על פורים, על תחפושות ועל חיפוש האמת

חשבתי שפרצתי עם זה את חומת הגלות, עד שיצאתי באותו יום לרחוב מחופש לקאובוי.

בפורים הראשון שלי בארץ, כשהייתי בגיל 10, התחפשתי לקאו-בוי. יצאתי לרחוב מחופש לקאו-בוי. בשמחה של ילד מהגולה המזרח אירופאית, שגילה זה עתה את תפארת מסורת הבוקרים המפוארת, של שליפות, אקדחים וקרבות סוסים, והמיר אותם בשמחה וצהלה במשחקי האקדח והמלחמה הפרימיטיביים של הגולה. אלו היו הימים הגדולים של מסורת הבוקרים בארץ, כאשר בגרוש היה חור בצורת קליע שנורה מאקדחו של קאו-בוי פרוע.
בתור ילד שגיבוריו בגולה היו "נמרים מעופפים" ופסגת דמיונותיו היו "השודדים מריו-דה-ז'נרו", רציתי לאמץ לי את התרבות המקומית של הבוקרים האמריקאים. ככה נחתתי מהפנטזיות של הגולה, אל הקרקע של הסרטים החקלאים תרתי משמע – ככה קראנו לסרטי הקאובויים, כי קצרו שם את האנשים ביריות, כמו שקוצרים תבואה....
חשבתי שפרצתי עם זה את חומת הגלות, עד שיצאתי באותו יום לרחוב מחופש לקאובוי.
קשה לתאר את התדהמה וחוסר ההבנה הגמורה שהכתה בי כאשר הילד הראשון שעל פניו עברתי כמו טווס נפוח, פנה אלי בצורה צינית: "לא נמאס לך להתחפש לקאו-בוי!"
את הצירוף המוזר, הלא מובן כל כך, של מילים, כפי שנשמעו באזני, קשה לתאר כאן. לרגע הרגשתי כקאובוי שהופל מסוסו.
רק מאוחר יותר הבנתי את המנטליות של החג הזה, שהוא לא כפי שחשבתי חג להתפאר בו, כאחד מחגי הנוצרים בגולה, אלא חג לצון, חג של עד-לא-ידע ולא של להיות מי יודע מה!
אבל אני חושב שכך למדתי את השיעור הראשון בתורה שאומרת שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים.
כולנו רוצים להתחפש למשהו, להיות שונים. המומחים אומרים שהנטייה של האישה להתאפר נובעת מרצונה להיראות שונה ולאו דווקא יותר יפה. לכולנו נמאס לפעמים מעצמנו ורוצים להיות מישהו אחר, איזה שכן עם דשא ירוק.
בילדותי נהגנו לומר: "אם אני זה אני ואתה זה אתה, מי טיפש יותר, אני או אתה?!" מה שלא יהיה אתה לא יכול לצאת טוב מתשובה לשאלה כזאת. אם אתה אימפולסיבי ישר תצעק: אתה! ואז כמובן אמרת את השם שלך ואם אתה שקול דעת ומעמיק חשוב, תגיד תשובה עוד יותר טיפשית: אני! אבל בפורים אני לא אני ואתה לא אתה – ושנינו in – אין עלינו...
בדוקומנטרי בכבלים הובא סיפורו של אדם שחלום חייו היה להיות זאב. (ולא סתם זאב אלא מנהיג להקה - מסתבר שלהיות טייס זה לא רצון אוניברסלי) זה יישמע פחות מוזר אם ניזכר שזאב הוא שם פופולארי. (מאילה אריה שהוא מלך, אבל למה זאב...). ביום החשוב ביותר של האישה, יום חתונתה, מה היא עושה? היא לובשת שמלה לבנה, גדולה ומשונה. מה זה אם לא תחפושת? (היום אפשר לטעון שהיא משימה עצמה כבתולה...)
האדם לא התכוון ללכת בשממה המוחלטת של אדמת הירח, או לחקור גלקסיות מתות בחלל, אבל זה מה שקרה לו מפני שלבו הלך שבי אחרי סיפורים דמיוניים של אנשי מארס הירוקים. "אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה", המשפט המפורסם של חבורת מונטי פייטון מתכוון כמובן לאירוע הגרוע מכל - ליפול לידי האינקוויזיציה, אבל מחקר רציני מגלה שהאינקוויזיציה הייתה רק "אגדה שחורה", שהפיצו אויבי הספרדים, כאשר למעשה האינקוויזיציה הייתה מוסד משפטי מאופק להפליא, שעונשי עינויים (שהיו נהוגים באותה עת דווקא אצל המשמיצים) היו רחוקים ממנו ודרכי החקירה שלו היו כשרות למהדרין והסתמכו על החוקים הקיימים, כאשר מידת הרחמים הייתה נר לרגליו. זה יישמע לנו פחות חזוי, אם נחשוב מה יכתבו על ישראל בעוד אלף שנה, כאשר אין לי ספק שמה שיישאר בספרי ההיסטוריה זה רק עלילות הדם על היהודים ולא הפוגרומים שעשו בהם..
פעם היו אומרים על תחפושת שהיא מדליקה, היום מזהירים אותנו שהתחפושות דליקות! מדענים של תורת הקוונטים יגידו לך שאין מציאות אחת ושהדברים ברמה התת-אטומית מתנהגים בהתאם לציפיות המסתכל.
כשהייתי ילד לא האמנתי שכדור הארץ עגול, והייתה לי הוכחה (שלא הייתי בטוח אם גילו אותה כבר): אם כדור הארץ היה עגול היה קשה לעמוד עליו, כמו שקשה לעמוד על כדור! פעם אני זוכר שטעיתי בדרכי והלכתי דרך ארוכה עד שמצאתי את עצמי שוב באותו מקום, רק אז נטיתי קצת להאמין לתיאוריה הזאת, כי האמנתי שרק אם כדור הארץ באמת עגול יכולתי לחזור לאותו מקום עצמו, בלי להסתובב וללכת חזרה. אילו נולדתי מאות שנים לפני כן, יכולתי למצוא את עצמי בחברה טובה של גדולי עולם שלא האמינו בתיאוריה הזאת שהעלו האסטרונומים. היום אני מוכן להאמין לכל, אפילו לזה שכדור הארץ טס בחלל במהירות עצומה, כי עובדה שכל פעם מישהו פה מקבל איזה זבנג בראש ומביא לנו תיאוריה או המצאה מטורפת אפילו יותר!
כל המדענים הרציניים ואפילו סופרי המדע הבדיוני הגדולים ביותר, לא מאמינים בעב"מים. אבל אני שואל את עצמי מה צריכים לחשוב כל אותם אלו שראו אכן עב"מים, או אפילו נחטפו על ידיהם, האם עכשיו הם רואים בעב"מים דברים מציאותיים ובנו, בני האדם עב"מים?
כדי שהמצאות כבירות יתרחשו, צריך קודם כל להכין את הקרקע לנכונות קליטתם. ואכן האדם אינו מוכן לקבל דבר חדש, אלא אם הוכן קודם נפשית לכך.
סר וויליאם בראג אמר:
מה שחשוב במדע איננו מציאת תגליות חדשות, אלא רכישת הכלים להתייחס אל עובדות אלו.
איינשטיין בז וריחם על חסרי האמונה, שהיו מוכנים להאמין רק בדברים המוחשיים. (והוא כתב:
"הדבר הכי בלתי מובן בעולם הוא שהעולם ניתן להבנה.")
האדם כבר הצליח להתקרב מאוד למהירות האור במאיצים האלקטרוניים הענקיים שבנה. אך הוא לעולם לא יגיע אכן למהירות האור, שהיא מהירות בו הזמן מפסיק להתקיים. האדם יכול להתקרב, ואפילו מאוד, לאמת, אבל לעולם לא יגיע אליה ממש. למה הדבר דומה? כדי לעבור מנקודה א' ל-ב' אפשר לעבור מרחק מסוים, שהוא חלק מהמרחק השלם בין א' ל-ב'. אפשר לעשות זאת תוך אינספור שלבים, אבל לעולם לא נגיע לב' אם בכל שלב ושלב נעבור חלק מהמרחק הנותר ולא את כולו. כך גם לעולם לא נוכל להגיע לאמת, כי האמת השלמה המוחלטת, אינה ניתנת להשגה.
ובכלל בספר "הפילוסופיה של המדע" (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה) נאמר שבמדע הטהור אין אמת מוחלטת והמדע בעצם מתבסס על דרגות סבירות גבוהות אבל לא מוחלטות, המשמשות בעיקר לצרכים המעשיים של המדע.
בספרו "כוחם של צירופי המקרים", בהקדמה, מבהיר לנו דיפאק צ'ופרה, המחבר, כיצד במדע הטהור, אין בכלל דבר כזה כמו בלתי אפשרי או הגיוני – שכן כל היקום נתון לכוחות שהם מעבר למדע.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל