משמעות הזמן

משמעות הזמן, תפיסת הזמן, שינויי העתים והתחלפות הזמנים, התפתחות התקשורת והתגברות הבדידות

שינויי העתים והזמנים, משמעות הזמן
הזמן הוא הדבר היחידי בחיינו שאין לו תחליף. כבוד בא והולך ובא, כסף בא והולך ובא, בריאות באה והולכת ושבה,ושוב הולכת, זמן שהלך איננו ואין לא תחליף, היום החדש אינו מחליפו של האתמול. הוא רק המשכו.
הזמן הנו מימד תעתועי בחיינו, מחד הנו מצרך יקר והוא, הוא החיים עצמם, מאידך לא אחת מבוזבז ומושלך כלאחר יד. הזמן כשלעצמו למרות היותו מימד מרכזי בחיינו אינו תפיסתי, וחסרים אנו אמצעי החישה כלפיו כמו תפיסת הצבע, או עוצמת הצליל, ואולי משום כך לא אחת זולג הוא לנו מבין האצבעות ואין אנו חשים באובדנו. ואף אין אנו מצטערים עת הוא מבוזבז לעתים סתם כך ואין בלבנו כל צער על אובדנו. את חשבון הבנק אנו מודדים יום, יום, ובודקים יתרות, אך לזמן אין כל התייחסות, אנו מקדישים מעט זמן, להבנת הזמן. הזמן בורח לנו כל הזמן, ואין אנו מתרגשים או מצטערים על כך, למרות היותו מוקצב ומוגבל, מה שאזל לא חזר. ואין אפשרות להטעינו ולהגדיל את קצבתו באמצעות הפקדות או העברות מחשבון לחשבון, כנהוג וכמקובל בחשבון הבנק. וכאותה אמירה של שקספיר בזבזתי את הזמן ועכשיו הזמן מבזבז אותי.
ועוד אמר קונפציוס גדול הפילוסופים של סין לשאלה מה מדהים אותך ביותר?:
להלן תשובתו:
בני אדם מאבדים את בריאותם, כדי לצבור כסף.
ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם.
בשל מחשבותיהם על העתיד, הם שוכחים את ההווה.
וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד.
ובה בשעה שהם חיים, כאילו לעולם לא ימותו.
הם מתים כאילו מעולם לא חיו.

לזמן כיוון אחד בלבד מן העבר דרך ההווה אל העתיד, למרות התיאוריות המדע הבדיוני על מנהרת הזמן הטוענת כי ניתן לחזור בזמן אחורנית, וידוע הקונפליקט המדעי המפורסם "מה היה קורה לאדם שחזר בזמן אחורנית ופגש את סבו והרגו, איך בכל זאת הגיע לעולם?" בכל זאת לעת עתה הזמן הנו חד כיווני מן העבר אל העתיד. קצבו קבוע ועתותיו מדויקים להפליא. אלא שלא אחת מתעתע הוא בנו, פעם נדמה לנו כי הוא מאיץ צעדיו בריצת אמוק, ופעם נדמה לנו כי רובץ על מרבצו כצב ובקושי רב זוחל. הזמן הוא מורה דרך לחיים, ככתוב "שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך". הזמן הוא מורה טוב לחיים אך הוא לעתים הורג את תלמידיו, למי שלא הספיק ללמוד בזמן. מתאווים אנו למוד את הזמן שאין לו מידה, ואין לו תחילה וסוף. ערך הזמן שונה מאדם לאדם, ממקום למקום, מתרבות לתרבות וממצב למצב.
להבנת ערכה של שנה שאל סטודנט שנכשל בבחינת סוף השנה.
להבנת ערכו של חודש שאל אמא שהרתה.
להבנת ערכו של שבוע שאל עורך השבועון.
להבנת ערכו של שעה שאל זוג צעירים הממתינים חסרי סבלנות לראות אחד את השני.
להבנת ערכה של דקה שאל מי שאיחר את הרכבת, האוטובוס, הטיסה.
להבנת ערכה של שנייה שאל מי ששרד תאונה.
להבנת ערכה של אלפית השנייה שאל מי שזכה במדליית כסף בתחרות אולימפית.

כאמור תפיסת הזמן שונה מאדם לאדם, ומתרבות לתרבות, יש אנשים שאין להם כל התייחסות לזמן ובמיוחד לא לזמנם של אחרים, נוהגים הם לאחר לכל מפגש או אירוע, ואין זה מעניינם שהאחר ממתין ומבזבז את זמנו בהמתנה, בדרך כלל אלו אנשים אגוצנטריים ילדותיים ורודפי כבוד, ויש המתייחסים לזמן כדבר יקר ערך, וממלאים אותו בתוכן משמעותי מבחינתם, ומקפידים לחוס על זמן זולתם. יש תרבויות שהזמן נמדד בחלקי שעה, ובדקות, ויש תרבויות שהזמן נמדד בעונות, בשנים או בתקופות היסטוריות.
בתרבות הבדווית יכולים אנו לראות בדווים היושבים נינוחים באוהל ליד מדורה מאולתרת חציה כבויה חציה דולקת, ובסבלנות אין סופית ממתינים לרתיחת התה, ותוך כדי מעשנים נרגילה בנונשלנטיות, מלהגים על הא ודא, או משמיעים דבר שירה עתיק, או מנגנים בחליל את שיר המדבר, או בוהים סתם כך שעה ארוכה וממושכת בשום מקום, וכל כולם שלווה ורוגע. נדמה כי הזמן עמד מלכת, ולעולם לא יגמר.
ואילו בתרבות המערב, בעולם המתועש הממוסחר קצב החיים מסחרר, ונמצאים כמעט באופן קבוע נלחמים, נרדפים, אחר אילוצי הזמן ומגבלותיו, או מגבלותינו שלנו לצופף כל כך הרבה במעט זמן, ואנו אצים רצים ממטלה למטלה, ממשימה למשימה, מעשייה לעוד עשייה, אין רגע של מנוחה, רגע של הפסקה, רגע של התבוננות, רק לרוץ ולרוץ, מעניין לעניין והעיקר להספיק עוד, ועוד, ועוד, ולא אחת אנו מרגישים אם כי בדיעבד כי מזמן נשאבנו לתוך ספיראלה אינרציאלית ואין בכוחנו לעוצרה. ובעצם נמצאים אנו מונהגים מוסעים בהגויי אוטומאטי, מעין טייס אוטומאטי, ג'ויסטיק ההגה מזמן נשמט מידינו ודוושת הגז במקסימום. ואין אנו בשליטה. לא אחת אני שומע מחברים, הזמן ברח לי. הילדים גדלו ולא הרגשתי בכך, כמעט לא השקעתי זמן איכות אתם, הם כבר גדולים וכבר אולי מאוחר. נחכה לנכדים בם נשקיע יותר זמן ממה שהשקענו בילדינו.
זוכר אני באחד הקורסים שלמדתי ראיתי תמונת קריקטורה ובה איש מערבי, מעונב ומכופתר, מביט בשעונו ותמה שכבר חלפו שתי דקות מהמועד שנקבע וידידו טרם הגיע לפגישה שנקבעה, והוא כמו על גחלים מביט אנא ואנא חסר שקט וחסר מנוחה. ומאידך תמונת בדווי יושב לו בצד הכביש ליד תחנת אוטובוס ומשרבט לו בחול, ותמה בינו לבין עצמו מדוע זה התמהמה האוטובוס יומיים שלמים מלהגיע. יומיים שלמים הבדווי מחכה בסבלנות ובאורך רוח לאוטובוס וגם אם זה התמהמה ימתין ברוגע ובשלווה עוד ועוד עד אשר יבוא.
קשה מאוד לקנא באלו שאין להם כל משמעות לזמן. אך מאידך קשה שלא לרחם על אלו המשתעבדים לזמן, אשר אצים רצים כעכברים מסוממים בתוך גלגלת שלא מגיעה לשום מקום, ומפסידים את הצד היפה של הזמן, אירועי המשפחה, ימי ההולדת, הלידות, החוויות המיוחדות, רגעי השמחה המיוחדים ההתחדשויות, חסדי הזמנים המוסיפים חוכמה,דעת, איפוק, רוגע, וניסיון חיים, ואפילו את האפשרות סתם כך להסתלבט על חשבון הזמן. לא כדאי לברוח מהזמן אך בהחלט לא כדאי לרדוף אחריו.
 

ואם אני בוחן את השינויים, התמורות שחלו בדורו של אבי, לדור שלי כי אז שוב לא התרחשו שינויים מרחיקי לכת, שהשפעתם הייתה כה רבה על חיי היום יום.
אך בבואי לבחון את השינויים בין הדור שלי לדור של בני, כי אז אפשר לומר החיים השתנו באופן משמעותי וקיצוני ביותר, וכמעט יצאו מכלל שליטה ועקיבה. שינוי רדף שינוי, ואין אתה מספיק להתרגל לשינוי אחד, וכבר הופיע השינוי האחר. גרסה רודפת גרסה וחידוש רודף חידוש. שינויים כה משמעותיים על חיינו כמעט בכל תחום ותחום, בתחום הרפואה, המיקרוביולוגיה, התעשייה, הטכנולוגיה, ובמיוחד בתקשורת ובכל שטחי החיים. מכשירים חדשים שלא מזמן הוכנסו הביתה כמו הטייפ, הווקמן, הדיסקמן, . . . כבר יצאו מהמחזור וכבר מוחלפים במכשירים זעירים שאפשר להכיל בהם קבצי מוסיקה,תמונות, סרטים,מצגות עם יכולת עריכה ושליטה
הטלפון הביתי אשר לא מזמן חיכינו לו שנים בתור עד אשר הותקן בביתנו וטווח הקליטה ואיכות השמיעה היו מוגבלים ביותר. מי זוכר את טלפון החוגה? היום כמעט לכל זעטוט יש טלפון אישי נייד. המשמש אותו לתקשורת קולית וטקסטואלית, וגם משמש אותו למשחקים, לשמיעת חדשות מהרדיו או לגלוש באינטרנט לאוקיאנוס אין סופי של מידע מכל קצווי תבל, האינטרנט כווץ את כדור הגלובוס לכדור פינגפונג שכולם רואים את כולם וכולם חשופים לכולם. חידושי הדור האחרון שינו סדרי עולם ואין כל דמיון בין העולם של לפני לעולם של אחרי וגם קשה לדמיין איך אפשר לתפקד ללא הטלפון הנייד וללא האינטרנט, דבר אשר לא מזמן פרץ לבתינו ומשום מה נדמה כי מאז ומעולם היינו עם זה וכלל אין אפשרות בלתו.
 

התקשורת והקדמה מחד הבדידות והתסכול מאידך.
אכן התפתחנו התרחבנו השתכללנו ואמצעי התקשורת רבים ומגוונים וכמעט כולם נגישים לכולם, אך האם נעשינו חביבים יותר? מתוקשרים יותר? מחוברים יותר? מאושרים יותר? אוהבים יותר? או אולי התקשורת הוירטואלית דחקה וסילקה את התקשורת הבין אישית מחיינו. אדם לאדם יאמר שלום במסרון (SMSׂ). איש יחזר אחר אישה בזר ורדים וירטואלי ענק שאינו קמל לעולם, ואולי אף תוך כדי ישמיע לה סרנאדת אהבים שלא מביישת את גדול הזמרים.
היום יש לנו בית גדול אך משפחה קטנה ילד חתול וכלב. המבנים גבוהים יותר, אך המזג קצר והסבלנות נמוכה. הכבישים רחבים והרצון צר. ישלנו מומחיות וידע רב,אבל פחות הגיון ויותר בעיות. ישלנו יותר תוכניות אך פחות זמן. ישלנו התקדמות ברפואה, ויותר תרופות אך פחות בריאות. אנחנו לומדים לחיות אך לא כיצד חיים. הוספנו שנים לחיינו אך פחות חיים לשנים. אלו זמנים של אוכל מהיר, ואוטוסטראדות מהירות וזמן קצר ודוחק. הגענו לירח ובחזרה אך קשה לנו לחצות את הכביש לבקר את השכן. גילינו את החלל החיצון אך לא את עולמנו. פצחנו את האטום אך לא את הדעה הקדומה. למדנו למהר אך לא לחכות. ישלנו הכנסה גבוה אך מוסר נמוך. הכפלנו את רכושנו אך צמצמנו את הערכים. אנו מבזבזים הרבה, אבל ישלנו פחות. קונים יותר, ונהנים פחות. צוחקים מעט, נוסעים מהר, וכועסים מהר,ישנים מאוחר, וקמים מוקדם, קוראים מעט, ופחות מתבוננים. ישלנו יותר פנאי אך פחות כיף. יש לנו יותר חופש אך פחות אושר. יותר סוגי אוכל אך פחות תזונה נכונה. בתים מיוחדים ומלאי כל טוב אך מרוקנים מאהבה ומפוררים. החיים זה שרשרת של רגעי הנאה ולא מלחמות הישרדות
ומה מצפה לנו העתיד? ימים יגידו! ועד אז אסיים בסיפור אגדה אופטימית.
ארבע נרות דלקו לאיטם. הכול סביב היה שקט אפשר לשמוע לחשם.
 

אמר הנר הראשון: "אני השלום"
מעטים עושים מעט מדי לקיומי אני מרגיש שקצי קרב. ולהבתו דעכה לאיטה עד שנפחה נשמתה . . .
אמר הנר השני: אני אמונה!
לדאבוני הרב, מסתדרים היום בלעדי. אינני מוצא הצדקה כלשהי שאוסיף לדלוק עד סופי. כשסיים הנר את דבריו רוח קלה כיבתה אותו ולא יסף עוד.
הנר השלישי חיכה בסבלנות לתורו ואמר בצער: אני אהבה!
אין בי כוח עוד להוסיף ולדלוק. האנושות חדלה להעריך נכונה את חשיבותי. האנשים הפסיקו לאהוב אפילו את הקרובים להם ביותר. מיד לאחר שסיים את דבריו נפח את אורו.
לפתע . . . נכנס לחדר ילד, הבחין בשלושת הנרות הכבויים. "אתם אמורים לתת מאורכם עד כלותכם" אמר הילד ולא הצליח לעצור את פרץ דמעותיו.


ואז אמר הנר הרביעי : אל חשש פעוטי, כל עוד דולק אני, שנינו נצליח לשוב ולהצית הנרות הכבויים. אני התקווה

בעניים בוהקות, לפת הילד בנר התקווה והצית את הנרות הכבויים. ללהבת

התקווה אסור לה שתכבה כל אחד מאתנו מחויב להתמיד ולטפח תקווה אמונה שלום ואהבה
לו יהי!!!
 

 

התקווה אסור לה שתכבה כל אחד מאתנו מחויב להתמיד ולטפח תקווה אמונה שלום ואהבה
לו יהי!!!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל