נקודה שבועית, פרשת השבוע "תזריע" ה'תשע"ו

פרשת השבוע, פרשת "תזריע", פותחת בענייני יולדת. התורה מצווה את היולדת בציווי תמוה: "וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ...

פרשת השבוע, פרשת "תזריע", פותחת בענייני יולדת. התורה מצווה את היולדת בציווי תמוה: "וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ... ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים...ובמלאת ימי טהרה תביא פר חטאת...והקריבו לפני ה' וכפר עליה הכהן וטהרה" - מדוע מחייבת התורה את היולדת להביא חטאת? האם זה חטא ללדת?
התורה בחרה דווקא להצמיד לעניין הלידה, שהוא אחד מפלאי החיים שלנו, את עניין הטומאה ועולה התמיהה מה הקשר בין שני הדברים? מה יכול לגרום בתהליך הפלאי הזה שהוא כל כך מורכב ומיוחד להביא לטומאה?
אלא שהדברים עמוקים הרבה יותר ממה שנראה מעל פני השטח ולא שעל תהליך הלידה שורה הטומאה אלא שהיא עלולה להיות דווקא מולבשת בהשקפת האדם שמביט על התהליך עצמו, ובעיקר יחסה של האישה בעת ההיריון ושעת הלידה.
בתהליך ההיריון והלידה האישה חשה נסיגה מסוימת בחירות הרוחנית שלה. היא למעשה נמצאת בתוך תהליכים ביולוגים שנכפים על הגוף שלה ושולטים בה בין אם תרצה או לא תרצה. דעתה ומחשבותיה אינם נתונים כולם רק לעובר שמתפתח בבטנה אלא גם לטרדה, הסבל והכאב שמלווים את התהליך ואת התקופה ואלה מסיחים את דעתה מהפלא של התהליך כולו ופוגמים במעט בהתרגשות מהפלא הזה.
הלידה הוא תהליך שקורה כבר מיליארדי פעמים בהיסטוריה האנושית ולכאורה כבר התרגלנו אליו, חושנו נהיו קהים לעניין וההרגל הזה מקהה את רגש ההשתאות הטבעי שקיים בנו למראה של דבר חדש.
כדי שנמשיך להתפעל ולהתפעם מהעניין הזה גם אחרי שהפך להיות כל כך טבעי עבורנו צריך להעמיק את ההתבוננות כדי לעורר רגשות עמוקים ופנימיים שמסתתרים להם.
המדרש כותב: "פיו סתום, טבורו פתוח,ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה,ואינו מוציא רעי,שמע יהרוג את אמו, יצא לאוויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח" - ברגע שהתינוק נולד הוא עובר תהליך גופני פנימי שמשנה את מצבו ממה שהיה בזמן ששהה בבטן אמו למצב שהוא באוויר העולם.
לאחר הלידה כאשר התינוק מתחיל לנשום לבד, הדם שלו מפסיק לעבור מצד ימין לצד שמאל של הלב כפי שקורה לו בזמן שהוא בבטן אמו. הפתח הזה שהיה קיים פשוט נסתם באותו רגע שהוא יוצא לאוויר העולם, זה כוונת המדרש "נפתח הסתום ונסתם הפתוח" - זהו פלא שמעורר השתאות. זהו פלא בבריאת האדם. זוהי תבונה אלוקית ביצירת אדם חדש.
היולדת כאובה. היא כנועה לפסוק "בעצב תלדי בנים" ואינה פנויה להתעסק בפלאים אלה שבלידה. התהליך הגופני הוא שמעסיק אותה ובאופן טבעי כמובן.
באה הטומאה וההיטהרות ממנה בתוספת קרבן החטאת על עצם הכניעה הביולוגית הפרטית שלה ומחזירים את האיזון הרוחני בייעודה כאדם וכאישה. (ע"פ הרב גרילק)

שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל