הנה מוטלים ערכינו הבסיסיים על כף המאזנים

הויכוח המתנהל בשבועות האחרונים בפרשת הירי במחבל בחברון, חשף שוב סממנים של חברה קיצונית, מתלהמת ואלימה. בהעדר מנהיגות ראויה המפוחדת מאימת הפריימריז (למעט בודדים אמיצים) אלה הקולות הנותנים את הטון

משהו רע קורה לנו ואני לא רואה איך ההתדרדרות נעצרת

בסיום אחד הקרבות הקשים במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, בו נטלתי חלק כלוחם בחטיבת גולני בה שרתתי, חסמתי בגופי את
הניסיון של אחד מחברי ללחימה לירות בשורת חיילים סוריים שבויים שישבו על הקרקע. זה היה מיד עם סיומו של הקרב. בשטח הקרוב,
היו מוטלות גופות חברינו שניספו חלקן קרועות לחתיכות, בדקות שבאו לאחר מכן, בעוד חלק מהכח שומר על השבויים, אספנו יחד את
אספנו ביחד את חלקי חברינו המתים לתוך שמיכות צהליות. אחסוך מהקוראים כאן את המראות אך הם לא היו קלים כלל . תמונת
החברים לנשק השרועים ללא רוח חיים היתה בהחלט חיזיון קשה וצרובה במוחי עד היום. יכולתי להבין את סערת הנפש שאחזה באותו
לוחם שהחליף מחסנית, דרך את נשקו, סינן קללות מפיו וכבר היה מוכן לעשות שפטים בשבויים. אך גם אם הבנתי אותו, לא יכולתי
להניח לו לעשות זאת.
הויכוח המתחולל לאחרונה סביב הירי של החיל בארוע בחברון אינו שייך לימין או שמאל. זה ויכוח על ערכים ועל דמותה של החברה.
גורמים פוליטיים ניצלו אותו עד תום לצרכיהם וליבו את האש. אני ממש לא שייך לחלק השמאלי של הקשת הפוליטית אבל זה גם לא
הענין כאן וחלק מהמביעים דעה מסיטים אותו לנתיב זה. מכל מקום, כנראה שתמיד יהיו כאלה שעבורם אני לא מספיק קיצוני וכאלה
שבכלל יאמרו שאם אין דעתי כדעתם , אני "בוגד" , "עוכר ישראל" ועוד כיוצא בזה כינויי גנאי. אני ממש לא מתרגש - החברה שלנו
הולכת ונעשית קיצונית עם השנים. דו קיום עם מי שאפשר לפחות הפך בעיני רבים למשהו מגונה, בלתי חשוב ולא נחוץ. וכך, הדיון
בכל נושא הופך לפוליטי, מלווה בהשמצות אישיות , קללות ונאצות שאני נגעל רק מלקרוא את חלקם הקטן. אפשר להתווכח ולהגיב,
מותר להביע דיעה בכל נושא. אבל מרבית המגיבים בצורה שציינתי הם בעיני לא יותר מאספסוף מתלהם שאין לו מושג ירוק מה זה
בכלל קרב ומה השלכותיו. מרביתם חזה בירי רק בסרטים, במרדפי שוטרים ופושעים. אני רוצה להתייחס לענין עצמו ואין לי כוונה
להשתמש כאן בידיעות שהופצו בתקשורת ביחס לדעותיו הפוליטיות של החייל. זה ממש לא קשור ולא חשוב. הוא רשאי להחזיק בכל
דעה ואין לקשור אותה לעניין עצמו.
אני חוזר לענין הארוע. מבחינתי, כלוחם לשעבר, הירי של החייל לא היה תקין. נקודה. גם לאחר המלחמה ההיא נטלתי חלק בלא מעט
ארועים לרבות שרות מילואים רב שנים שחלק ממנו היה ברצועת עזה שהיתה עדיין בידינו ובשטחי יהודה ושומרון. בניגוד לאותם
מתלהמים המורידים את הדיון הציבורי לרמת ביבים שלא עמדו בסיטואציות האלה מעולם - נקלענו לא פעם למצבים לא קלים אך
למעט חריגים בודדים ביותר, לא פעלנו מעולם בניגוד לפקודות ולערכים עליהם חונכנו. אינני השופט היושב בדין ואני יכול רק להביע את
התרשמותי על סמך מה שפורסם. אינני סבור שהחייל הגיע לשטח מראש עם מטרה לרצוח אך אני גם מתקשה להאמין לנימוקיו בקשר
ל"מטען" או "סכנת חיים". לדעתי הוא החל להשתמש בנימוקים הללו כשהבין שיעמוד לחקירה גם בעצת אחרים שדאגו לשתול בו את
הטיעון שהוא בעצם בבחינת "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". ובכלל , מיד לאחר האירוע, כשהתפרסמו הפרטים שאלתי את
עצמי: לו באמת קינן החשד בליבו ורצה לנטרל את המחבל – הרי הוא לא ירה בו תוך כדי ריצה או מאמץ. הוא עמד וכיוון מטווח קצר
ביותר. מדוע איפה לא ריסק לו את היד ? אולי ברגל? יש לא מעט דרכים לנטרל אדם ששוכב פצוע על הכביש, אם המטרה היא רק
לנטרל. ועוד משהו שאני לא מצליח להבין: הרי מדובר בשלב שהמחבלים כבר היו מנוטרלים. זו כבר לא סערת הקרב בה יורים, מדלגים
ועושים כל מה שצריך על מנת לשרוד - זה כבר אחרי. לכל הרוחות - יש מפקד בשטח! איך זה שאתה לא מעדכן אותו לפחות שאתה
יורה מפאת החשש למטען? הרי משפט אחד שלך אליו בנושא, לא נאום כי אם משפט קצר היה נענה מיד בתשובה נחרצת שהעניין
כבר נבדק בתוספת הפקודה: לא לירות. מעבר לכך זה בניגוד לפקודות הצבא.
אינני יודע מה יפסוק בית המשפט הצבאי. יתכן שיהיו נקודות לכאן או לכאן. אני שומע מהתקשורת שבדיון שנערך בו נאמר בו שיש ראיות
חלשות בתיק. אני כותב כאן את התרשמותי על סמך מה שפורסם בלבד. מה שאני כן מבין זה שהמפגינים נגדו מונעים אך ורק מהבטן,
ולא מהראש. משנאה תהומית ומהנימוק שאסור שכל מחבל שמגיע לפיגוע ייצא בחיים. זה כל הסיפור. אז יש לי חדשות עבורכם: גם אני
ממש הייתי רוצה שכל סיכול פיגוע על ידי חיילים / שוטרים / אזרחים יהיה מהיר ומדויק מספיק כך שהמפגע או המפגעים לא יצאו חיים.
אבל יש גם קו גבול והוא עובר בדיוק היכן שפקודות הצבא משרטטות אותו. זה אותו הקו שעצר אותנו מלירות בשבויים הסוריים שהזכרתי.
אחרת – אנחנו בדיוק כמוהם, כמו הגרועים שבאויבנו. אלה הערכים שאני ספגתי בשנות שרותי בצה"ל בסדיר ובמילואים, אלה ולא אחרים.

השימוש במונח "גיבור" בכלל מקומם אותי. גיבור באתוס היהודי והצהלי הוא אדם כמו אביגדור קהלני שחרף את נפשו ונפש חבריו אל מול
גלי התקפות שריון סורי ויכל להם. גיבורים הם חיילי חטיבת גולני שחרפו נפשם בקרבות ברמת הגולן, במלחמות לבנון, בעופרת יצוקה ובצוק
איתן. גיבורים הם הצנחנים שכבשו את גבעת התחמושת ושרדו את התופת בחווה הסינית (שרבים ממקהלת הצעקנים כלל לא יודעים איפה
היא ומה התחולל בה) ויסלחו לי עוד רבים וטובים בשורות צה"ל וכוחות הבטחון שלא הזכרתי כאן מקוצר היריעה, שהם גיבורים באמת.
מדהים איך המונח "גיבור" עבר לאחרונה סוג של זילות וזלזלול. זו גבורה זו ? השוואת מעשה זה לגבורה שאני מכיר פשוט מעוררת שאט
נפש. ואם לא די בזה, נערכות הפגנות מתוזמנות היטב שמטרתן להלך אימים על בית המשפט הצבאי כאשר שיאן אמור להיות עצרת
מתוכננת בכיכר בניצוחו של "מר חינוך – מופת ודוגמה" - אייל גולן. נו באמת. זה האיש שיכול להטיף משהו בעניני ערכים? לא יאומן. בינתיים
הוא כבר ביטל את השתתפותו וטוב שחסך לנו את גועל הנפש בהתגלמותו. יתכן, שבעקבות דברי כאן גם אני אזכה למטר של גידופים
וקללות אבל ממש לא איכפת לי. אני מבין שיש מי שאינו מסוגל לנהל דיון עקרוני וכל מה שיש לו לומר זה נאצות. אלה ממש לא יוכלו ללמד
אותי מלחמה ומוסר מה הם כי אנחנו באמת לא באותה ליגה. אני גאה ומצדיע לגדי איזנקוט ולא רק בגלל הרקע שלו (צמח בחטיבת גולני)
אלא בעבור הערכים שהוא מנחיל לצבא, למעשה משמר ומדגיש שוב את מה שגדלו עליהם לוחמי צהל לדורותיהם. ומילה טובה בנושא
מגיעה גם לבוגי.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל