בקעת החלומות – פנטזיות, כדורגל וחלם

עדר פרות תקוע באמצע הכביש המרכזי של העיירה המכונה, עדיין, בפי רבים, כפר ענא, סקיא א', סקיא ב', רמת פנקס ועוד שמות מוזרים. על פניו נראה שבאור יהודה, העיירה הצבעונית, עדיין מחפשים את השם המקורי של העיר...

עדר פרות תקוע באמצע הכביש המרכזי של העיירה המכונה, עדיין, בפי רבים, כפר ענא, סקיא א', סקיא ב', רמת פנקס ועוד שמות מוזרים. על פניו נראה שבאור יהודה, העיירה הצבעונית, עדיין מחפשים את השם המקורי של העיר... ככה זה כשהשם לא מופיע במקרא, אלא הוא מורשת של הפנטזיות הערביות... ייתכן שלאיזה חלוץ יהודי הייתה הארה בסגנון מקראי ועל כן קרא לה אור-יהודה. מה שבטוח שלא היה פה שום פלאש-בק לעבר העבר היהודי המפואר וכל שהיהודי ביקש לעשות הוא לגאול את השם הערבי של העיירה, כמו שחבריו ניסו לגאול אז אדמות מידי הערבים.


ברחובות העיר החגיגה, שאינה נגמרת, נמשכת. כל המדרכות צבועות באדום מזעזע, בהוראה מפורשת מגבוה, הכי גבוה, האיש שראשו בשמיים ולרגליו במקום שטיח אדום, בטון אדום. ישנם המכנים אותו, ראש העיר, שם שדומה שעושה לאיש הנעלה רק פחיתות כבוד. הראש עיר ממציא לנו פטנטים ולעיר שאין בה חניות, מנפיקים למבקרים הזרים כרטיסי חניה בשיטות מודרניות מתוחכמות של "ביקרת שילמת". המונה רץ שם ברחובות, כמו זה של מכונת הימורים בלאס וגאס ממש. מנגד, בעיר עצמה, ממשיכים בטרנד החדש של החלפת שמות רחובות העיר, שמתבצעת בלילות. בהפתעה גמורה צצים לרחובות שמות חדשים, חדשות לבקרים, כמו היו השלטים עיתונים דיגיטליים שהכותרות מחלפות שם כל הזמן... כרגע השם החם, שמחוזר ע"י עסקני העיר, הוא של גדעון סער, שמסרב שיקראו על שמו רחוב כול עוד הוא בחיים. נדמה שכולם שם במסדרונות העירייה עסוקים במציאת פיתרון לבעיה הזאת ויש שמעידים שראו שזימנו שם אפילו את ראשי חברת קדישא להתייעצות...

לעומת זאת יהורם גאון לא התנגד שיקראו רחוב על שמו, או לפחות לא פעל בנחישות כנגד זה...


עוד שבת (גוועלד!) של כדורגל?
בעיר השכנה, יהוד, רוב תושבי העיירה הקטנה משוכנעים, שזכות גדולה נפלה בחלקם להתגורר בשכנות למקום קבורתו של קדוש תנכ"י יהודי, הנחשב לאחד מבניו של יעקוב אבינו. לא ברור, עדיין, כיצד מצא לו הנ"ל מקום למות דווקא כאן, בשולי מגרש הכדורגל הזניח והמיושן... צריך עוד לחזור ולחקור בנושא, אבל דומה שמרוב התלהבות, אין שעתם של המאמינים פנויה להתעסק בנושא הזה. כול הסימנים לקבר הכיפתי המתפורר, אליו מקושרות אגדות, שאין בהן שמץ של אחיזה במציאות, מצביעים על כך, שהמבנה העתיק הוא סתם קבר אלמוני. למרות זאת, עולים אליו לרגל מאמינים מכול ארבעת רוחות השמיים, בבקשה למחילה, סליחה וכפרה. דומה שיש מעשים רבים שהשתיקה יפה להם שאנשים מחפשים להשתחרר מעולם... כאן הכול מתנהל על מי מנוחות. אם באור יהודה ממשיכים לבנות על מדרכות, הרי כאן, ביהוד, אזרחים פולשים לתוך גנים ציבוריים וקובעים עובדות ואף מרימים בניין בחצר וגני ילדים ללא אישור.
כאן, בניגוד לאור יהודה, מסרבים לקרוא רחוב על שם זמרת המלחמות שושנה דמארי, או עופרה חזה (שהתגוררה כאן זמן מה). מנגד, כל זיק של התנגדות כבה פה, כשמדובר בכדורגל. דומה שאין מנגינה נעימה לאוזני ראש העיר, מצעקותיהם וזעקותיהם של אוהדי כדורגל, השוטפים את רחובות העיר אחרי כל משחק. כולם כאן זוכרים את זכייתה של הקבוצה המקומית בקט רגל בשנים 1982/9. בסיפור הזה מנסים להבליט את רוח ההקרבה של ראש העיר, שמוכן להקריב הכול ואפילו להחריב את העיר, למען הקבוצה המקומית. דומה שאימץ לעצמו את הפתגם: אם לא מפעילים את הראש צריך להפעיל את הרגליים... שנים רבות מוזנחת העיר, בגלל חוסר העניין שמגלה ראש העיר בכל דבר שאינו נוגע לכדורגל. קבוצת הפועל יהוד הפכה לסמל מסחרי והעיר לה תרנגול כפרות.
אפשר לחשוב שביהוד המציאו את שיטת " הבונקר". שכן קבוצת הפועל יהודה התפרסמה בגלל שיטת המשחק ההגנתי, שכול מטרתו מניעת ספיגת שער. מישהו כאן העתיק את מדע אמצעי המניעה הגניקולוגיים, או אלו הנהוגים ברפואה הקהילתית של קופות החולים... וכך עובדת השיטה, לידיעת כל המבקשים לאמצה: כל שחקני הקבוצה נעמדים כחומה בחזית שערם ועוצרים את כול הכדורים ברגליהם ובידיהם. השיטה מצליחה לבלבל אפילו את השופט שלא שם לב לעבירות...
נוסחת הפלא עשתה לה כנפיים ואנשי העיר מילאו את טריבונות העץ השבורות, תוך קריאות עידוד לקבוצה המקומית. כך קרה שכל הקבוצות החזקות בליגה קרסו מול השיטה הזאת והקבוצה המקומית יצאה עם תוצאה בטוחה, לשביעות רצון אוהדיה: תיקו! אומרים שעם האוכל בא התיאבון. כך קרה שלמרות שהוצאות תחזוק הקבוצה הכבידו על המשך קיומה, נרתם ראש העיר לעזרה ופינה את רוב הכנסות העירייה לטובת הקבוצה.
כך או כך, תוך זמן קצר קופת העיר מידלדלת ומתרוקנת, אך לא איש כראש העיר מפסיק את הקרנבל. המעות הבודדות שנשארות בקופת העירייה מצלצלות, אבל השיירה עוברת ומגיעה אל סף התהום. למרות זאת ראש העיירה לא נמנע מלעשות עוד צעד קטן ומזמין 1000 כדורי קט רגל אורגינלים, לחלוקה לתושבי המקום. ההזמנה הענקית מעוררת הדים אפילו בסין הרחוקה, ממנה הוזמנו הכדורים, עד כי נדמה שעוד מעט יחתמו עם העיירה הישראלית ברית ערים תאומות, על בסיס הדמיון בין החומה הסינית מול חומת המגן של קבוצת הכדורגל המקומית.


בכל זאת העניין לא עובר בשלום ועובדי העירייה, שמרגישים איך כספי המשכורות המעוכבות שלהם, מחולקות בראש חוצות, יוצאים להפגנות סוערות. הם שורפים צמיגים וחוסמים את הכביש המרכזי לנתב"ג. הדבר לא עושה שום רושם על ראש העיר, שדואג להוציא את קבוצת הכדורגל לשבוע נופש ברומניה.


אבל איך אומרים, לפעמים החגיגה נגמרת והכסף גם. כשכבר לא היה כסף לשלם את משכורות השחקנים, שלף ראש העיר שפן ממגבעתו (ויש אומרים ממוחו הקודח) והבטיח שכל שחקן יקבל במקום כסף נכס של העירייה. כלומר כול שחקן יקבל חנות או בית נכסים, השייכים לעירייה. למקום הובא עו"ד שהחתים את השחקנים על נכסים אלו. השחקנים שעטו על המציאה, אל מול קהל האוהדים המשולהב, שאפילו לא היה אכפת לו שחצי מהעיר נמסרה לשחקנים בלי מכרז, או דיון ציבורי פומבי. העיר הולכת מדחי אל דחי והעירייה חדלה מלתפקד...
הייתי מיודד עם רוב ראשי הערים, מאחר שאשתי הייתה ראשת הלשכה של ראש העיר, באותם תקופות. העיר עצמה הידרדרה, כמו שהזכרתי, עקב הפניית תקציבי העיר לטובת קבוצת הכדורגל המקומית. אלו, לאחר שקיבלו דירות וחנויות תמורת משחקם, נעלמו מהשטח. יהוד קפאה על מקומה עד שנת 2005, מבלי יכולת לפרוע חובות של 150 מיליון שקל שצברה. באותה שנה הציג את מועמדותו לראשות העיר, מתמודד שהגה רעיון מבריק. העיר הופרטה ונמכרה על הנייר, כלומר לקחו הלוואה שנפרשה על 20 שנים, שמשולמת עד היום באג"חים להם ערבה הממשלה.

יהוד – היסטוריה של אירועים מסעירים

מעשי גבורה ומעשים פליליים – בעיר שפנים לה רבות והפתעות לא מעטות.

יהוד, העיירה הזניחה והמנומנמת בשולי גדרות שדה התעופה בן גוריון, משום מה ובניגוד לרצונה, הפכה למקום הכי "קרבי" בכול בקעת אונו. התרחש פה "אקשן" שלא היה מבייש אפילו סרטי הוליווד.
מאז נפילת שתי החיילות בסיפור גבורה ומותן על כיבוש העיר בשנת 1948, דרך פעולת קיביה, פרשת חטיפת מטוס סבנה, פרשת עוזי משולם שקם לא רק לזעוק את זעקת "ישראל השנייה", אלא ממש רצה לייסד פה מדינה בתוך מדינה, פרשת חטיפת החייל נחמן וקסמן ולבסוף, אחרון אבל לא פחות מפתיע ומזעזע: חטיפת טנק והסעתו ליהוד בידי חייל!
פרשת הגבורה של שתי החיילות, שנאלצו לקפוץ אל מותן ממגדל המים, כדי להימנע מלינץ ואונס בידי פורעים ערביים, הונצחה בלוח זיכרון מיוחד בבניין העירייה.
פרשת חטיפת מטוס סבנה, זעזע את העולם כולו. המטוס נעצר על גדרות הישוב ממש.
גם פרשת עוזי משולם, נביא הזעם של פרשת חטיפת ילדי תימן, התרחשה פה, כאשר האיש הקים לעצמו מבצר מבודד בלב מדינת ישראל, שרק בעזרת התערבות צבאית ממשית, כולל טנקים, הוכנע. הדבר גרם לנפילת חייל צה"ל בקרב במקום.


פרשת נחמן וקסמן, החייל שנחטף ע"י מחבלים מצומת יהוד, עוד לפני שחטיפת חיילים הפכה למכת מדינה. אלו ביקשו לקבל תמורתו מחבלים שהיו עצורים בישראל.
תושבי יהוד הוותיקים זוכרים היטב את פעולת קיביה. הייתה זאת פעולת תגמול של יחידה 101 בעקבות הרצח שביצעו מחבלים, שיצאו מהכפר קיביה שבירדן, ביהוד. המחבלים נכנסו ליהוד באחד מלילות ספטמבר 1953. הם השליכו רימון יד לתוך בית בישוב, כתוצאה מכך נהרגה אם המשפחה ושני ילדיה. עקב כך, הצבא יוצא לפעולת תגמול לכפר הסמוך, קיביה.
והאירוע החריג, הייחודי והמיוחד, בו חייל סדיר מבני המקום יוצא הביתה לחופשה באמצעות טנק שגנב, גם היא תוצר מקומי.
היה זה סמל עמית נחמיה, מכונאי טנקים, שפורץ לילה אחד, באמצעות הטנק, את גדרות הבסיס ודהר במהירות בכבישי הדרום עד שנעצר ע"י שוטרים שדלקו אחריו, ופתחו באש לעברו. לטענתו מעשהו נבע מכך שחברתו לעגה לו ולא האמינה שהוא אכן נהג טנק והוא רצה להביא לה את ההוכחה הביתה.
איך נאמר, אם מוחמד לא בא להר...
אלו תולדות העיירה היהודית, יהוד, שקמה לה בארץ היהודים. שלום עליכם, שכתב על העיירה היהודית ברוסיה, לא שיער שברכתו המפורסמת "שלום עליכם שלום עליכם" תהפוך כאן למשאת נפש, שלאורך הדורות תהיה קשה ביותר למימוש....
נתנחם בכך שלמרות שאין שקט, שלווה, ושלום – הרי פרעות ביהודים כבר לא יהיו אצלנו...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל