קמעות, מכשפות ואגדות ביפו

ביפו רב היה הנסתר על הגלוי והרבה דברים וסיפורים מוזרים התרחשו בשכונות. שמועות התהלכו על אוצרות מוסתרים ואגדות על מכשפות בשר ודם. מדובר היה בנשים שעסקו לפרנסתן במכירת אשליות וקמעות.

ביפו רב היה הנסתר על הגלוי והרבה דברים וסיפורים מוזרים התרחשו בשכונות. שמועות התהלכו על אוצרות מוסתרים ואגדות על מכשפות בשר ודם. מדובר היה בנשים שעסקו לפרנסתן במכירת אשליות וקמעות. הס היה מלהזכיר את הקללות שרבצו בין סמטאות עיר הנמל העתיקה. היו אלו פרשיות מסתוריות בלתי מפוענחות, שעל כולן רבצה קללת המושל, אבו נבוט. כך למשל סיפרו על מקור המים החיים ( הסביל), בפאתי העיר, שמי ששתה מהמים האלו הרגיש טעם מר בפיו. היו שפירשו זאת כקללה והיו שטענו זה רק טעם רע...
ביתנו שכן מרחק צעדים ספורים מביתה של ג'מילה, המכשפה הידועה, וברחובות הסמוכים התגוררו עוד כמה נשים מבוגרות כאלה, שמשכו אליהן נשים במצוקה. אלו הוציאו תקציב קבוע על אשליות הפיתרון המדומה שסיפקו "המכשפות". השפעתן של אלה, שנחשבו למגידות עתידות, הייתה הרסנית. פעם אחת התלוננו הדיירים המעטים שגרו בסמוך לשוק, על עשן וריח מגרה של צלי, העולה ערב ערב מארובת מסעדת הפועלים של אלברטו הבולגרי. והנה מסתבר שקללה אחת של "פולסא דינורא" הפכה את המזללה למקור של שרפה, שפרצה באופן מסתורי במרכז השוק וכילתה את רוב הדוכנים השנואים על דיירי המקום. היה זה רק אחד מהכשפים שנזקפו לחובת אותן נשים מסתוריות. אנו האמנו ופחדנו מכוחן ומעונשן של זקנות אלו.
באופן אישי שנאתי את ג'מילה המכשפה, בגלל שהוליכה שולל את הורי התמימים. אלו ביקשו להיעזר ולקבל עצה בעניינו של הילד הקטן שלהם, הסובל מפחדים בלילות, שגורמים לו להרטיב. בכוח ממש הם הביאו אותי לטיפול בברזל מלובן, שחודו הוטבע בין עיני. הרגשתי כעבד נרצע, כשלידי עומדים הורי ואוחזים בי בכוח רב.
לשווא ניסיתי להתנגד ולהסביר שהבעיה שלי נובעת מהפחד לעבור בשכונה המלאה ערבים, שבכול פעם דאגו להכות ולהתעלל בי, כמו בכל ילדי העולים היהודים שאכלסו את השכונה. הטיפול להסרת הפחדים ועין הרע גרם לי לטראומה ארוכת שנים. שנה שלמה לאחר הביקור אצל המכשפה הסתובבתי עם אות קין, פצע כוויה מוגלתי ומכוער של צריבה על מצחי.


טקסי האמונות התפלות קיימים עד עצם היום הזה ביפו, אם כי היום הם נעשים בסתר. הדבר הפך לשוק פורח ומבוקש. ברוב המקרים יקבלו המבקרים במקום קבלה בצורת גרב מסריחה עמוסה בחול ים. זהו קמע שבדרך כלל מקבלים גם נבחרי ציבור ואפילו בכירים, החומקים בשקט בין סמטאות העיר לעבר בתי המכשפות. לפעמים מגיעים אותם אנשים ידועים מחופשים בתחפושות, ולבל יזהו אותם. רבים הם נבחרי הציבור שמגיעים לפה לפני הבחירות. כנראה שכשההבטחות נגמרות, מתחילות הקמעות...
ישנם כאלה שגדלו על סיפורי סבתא, של נשים וגברים, שנחשבו עקב גילם המופלג לברי סמכא במציאת פתרון לכל הבעיות והמחלות. אם חלה למשל ילד במחלת אבעבועות רוח, באו הישישות ואילצו ילדים בריאים להיכנס למיטת בן השכנים החולה, ולישון יחדיו במיטה אחת. "זוהי הזדמנות של פעם בחיים", טענו זקנות השבט, בבחינת שיטת "הזבנג וגמרנו" לכול מחלות הילדות. מעולם לא הבנתי מדוע ילדים כה רבים אצלנו מתקשים בהליכה וסובלים מצליעה ורגלים עקומות. מסתבר שהנכות והצליעה נגרמה בעקבות טיפול שקיבלו, זמן קצר לאחר לידתם, אצל אותן זקנות. אלה חבשו את רגלי התינוק בחבישת "מומיה". בשיטה זאת קיבעו את רגלי הצאצא בשיטת "החניטה". התוצאה הייתה נזק בלתי הפיך לעצמות הילד, שצמחו עקום. לרוב קיבלו ההורים בהבנה ובסליחה את התופעה ובמקרה שהמצב הדרדר מאוד, הם הבהילו את הילדים למרכז רפואי ששכן בבית החולים הצרפתי. שם טיפלו בהם, נזירות מסדר נוצרי, חינם אין כסף. כל זה נעשה ללא כל רישום של המטופלים. הצברים כינו בבוז את שיתוף הפעולה הזה של הנזירות בשם "האב הבן ורוח המכשפה..."


ישנם אנשים הנאמנים לעצת הרב, יש הסוגדים לאבנים, ויש החושבים שהמפגש עם הדלאי למה, הוא סוף הדרך והפתרון לכל הצרות. בו בזמן שהמדענים מחפשים את "התיאוריה של הכול", העמך מחפשים "פתרון לכל..."
במגזר הדתי קיים נוהג להצמיד לילד מספר שמות. נוהג זה נובע מ"תסמונת אותלו". זוהי קנאה חולנית, שמופיעה במחזהו המפורסם של שקספיר... אמונות אלו נובעות מפחדים סמויים. לא מזמן הופיעה נינט בתקשורת והודיעה בשמחה שמעתה תיקרא בתה הבכורה בלא פחות מ-5 שמות שיבלבלו את עין הרע... כאן נשאלת השאלה, כיצד הסבתות, בגילן המופלג, יזכרו כל כך הרבה שמות. נראה שכולם חסרי סבלנות ורוצים הכול מהר, איך שאומרים: "ביצה עכשיו ולא תרנגולת מחר". השאלה מה קדם למה: האמונה לנס המדומה, או הנס לאמונה... הכי חזוי זה שאצל המוסלמים בטוחים שימתינו להם שם למעלה, אחרי סיבוב השמש, 69 בתולות... (ואצל היהודים 69 זה לא מספר של מזל דווקא....) לפני שנים שאלתי את מוסא הדייג הישיש, שבעיני היה הנאור שבחבורה: "תאמר לי בבקשה, איך אתה מצליח לעשות סקס עם כל כך הרבה נשים, הרי אני עם אחת בקושי מסתדר". "אתה לא מבין כלום", ענה איש, "אם רוצים, אין זאת אגדה". ובאמת הרי אצלנו אמרו: "אם אלוהים רוצים אפילו מטאטא יורה..."
ולסיום, עוד אגדה אחת מאגדות יפו והפעם עם אופק אופטימי.
למרות שלא נתקלתי בו מעולם, שמעתי רבות על איש בשם מיכה. האיש היה אדם קשה יום, שהתפרנס מתיקונים שעשה אצל לקוחות, בכל עת שהזמינו אותו ועדיין התקשה לשרוד. לפעמים השכנים ריחמו עליו והציעו לו שאריות מזון, שכן הוא היה חי מהיד לפה. אנשים קראו לו "האינסטלטור", יותר במובן של מי שופכין מאשר מי קולחין... והנה כמו באגדה יום אחד מיכה מצא, בתוך באר יבשה ועמוקה, ארגז של אוצר מטבעות זהב, עוד מימי הטורקים. זמן רב הוא שמר את המציאה בסוד ורק מתי מעט ידעו על העניין. יום אחד נעלם האיש המסכן מהעיר. יש כאלה שאמרו שראו אותו מסתובב כגביר באיזה מקום אחר ויש אומרים שקנה בניין. מה שבטוח "שכסף משנה אדם" ו"משנה מקום משנה מזל" – יפו היא עיר של כשפים, אגדות ואולי גם נסים ונפלאות...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל