יגאל בור- סדרת מאמרים על היקום הגדול. הרצאה שלישית

כל תהליכי הבריאה, ההתפתחות, ההתנוונות והמוות של "יקום-מקומי" מקבילים במאה אחוז לסיפור הקדמון על "עוף-החול". סיפור "עוף-החול" הוא בן אלפי שנים. הוא סופר במצרים, יוון, ובתלמוד הבבלי. עיקרו הסיפור קיים בכל הסיפורים הקדמוניים. כולם מספרים שקיים "עוף-החול" אחד ביקום. משך חייו בין 500 ל-1500 שנים (תלוי בתרבות המקומית).

המבנה וגלגול הקיום של "יקום-מקומי"
הֲבָנַת היסוד לתיאוריית ה"רב-יקום'", שהוא המַּנְגָּנוֹן-הָעִלָּאִי, הַגָּדוֹל וְהַמֻּרְכָּב בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַיֵּם בֶּחָלָל "הָאֵין-סוֹפִי", חַיֶּבֶת לְהַתְחִיל בַּהֲבָנַת מַהוּ "יְקוּם-מְקוֹמִי".
הגדרה: "יְקוּם-מְקוֹמִי" הוּא "עַל-מַעֲרֶכֶת" שֶׁל גָלַקְסִיוֹת וערפיליות שֶׁכֻּלָּם קְשׁוּרִים לְתַהֲלִיךְ בְּרִיאָה מִתּוֹךְ "גּוּשׁ קַדְמוֹן" אֶחָד.
היקום שלנו, זה שאנו רואים בלילה בהיר שאין בו עננים: שמים גבוהים זרועים בנקודות אור.
ההסברים שיש לפנינו הם מצד אחד של ההנהגה הממסדית של "המדענים=מדע", ומהצד השני: הסיפור שכתוב בספר "בראשית" של: "התורה=דת" (שני-הפכים הקרובים-זה-לזה, וזה עם זה, והמבטלים זה את זה,) השווה בין גישת המדע וגישת התורה: שני הצדדים סבורים: "מה שאנחנו רואים, זה-מה-שיש".
היינו:
א. היקום שלנו הוא היקום היחיד שנברא. הוא ראשוני. לפניו לא היו כמוהו.
ב. תהליך התפתחות "כדור-הארץ" הוא ראשוני. כל דבר שנברא, כל הצומח וכל החי,
מאז ומעולם, נבראו בפעם הראשונה.
לדעתי, שני הצדדים צודקים אבל המדע של היום נשען על "תורת המינים של פרופסור דארווין, תאוריה שפורסמה לראשונה באמצע המאה התשעה-עשרה. המדע מחזיק עד היום בתיאוריה המיושנת הזאת. היינו: "התפתחות המינים היא התפתחות של מוטציות מקריות. מתוך הרבה מוטציות, המוטציה החזקה ביותר שרדה, וכך הופיעו הגמלים, הפילים, הג'יראפות הלוויינים והעכברים.
מדוע אין עכברים עם צוואר ארוך ומתפתל ואין חתולים עם חוטם-ארוך שיאפשר להם לשתות חלב עם "אף-קשית" פשוט לא הייתה מוטציה שכזאת..,
אין מקום לצחוק לתורה של דארווין. בזמנו, התיאוריה שלו נראתה הגיונית ולכן היא התקבלה.
בינתיים התפתחו כלי המחקר והמכשור האופטי, ואנו מכירים את התא בצומח ובחי, ובין היתר אנחנו יודעים הרבה על המערכת הגנטית הנחבאת בתוך הגרעין של תא-צומח ותא-חי. למרבה הצער, למרות התגליות החדשות, המדע עדיין מחזיק באופן רשמי בתיאוריה של פרופסור דארווין.
מתוך קריאה של מתעניין, אבל לא מדען, בתגליות החשובות בגנטיקה, לדעתי המדע
על-פי פרופסור דארווין, "החי-והצומח" התפתחו מתאים-ראשוניים. ההתפתחות של עולם "החי-והצומח" היא שרשרת של מוטציות שהצליחו ושרדו.
להערכתי, כל המסורת המדעית עומדת לקרוס עם פרסום התאוריה של "המבנה ואורח הקיום של "המנגנון-העילאי של הרב-יקום".


תיאור הבריאה, הקיום, ההתנוונות, והמוות של "יקום-מקומי".
כל תהליכי הבריאה, ההתפתחות, ההתנוונות והמוות של "יקום-מקומי" מקבילים במאה אחוז לסיפור הקדמון על "עוף-החול".
סיפור "עוף-החול" הוא בן אלפי שנים. הוא סופר במצרים, יוון, ובתלמוד הבבלי. עיקרו הסיפור קיים בכל הסיפורים הקדמוניים. כולם מספרים שקיים "עוף-החול" אחד ביקום. משך חייו בין 500 ל-1500 שנים (תלוי בתרבות המקומית). כאשר הוא עומד למות הוא בונה לעצמו קן. בקן הוא מטיל ביצה. ואז הוא מצית את עצמו ומתכלה. לאחר זמן מתוך האפר נותר מהעוף והביצה, קם "עוף-החול" לתחייה.
לפני שנכנס להסבר על התהליך שמוביל מיקום שהפך ל "הגוּשׁ הקַדְמוֹן", נתחיל את הסיפור מהרגע שבו מתחילה בריאת "יקום-מקומי" חדש.
"יקום-מקומי" מתחיל את תהליכי הבריאה שלו בחלקיק-שנייה, שבה "הגוּשׁ הקַדְמוֹן" מתחיל לשחרר "פלזמה" לחלל-היקום. הפלזמה מתנדפת ליקום במהירות והופכת ל"ערפילית" של חומר שקור החלל הופך אותו לענן סמיך של אבק המכיל את כל היסודות שבטבע.
עננים אלה מכונים "ערפיליות", משום שבטלסקופים הם נראים כענני-ערפל. הערפיליות ממשיכות לנוע ממקור-ההתנדפות לעבר ה"חלל-החיצון" במהירות "יציאה-ראשונית". מאחר וכמות החומר שבגוש הקדמון היא אדירה, תהליך ההתנדפות נמשך מיליוני שנים, ואין "מפץ-גדול" אמתי. היינו: החומר שבגוש הקדמון לא יכול להתפוצץ כמו פצצה-צבאית. המסה הענקית לא נותנת לכל החומר להתפזר בבת אחת.
"הגוּשׁ הקַדְמוֹן" משלח למרחבי היקום ערפיליות שאורך כל אחת היא למעלה מ"עשרת אלפי שנות-אור". הסיבה, ענן הפלזמה מתקרר תוך כדי התקדמותו בכיוון ניצב למרכז נקודת-הזינוק, ותוך-כדי בריחה, הערפילית נמתחת על פני מרחק גדול
בערפילית הנמצאת בתנועה קדימה, חיכוך בין האטומים גורם להיווצרות מטען אלקטרוסטטי שמעודד אטומים להדבק לגוש. ככל שהתהליך נמשך, הגושים הנוצרים בתוך הערפילית הולכים וגדלים. כאשר המסה שלהם מגיעה למשקל קריטי, הגושים הופכים לשמשות.
בכוח המשיכה של השמשות החדשות, לוכד שמשות קטנות ואז, או שהן מתחברות לשמש הגדולה או שהן הופכות ללווייניות של השמש-הגדולה. כך נולדת מערכת-שמש מקומית הכוללת שמש ופלנטות שסובבות אותה.
בתוך הערפלית הענקית, נוצרים גם כוכבים גדולים בסביבה שבה הם בודדים ואינם יכולים לרכז סביבם גלקסיה. כוח המשיכה שלהם מושך עוד ועוד חומר מהערפילית, והמסה של הכוכבים האלה גדלה וגדלה, עד שהכוכבים קורסים והופכים לגושים של "חומר-שחור".
כאשר ה"חומר-השחור" מגיע למסה גדולה, מסתדר סביבו זר של שמשות עם הלוויינים שלהם. כך נוצרת גלקסיה.
תהליך היווצרות גלקסיות חדשות הוא קוסמי. היינו: תהליך היבראות של שמשות, מערכות-שמש, וגלקסיות, מתרחש בו-זמנית בכל הערפיליות שהתרחקו ממרכז "המפץ" .
היום, אחרי ארבע-עשר וחצי מיליארד שנים, מרחב היקום שלנו שוקק במיליארדי גלקסיות ובהם מיליארדי שמשות, וכנראה גם מאות-מיליוני "פלנטות-נושאות-חיים".

"אז מי אמר שהפיזיקה של היקום זה דבר גדול ומסובך...?"

תולדות כל דבר "ברב-יקום" מתאים לתולדות אדם, צפרדע, פיל, והר-געש...
ההכרזה לעיל מתייחסת לתולדות דבר אחד מתוך שניים:
א. האחד: כל החומר ביקום. היינו: הר, פטיש, חמאה, תכשיט, צפרדע, אדם ופיל, וכך גם מערכת השמש שלנו, הגלקסיה שלנו והיקום שלנו, הכול עשוי מ"חומר".
"כל יסודות הכימיה" הם "חומר", כולל נוזלים וגזים.
ב. השני: שלושת "אדני-היקום": החלל, החומר ו-"רוח-היקום".
פרוט:
בפסקה א': כל הדברים נולדים, מתפתחים-מתפקדים-מתנוונים-מתים, כולל החומר והאנרגיה. (החומר והאנרגיה זוכים לתהליך טרנספורמציה (התחדשות) בתהליך המעבר מחומר דחוס לפני תהליך "מפץ-התנדפות-גדול"
בפסקה ב': "שלושת האדנים" הם נצחיים.
שלב א': יקום צעיר,
יקום צעיר מתחיל חייו בהתנדפות "הגוּשׁ הקַדְמוֹן" שלו. (התהליך מופיע במאמר זה)
"ביקום צעיר": נולדות השמשות, שלוכדות גופי-חומר מהסביבה והופכים ללוויינים שלה.
מכוכבים –סופר גדולים כאשר הם כבים הם הופכים לגושי "חומר-שחור".
גושי ה"חומר-השחור" סופחים מהסביבה חומר נוסף, והם הופכים "לחורים- שחורים" גדולים מאד. בערפילית שבה נוצרות שמשות רבות, הן נלכדות ברשת שפרוסים החורים-השחורים, ונוצרות הגלקסיות.
חיי היקום גדולים מחמש-עשרה מיליארד שנים. והם נמשכים כל עוד יש גלקסיות שבהם האנרגיה של השמשות לא כלתה.
הגלקסיות הראשונות שנוצרו ביקום, הרחיקו מאד לכת. אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלן, אבל אנו יודעים שהן הריצו את בריחתן מהיקום שלנו ככל שמרחקן ממרכז "המפץ" הלך וגדל.
שלב ב': היקום הבוגר:
הלב הבגרות מתחיל כאשר מופיעות גלקסיות גדולות. זה התחיל כאשר היקום היה כבר בן שני מיליארד שנים. כאשר היקום היה כבר בן חמישה מיליארד שנים, הגלקסיות החיצוניות כבר היו במצב האצת מהירות בריחתן לעבר "היקום-העמוק". אנו יודעים זאת כי טלסקופ " הַאבֵל" מראה לנו מה היה מצב היקום שלנו לפני ארבע מיליארד שנים. אנו לא יכולים לדעת מה מתרחש היום באותו העומק, אבל אנחנו מבינים שהגלקסיות החיצוניות נמשכו החוצה מהיקום כבר לפני 10 מיליארד שנים.
עוד אנו יודעים שהיום, ארבע-עשר וחצי מיליארד שנים, היקום במקום שאנחנו ממוקמים בו, קיים. אבל אנחנו לא יכולים לדעת מה קרה לגלקסיות שאנו רואים במרחק ארבעה וחצי מיליארד. האם בעשרת המיליארדים שחלפו מאז שאנו רואים אותן, הן כבו והפכו "לחורים- שחורים"? או, האם הן ממשיכות בהתרחקות ל"יקום-החיצון?
מדוע היקום מתפשט בחלל מכוח-משיכה חיצוני, ומהו הכוח הזה?
1. גם אם הגלקסיות הראשונות של היקום לא היו מגבירות מאוצן החוצה אל ה-"חלל-החיצון", היקום היה ממשיך בהתפשטותו לכיוון ה"חלל-החיצון" בגלל "חוק-ההתמדה" בתנועה חופשית בחלל. ההתפשטות בפריסה "דמוית מניפה" הייתה קיימת עם כחות משיכה חיצוניים או בלעדיהם. אז מה החשיבות של הכוחות המושכים מבחוץ?
2. כוחות המשיכה החיצוניים באים מהחלל החיצון בגלל חוק שהמדע עדיין אינו מכיר: "חוק-שוויון הסיכויים בחלל". משמעות החוק: בחלל שמחוץ ל- "יקום-מקומי" אכן, יש יקומים נוספים. גם הם מתפשטים בחלל, והם אלה שמושכים מכל הכיוונים את מעטפת הגלקסיות של ה"יקום-המקומי".
3. חוק "חוק-שוויון הסיכויים בחלל" נובע מהעובדה שהחלל הוא אין-סופי. משום-כך:
פיזור החומר, חוקי-הטבע, והכוחות הפועלים בחלל (אם יש) שווים בכל נפח החלל "האין-סופי" . הסיבה: לחומר, כוחות, וחוקים, יש סיבה ויש מקור שיוצר את החומר, הכוחות והחוקים. מכיוון שכל נפח הריק הוא הומוגני מטבעו, הרי שמתקיים בו החוק האמור לעיל...

סיכום ביניים: א. "יקום-מקומי" מתפשט לעבר "החלל-העמוק" בתאוצה מתמדת.
ג. ב. מקור התאוצה של הגלקסיות החיצוניות בכוחות משיכה חיצוניים שבאים מ"-החלל-החיצון" (ובעקבותיהן כל הגלקסיות ב"יקום-מקומי") ג. במרחקים שווים, מסביב לכל "יקום-מקומי" קיימים יקומים מקבילים או: "יקומים-מקומיים" נוספים.
ד.
4. כל הגלקסיות שמתקרבות את ה"חלל-החיצון" הן כבויות. משמעות הדברים:
5. א. כל האנרגיה בשמשות של הגלקסיות גמרו להפיק מתוכן את אנרגיות האור והחום.
ב. כל השמשות הפכו "לחורים- שחורים" כשהן בולעות את הפלנטות שהקיפו אותן. החורים השחורים שבמרכז הגלקסיות בלעו את החורים השחורים שהקיפו אותן.
ג. כל גלקסיה כבויה הפכה לכוח משיכה אדיר הן כלפי הגלקסיות שהיו בחלל ה"יקום-המקומי" שלה, והן כלפי גלקסיות כבויות שנמצאות ביקומים-מקומיים ב"חלל-החיצון" הקרוב.
ד. כל הגלקסיות הכבויות ב"יקום-מקומי" , מִמוּלָם ביקומים-מקומיים שכנים, קיימות גלקסיות כבויות שכולן נעות-במהירות לעבר נקודת מפגש בנפח שבין היקומים השכנים.
ה. בנקודת המפגש הבין-יקומיות מתרחשות התנגשויות של "חומר-שחור". ההתנגשויות הן תהליך חיבור ומיזוג של כמות עצומה של "חומר-שחור". זה לא תהליך דרמטי. בין ההתנגשויות יש מרווחי זמן גדולים מאד. הסיבה: תהליך הצטברות החומר בתהליכי המפגש של "חומר-שחור" נמשכת מיליארדי שנים... עד שכל היקומים המקומיים השכנים כלים עד לפרור האחרון.
ו. כאשר באזור-מוגבל ב"חלל-היקום", כמה יקומים-מקומיים-שכנים נמחקים, אנרגיית התנועה בחלל של כל הגלקסיות שלהן נאגרה בחומר שהצטבר בנקודות המפגש של ה"חומר-השחור", הפכה לחלק אורגני של גוש ה"חומר-השחור" שהוא סך-הכול החומר שדרוש לפריסת "יקום-מקומי" חדש.

תשובה: תהליך הכיליון של "יקום-מקומי מתיישן" דומה בכל היקומים שבסביבתו. אין זה אומר שכל היקומים הישנים מתכלים בו זמנית. יתכן שיש הפרש-זמנים מהרגע שבו התחיל תהליך ההתנדפות "מהגוש -קדמון" שלהם. במקרה כזה, הצטברות החומר בנקודות המפגש מסביב ליקום מסוים, לא תהייה שווה בכולן. אבל בגלל המרחקים האדירים (עשרות מיליארדי שנים) בין נקודות המפגש, לא תהייה השפעה של איחור הפריסה בנקודת מפגש מסוימת על נקודות המפגש שבהן כבר הסתיימו תהליכי הכיליון של "יקומים-מקומיים" זקנים.
2. כאשר בנקודת מפגש בין כמה "יקומים-מקומיים" המסה של ה"חומר-השחור" הגיעה למסה הקריטית השנייה, מתחיל תהלך היווצרות של "יקום-מקומי" חדש.
3. תהליך ההתפתחות של "יקום-מקומי", זהה במאה אחוז בכל "היקומים-המקומיים". הסיבה: כל חוקי "רוח-היקום" זהים בכל נפח היקום "האין-סופי". משום כך גם חוקי היווצרות חיים בפלנטות שמתאימות לכך חלים באותו מידה בכל פלנטה "נושאת-חיים" בכל מיליארדי-מיליארדים שלפלנטות כאלה שנמצאות במיליארדים של יקומים והכול בגלל ש:
א. היקום הוא אין-סופי,
ב. החומר הוא "אין-סופית",
ג. הדעת+בינה+חוכמה+חוקיות+רוח-חיים, גם הם אין-סופיים.

תנו כבוד לרוח-היקום, שהכול נעשה בתובנתה הגדולה ושאיפתה לחיות בתוך חומר.

תם תיאור מבנה היקום.
המאמרים הבאים: היווצרות החיים על "כדור-הארץ" .

בחיבה והערכה לקוראים: יגאל בור - צור-יגאל במועצה אזורית כוכב-יאיר.
תאריך הכתיבה 6 באפריל 2016

לסיום אני מבקש להביא לקוראי את בשורת-העתיד של העולם, על-פי הבנתי האישית.
אני תולה את תקוותי לעולם טוב יותר בעתיד הקרוב, משהו בין עשרים למאתיים שנה.
אֵינִי מְנַבֵּא מִשֶּׁהוּא שֶׁהָאֱלֹקִים גִּלָּה לִי, מִפְּנֵי שֶׁמֵּעוֹלָם הוּא לֹא דִּבֵּר אִתִּי יְשִׁירוֹת. מִשּׁוּם כָּךְ אֵין לִרְאוֹת בִּדְבָרַי דִּבְרֵי נְבוּאָה. "אֵינִי נָבִיא וְלֹא בֵּן נָבִיא, כִּי אִם אֶזְרַח וְחוֹבֵב-שִׁקְּמִים" (הציטוט אינו מדויק ולכן לא אציין את מקורו).
רבותי,
היום אנו נמצאים לאחר ארבע-עשר מיליארד וחצי שנים מיום שהיקום שלנו נברא.
בזמן הרב שחלף, במשך ארבע-וחצי מיליארד שנים, "כדור-הארץ" הכשיר עצמו לקבלת כל צורות-החיים, עד שהופיע האדם התרבותי שהחל לכתוב ולקרוא כתובות.
בזמננו, ב-"יקום-המקומי" שלנו יש מיליארדי גלקסיות. לא כולן מסודרות וספק אם רבות מהן מכילות "פלנטות-חיים". אבל גלקסיות שדומות לגלקסיה שלנו, "גלקסיית-שביל-החלב", מכילות מיליארדי "מערכות-שמש" כל-אחת.
ממה שאנו לומדים מהגלקסיה שלנו ומ-"מערכת-השמש" שלנו, קרוב לוודאי שכל "יקום-מקומי", מכיל מיליוני "פלנטות נושאות-חיים". קרוב לוודאי שביניהן יש "פלנטות נושאות-חיים" שֶתַרְבּוּתַן וָתִיקָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֹּאת שֶׁלָּנוּ, והישגיהן החברתיים, המוסריים, והטכנולוגים גבוהים הרבה יותר משלנו. ה
הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבַע רָצוֹת מֵהִתְקַדְּמוּת אַדִּירָה שֶׁל הַפְּלָנֵטָה בַּחִבְרוּת, תַּרְבּוּת, ועזרה הדדית בהרבה מהחברות שלנו, ומעזרה הדדית של העמים זה לזה.
אין ספק, שבעתיד הלא רחוק, נעבור עוד מלחמת-עולם שתוצאותיה יְשַׁנּוּ לחלוטין את הַמּוּסָר שֶׁל הָעַמִּים לְטוֹבַת וִתּוּר מֻחְלָט עַל מִלְחָמוֹת.
לאחר מלחמת העולם השנייה התרחשו שינויים מעודדים ברבות מארצות אירופה ואמריקה. ארצות שהיו במעמד של מחזיקות ב"מושבות": אנגליה, צרפת, ספרד, פורטוגל, הולנד ועוד, העניקו עצמאות לאומית למושבות שלהן. מאז, עשרות רבות שלמדינות הצטרפו ל"ארגון האומות המאוחדות" והגבולות בין ארצות-אירופה נפתחו לאזרחי מדינות רבות.
המלחמה העולמית השלישית כבר החלה לפני כחמש שנים. היא אינה דומה כלל וכלל למלחמות העולם הראשונה והשנייה.
מה שאנו רואים זאת מלחמה בין-דתית: אסלאם, נצרות ויהדות במאבק היסטורי בשני תחומים:
1. השאיפה של האסלאם הקיצוני להשליט את השריעה על כל עמי העולם.
2. השאיפה של מדינות הערביות להביא לגרוש היהודים ממדינתם וביטול הקיום של מדינת ישראל.
3. השאיפה הנוצרית למנוע מהיהודים לחזור לארץ-מוצאם כדי שתתקיים הדוקטרינה של מייסדי הנצרות: "היהודים הם העם השנוא על אלוקים מפני שהם דחו את קדושתו של ישוע בנו. משום כך אלוקים פיזרם בין העמים והם לעולם לא יזכו לחזור ולהיות העם האהוב על אלוקים".
מעניין שהפוליטיקה העולמית מתעלמת מהעובדה שזאת עדיין העמדה הרשמית של המסורת-הדתית שתוקפה לא השתנה. בימינו אלה עדיין יש מאמץ נוצרי של הפוליטיקאים האירופאיים לגרום שישראל תיטוש את "חבלי יהודה ושומרון" בארצה, לטובת המהגרים הערביים, שהחל משנות העשרים של המאה הקודמת, עברו את הגבולות מירדן, סוריה, סעודיה, סיני, וסודן כדי למצוא פרנסה בעבודות הגדולות שהאימפריה הבריטית בנתה לשימוש הצבא הבריטי שבסיסו הגדול ביותר בים התיכון היה ב-"ארץ-ישראל".
היום, במאה העשרים ואחת, הממסד הנוצרי עדיין שואף ומקווה שהערבים יקבלו את כל שטח "מדינת ישראל", ובבוא "יום-פקודה", כאשר הממסד של האסלאם הקיצוני יפתח במלחמה נגד ארצות-אירופה, המדינות הנוצריות תנצחנה אותו ובהזדמנות זאת הם גם יסלקו את המוסלמים מתוך "הארץ-הקדושה".
4. העמדה היהודית נחושה בלהחזיק את שטח מדינת-ישראל לטובת כל העם היהודי. אלה שכבר גרים בארץ-ישראל ואלה שבעתיד ירצו גם הם לעלות ולגור כאן. לצורך זה ממשלות ישראל הקימו את אחד הצבאות האדירים בעולם. פיתוחו מערכות נשק אסטרטגיים ברמה גבוה, פיתחו מערכות הגנה צבאית ואזרחית, ובשנים אלה המערכת הכלכלית זכתה לטיפול שהביא את ישראל לשורה הראשונה של מדינות מתקדמות ובעלות משק יצרני מעולה.
כאשר עשן המלחמה הבאה יימוג, החברה האנושית תגייס את כל היכולות שלה לשקם את ההריסות. המדינות הנאורות תיזומנה בריתות רחבות של ארצות רבות, שמטרתן לשפר את תנאי החיים של האזרחים בכול העולם. הם תיזומנה חקיקה אזרחית שתתאים לכל החברים בבריתות. היסוד לחקיקה האזרחית יהיה על המצוות האזרחיות בספר התורה של משה בן עמרם. עמוד השדרה של החקיקה יהיו עשרת הדיברות של האלוקים בהר-סיני.
העמים יבינו שכל עשרת-הדיברות מטרה אחת להן: "חברה שאחראית לחבריה, אחראית לזכויותיהם ואחראית לחינוכם במוסר שמכבד את החיים ואת זכויות הזולת." כל מי שמכיר באמת את עשרת-הדיברות, בוודאי מֵבִין כִּי אָכֵן לְשָׂם כָּךְ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לֶאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ, וְנִתְנָה לַיְּהוּדִים כְּדֵי שֶׁבֵּבוֹא הַיּוֹם, יַחְלֵקוּ אֶת מוּסָר הַחֶבְרָתִי הַצּוֹדֵק עִם כָּל הָאֱנוֹשׁוּת.

יגאל בור
צור-יגאל
מרץ 2016




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל