לכל כדור יש כתובת

אחרי שלקחתי את הכדור נגד הכאב פה אז עבר לי הכאב לשם, מסתבר שלכל כדור יש כתובת!

אתמול כשהרגשתי כאב ראש, מיד לקחתי לי כדור נגד. פעולה רגילה שעושים אותה כמעט אוטומטית. אבל כעבור כשעה, הכאב הפך להיות לנזלת מטרידה. למזלי, גם לבעיה זאת יש לי בבית כדור, ולקחתי אותו. אומרים שמה שלא הולך בכוח, הולך במוח ובמקרה זה אחרי שטיפלתי בראש עם המוח, הפגנתי שרירים גם נגד הנזלת כשהראש התחיל לדלוף מהאף... אני בכלל נגד הדלפות ופניה לגופים ממוסדים, דוגמת רופאים. בכלל גם בעיות ותיקונים בבית, אני נוהג לעשות לבד. מעולם כמעט איני מזמין בעלי מקצוע או שאר מזיקי כיס.
למזלי הרב, גם כשהנזלת הפכה לכאב גרון, מיד מצאתי גם לו תרופה והפעם אפילו נקטתי בטקטיקה משופרת: גם כדורי מציצה וגם סירופים! אפשר לומר עליי הרבה דברים, אבל אותי לא יתפסו מעולם לא מוכן. כך שאין לכם מה להתפלא, שכאשר כאב הגרון צירף אליו את הנזלת הקודמת, מיד פניתי לתרופות חדשניות, המשלבות חומרים טבעיים, שנלחמים בשורשי הבעיה. כמובן שהמחלה לא חלפה בשקט, אלא מיד גייסה לעזרתה שיעול טורדני, כמנסה להתריס נגד ההתנפלות הרבתי שלי עליה.
"אולי תלך כבר לרופא ודי!" פנתה אלי למחרת אשתי, שהשיעול שלי עצבן אותה. "בשביל מה?!" עניתי, "אני יכול לקחת לבד אנטיביוטיקה". ואכן, כמנהגי הייתי גם הפעם מוכן, עם חצי קופסת כדורי אנטיביוטיקה שנשארו לי בארון. לקחתי כל השבוע כדורי אנטיביוטיקה, תוך שאני מבטיח לאשתי שהקץ של כאב הראש והנזלת, שחזרו והתלוו לשיעול שלי, עומד בקרוב מאוד להגיע.


חוץ מכאב הראש, שכאמור היה חלק מצוות המחלה החדש, לא שברתי את הראש בשאלה איך לשים קץ לשיעול ולנזלת שלי. נתתי לזמן לעשות את שלו ולמחלה לעשות בי כבתוך שלה. ואכן כעבור כמה ימים החום שלי טיפס ועלה ואשתי דחפה לי בכוח לפה מד-חום. לא עזרו טענותיי שחבל על הזמן ואפשר ישר להוריד לגרון כמה כדורי אקמול פורטה וחסל!
אבל אשתי לא אהבה את אשר ראתה על סקלת מד החום. "יש לך קרוב לארבעים מעלות!" כמעט צרחה עלי. "אז מה?", עניתי, "זה דווקא סימן שהגוף נלחם במחלה ובגבורה". למען האמת, בגלל כאב הראש המלווה בחום גבוה, לא ידעתי בדיוק איך לפעול, אבל ניסיתי להדוף את התקפותיה של אשתי. שמעתי אותה מדברת בטלפון על זה שאני צריך רופא דחוף והעניין נראה כיוצא משליטתי המלאה.
"את יודעת מה?" פניתי אליה, "תתקשרי לרופא ותשאלי אותו מה הוא מייעץ לי לקחת!" "הוא בטח ירצה שתיקח את עצמך אליו!" התריסה אשתי, לא מסתירה את ערעורה על כוח השיפוט שלי. במצרים העתיקה היו קוברים אנשים חשובים יחד עם נשותיהן. אם המנהג החכם הזה היה עדיין מיושם בימינו, אין ספק שעצותיה לי היו שונות לחלוטין. נראה שכל מה שעניין אותה היה לעשות ממני צחוק.
"אשתי היקרה", אמרתי, "תהיי סבלנית ובסוף תראי שהחום יחלוף והקרה תחזור אלי ואין צורך בשום רופאים". "בסוף אתה תהפוך בעצמך לגופה קרה", ענתה האישה בטון קריר להפליא. "אתה הכנסת את עצמך לפלונטר שאין מוצא ממנו, עם כל הכדורים והטיפולים שעשיתי לעצמך, בלי שתבין כלל ברפואה!" היא החדירה בכוח את מד החום לפי וכשהוציאה אותו החווירה. "כשהילד היה קטן והיה לו את החום הזה, בטיפת חלב צרחו עלי ואמרו שאני מסכנת את חייו!", אמרה.
"במקום שאת שואפת להביא אותי אליו, בית החולים, אין להם טיפת רחמים לבני האדם, רק נזק הם יעשו לי!"


בסוף בכל זאת נסענו לבית החולים ושם, כפי שציפיתי, אשפזו אותי במחלקה הפנימית, עם אינפוזיה וקטטר. בגלל החום שסבלתי ממנו, אני לא זוכר בדיוק מה עשו לי. אבל נראה לי שסחטו ממני מידע סודי על השיטות הטבעיות השונות שנקטתי בהן כדי להימנע מלהגיע לבית החולים. השתחררתי רק כעבור שבוע, כשהסכמתי לחתום על מסמך התחייבות להימנע מנטילת אנטיביוטיקה בלי מרשם רפואי. חזרתי הביתה בריא אך שבור נפשית. מסתבר שלמרות שהם נחשבים לבעלי גישה קונבנציונלית, בתי החולים מוכנים לנקוט בכל האמצעים, גם הלא קונבנציונלים, כשמדובר בשם הטוב שלהם...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל