תחושות קשות. משהו עגום ולא נעים עומד באוויר ומעכיר את הלבלוב והפריחה של ראשית האביב.

יש איזו מין חמיצות באוויר. משהו לא מוגדר אבל מפעפע מתוך האדמה ומנבכי הנפש. אנשים חשים שהדברים אינם כתמול שלשום, אבל מהססים מלקבוע מה בדיור קורה. אולי אינם רוצים להתעמת עם מציאות חייהם כיום, הקשה, המורכבת, המאיימת, האפילה, הנראית קודרת גם בעתיד הקרוב והרחוק.

תחושות
יש איזו מין חמיצות באוויר. משהו לא מוגדר אבל מפעפע מתוך האדמה ומנבכי הנפש. אנשים חשים שהדברים אינם כתמול שלשום, אבל מהססים מלקבוע מה בדיור קורה. אולי אינם רוצים להתעמת עם מציאות חייהם כיום, הקשה, המורכבת, המאיימת, האפילה, הנראית קודרת גם בעתיד הקרוב והרחוק.
לכאורה אין שום דבר קונקרטי, למעט פיגועי היחידים, אבנים, בקבוקי תבערה, דקירה, דריסה וירי. אבל גם אלה אינם סיבה למצב הרוח השפוף כיון שהתרגלנו לגרוע מכך.
התחושה היא שמשהו גורלי יותר קורה במדינה. מחלוקות היו ויהיו תמיד, אבל השיח המתלהם ברשתות החברתיות, גילויי השנאה והמשטמה, הפנאטיות המרימה ראש, אי כיבוד האחר, השחיתות הפושה בכל פינה, ההטרדות המיניות של קציני משטרה וצבא בכירים ושל אנשי ממשל עירוני וממשלתי, כל אלה נראים כמו עננים שחורים באופק.
גם בזירה הבין לאומית אין מצב הדברים שפיר כלל ועיקר. גורמים כבדי משקל קוראים להחרמת ישראל ומוצריה, מוסדות האו"ם מקבלים החלטות גינוי, נציגי ישראל נתקלים בהפגנות עוינות כל אימת שהם באים לנאום, ומשהו מזכיר את דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
המזרח התיכון נתון בלהבות: סוריה, לבנון, תימן, סודן, תוניסיה. יש התחזקות של אל קאעידה ודאע"ש. אין זה עדיין איום אסטרטגי, אבל גם כאן נראית חשרת העננים קרובה ומאיימת, בנוסף ליכולת הטילית המרשימה שפיתח החיזבאללה בדרום לבנון.
יש ירידה בכמות התלמידים הנבחנים במלוא הנקודות במקצועות החיוניים כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, אנגלית, בצד מיעוט תלמידים בתחומי המדעים בהשכלה הגבוהה. היתרון שלנו באיכות כוח האדם ולא בכמותו הולך וקטן.
חוסר השיוויון המעמדי הפך קריטי. הפער בין רמות השכר הגיע עד כדי חרפה אם לא סקנדל של ממש. ציבור הקשישים מהווה יעד מתמיד להתעמרות ולהתעלמות. קצבאות הזקנה למשל לא עודכנו שנים והן מפגרות משמעותית אחרי השכר הממוצע במשק.
כאמור, כל אלה הן תחושות. החומרה היא בהצטברותן, בעומקן, בהשפעתן, בהשלכות שלהן על חיי היום יום שלנו כאן בישראל. עמוד השדרה החברתי נראה לפתע רופף משהו, והלכידות הלאומית – שוודאי עוד נזדקק לה – נראית כדקיקה וחלשה יותר.
יהיו ודאי אחדים שיאמרו שאלה דברי זעם, או מילות קטרוג שאינן במקומן. יהיו אחרים שיגיבו כדרכם בבוטות שמעידה אף הוא על דכדוכם.
אבל, מה לעשות. במבט שקול ואובייקטיבי כך נראית ישראל במחציתה של 2016.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל