רק היא ,עצמה.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל