סוד קסמן של מילים נטולות פנים

האם מחפש משמעות בעידן שבו הוא מתרחק מעצמו. המשמעות של תקשורת בינאישית- ליצירת מרחב אנושי בריא. סוד "קסמן" של מילים נטולות פנים\ רוני גז לנגרמן עידן התקשורת מאחורינו, עידן הכמיהה לתקשורת נמצא כאן ועכשיו. הוא בועט, הוא אלים, הוא אפילו עורף ראשים.

סוד "קסמן" של מילים נטולות פנים\ רוני גז לנגרמן
עידן התקשורת מאחורינו, עידן הכמיהה לתקשורת נמצא כאן ועכשיו.
הוא בועט, הוא אלים, הוא אפילו עורף ראשים.
מה מותיר את האדם מהבהמה? המוח, החשיבה המפותחת. אך כיצורים חיים, שווים אנו לכל יצור חי אחר על פני האדמה- כולנו חושקים בתקשורת. ביצירת קשר אישי, בצורך להשתייך, שיראו אותנו, שנצליח לראות את האחר.
מלחמות, חתונות, קשרי שכנות וחברות, כל אלה ועוד רבים מאלה מתבססים על הכישור הקשה ביותר לרכישה- הקשר החברתי.
אם ניקח בני אדם ונשאיר אותם על אי בודד, באופן אינטואיטיבי הם ידעו כיצד להתגונן מפני חיה, הם ידעו כיצד ללקט מזון, הם ידעו כיצד ליצור לעצמם מקום מסתור ועוד.... אם נבקש מהם באופן אינטואיטיבי ליצור קשר חברתי, ללא מודלינג, ללא יצירת מרחב המאפשר התבוננות בקשר חברתי, סביר להניח שהם יצטרכו לעשות דרך ארוכה מאוד. (לא סתם בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה- ליצור קשר עם קבוצה, ובעיקר עם עצמם.
פעם, כשהיינו קטנים, חברה קטנה יותר, שבטית, הקשר הבינאישי היה נמצא במרחב האישי ובמרחב הציבורי- כך שהגיחה לעולם נשמה היא למדה על-ידי צפייה- עין בעין, מבט במבט, איך מדברים, מה אומרים, איך מרגישים.
כשגדלנו, והפכנו לחברה גלובלית, כזו השמה את האדם במרכז, במובן זה של האדם כאדם, ולא אדם כחלק מחברה (ועל זה ניתן למצוא הרחבה בעקרונות הסופר ליברליים- סביב המשפט: "האדם נמצא במרכז") המבט ניתק, העיניים מרצדות, ולעיתים רבות מידי מול מסך, או בחלל.
לפתע, היכולת להתבונן בעיניו של אחר, הפכה להיות משימה בלתי אפשרית.
אומרים שעיניו של אדם הם החלונות לנשמה. ויש שאומרים שכולנו הוויה אחת שלמה. התבוננות בעינו של האחר , לעיתים מפגישה אותנו עם ההוויה שלנו בצדדים הכואבים, המיוסרים, התבוננות מעין זו היא שיעור נפלא לחיים, אך בהיעדר כלים מתאימים זוהי דרך ייסורים. ומכן קיצור הדרך, ניתוק מבט, האשמת האחר. אך הכמיהה האנושית היצרית לתקשורת, מוצאת נחמה, בעידן הטכנולוגי, בפורומים, וואטסאפ, פייסבוק ועוד. כאילו, הנשמה מצאה מזור- היא מתקשרת, מדברת, רואה את האחר- רק על פניו!!
הצד השני של המטבע, להתבונן, באחר, להקשיב, לגלות סבלנות- נעלם, נידף, התאדה.....
ומכאן, קסמן של מילים נטולות פנים- הרשת גועשת, אנשים מתערטלים ללא הכרה מול האחרים- אבל הם לא רואים לא את עצמם ולא את מהותם באחר, בחבר.
הרשת קוסמת לאחרים, אך מסכנת אותנו, ומרחיקה את עצמנו מהווייתנו השלמה.
קסם- זוהי אחיזת עיניים.
בואו נתיר את האחיזה הזו- נדבר יותר עם ילדינו, נתבונן להם ישירות בעיניים. נעשה בעבורנו ובעבורם את השיעור הכי חשוב- לחזור לעצמנו דרך ההוויה המקבילה, דרך הדיבר.
עשרת הדיברות של חג מתן תורה, מבקשות מהאדם לראות את האדם ולראות את הסביבה.
אני מאחלת לכולנו, חג חירות מלא בכישור ובהכשר החברתי.

סוד "קסמן" של מילים נטולות פנים\ רוני גז לנגרמן
עידן התקשורת מאחורינו, עידן הכמיהה לתקשורת נמצא כאן ועכשיו.
הוא בועט, הוא אלים, הוא אפילו עורף ראשים.
מה מותיר את האדם מהבהמה? המוח, החשיבה המפותחת. אך כיצורים חיים, שווים אנו לכל יצור חי אחר על פני האדמה- כולנו חושקים בתקשורת. ביצירת קשר אישי, בצורך להשתייך, שיראו אותנו, שנצליח לראות את האחר.
מלחמות, חתונות, קשרי שכנות וחברות, כל אלה ועוד רבים מאלה מתבססים על הכישור הקשה ביותר לרכישה- הקשר החברתי.
אם ניקח בני אדם ונשאיר אותם על אי בודד, באופן אינטואיטיבי הם ידעו כיצד להתגונן מפני חיה, הם ידעו כיצד ללקט מזון, הם ידעו כיצד ליצור לעצמם מקום מסתור ועוד.... אם נבקש מהם באופן אינטואיטיבי ליצור קשר חברתי, ללא מודלינג, ללא יצירת מרחב המאפשר התבוננות בקשר חברתי, סביר להניח שהם יצטרכו לעשות דרך ארוכה מאוד. (לא סתם בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה- ליצור קשר עם קבוצה, ובעיקר עם עצמם.
פעם, כשהיינו קטנים, חברה קטנה יותר, שבטית, הקשר הבינאישי היה נמצא במרחב האישי ובמרחב הציבורי- כך שהגיחה לעולם נשמה היא למדה על-ידי צפייה- עין בעין, מבט במבט, איך מדברים, מה אומרים, איך מרגישים.
כשגדלנו, והפכנו לחברה גלובלית, כזו השמה את האדם במרכז, במובן זה של האדם כאדם, ולא אדם כחלק מחברה (ועל זה ניתן למצוא הרחבה בעקרונות הסופר ליברליים- סביב המשפט: "האדם נמצא במרכז") המבט ניתק, העיניים מרצדות, ולעיתים רבות מידי מול מסך, או בחלל.
לפתע, היכולת להתבונן בעיניו של אחר, הפכה להיות משימה בלתי אפשרית.
אומרים שעיניו של אדם הם החלונות לנשמה. ויש שאומרים שכולנו הוויה אחת שלמה. התבוננות בעינו של האחר , לעיתים מפגישה אותנו עם ההוויה שלנו בצדדים הכואבים, המיוסרים, התבוננות מעין זו היא שיעור נפלא לחיים, אך בהיעדר כלים מתאימים זוהי דרך ייסורים. ומכן קיצור הדרך, ניתוק מבט, האשמת האחר. אך הכמיהה האנושית היצרית לתקשורת, מוצאת נחמה, בעידן הטכנולוגי, בפורומים, וואטסאפ, פייסבוק ועוד. כאילו, הנשמה מצאה מזור- היא מתקשרת, מדברת, רואה את האחר- רק על פניו!!
הצד השני של המטבע, להתבונן, באחר, להקשיב, לגלות סבלנות- נעלם, נידף, התאדה.....
ומכאן, קסמן של מילים נטולות פנים- הרשת גועשת, אנשים מתערטלים ללא הכרה מול האחרים- אבל הם לא רואים לא את עצמם ולא את מהותם באחר, בחבר.
הרשת קוסמת לאחרים, אך מסכנת אותנו, ומרחיקה את עצמנו מהווייתנו השלמה.
קסם- זוהי אחיזת עיניים.
בואו נתיר את האחיזה הזו- נדבר יותר עם ילדינו, נתבונן להם ישירות בעיניים. נעשה בעבורנו ובעבורם את השיעור הכי חשוב- לחזור לעצמנו דרך ההוויה המקבילה, דרך הדיבר.
עשרת הדיברות של חג מתן תורה, מבקשות מהאדם לראות את האדם ולראות את הסביבה.
אני מאחלת לכולנו, חג חירות מלא בכישור ובהכשר החברתי.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל