מכות פסח של האישה

לא פעם, לקראת פסח, בלחץ הניקיונות ההיסטריים של אשתי, אני נכנס למצב כוננות על. אני חייב להזמין חקירה דחופה, מאיזה היסטוריון, לגבי אשתו של פרעה. נראה לי שכל פעם שהלה "הקשיח את לבו" נוכח בקשותיו של משה, למרות המכות שספג, הייתה שם איזו אישה מאחוריו... בסופו של דבר מה שהכריע את העניין, היה לא עשר המכות שספג פרעה ממשה, אלא המכות שספג מאשתו.

אם לחתול יש תשע נשמות אז לאישה יש לפחות חמישים... ומי שלא מאמין שישמע סיפור מימים טרופים אלה.
כשבועיים לפני חג הפסח, כשאנשים נמצאים בתקופה בין המצרים, כמי שיצאו ממצרים וכמי שרוצים לחזור לשם לשבוע נופש, סחרחורת ההכנות והניקיונות בעיצומם. בתחילת השבוע ראיתי איש מגודל, בכניסה למעלית הבניין שלנו, מנסה להכניס בכוח למעלית הקטנה משטח גדול ארוז בעטיפה ניילונית, של חומרי ניקוי. לפי הסמל על חולצתו הבנתי שהיה זה נהג של "סנו", שהגיע עם החבילה הגדולה ישירות מהמפעל, מצויד במלגזה ידנית קטנה...


"סליחה אדוני", פניתי אל האיש, "נדמה לי שטעית בכתובת, חנות הסופר נמצאת מעבר לרחוב. "לא, לא", התעקש האיש שהיה כולו מיוזע ונרגז, והושיט לי את ההזמנה. ברגע זה חשכו, כמעט התעלפתי ברגע שראיתי שאת ההזמנה המשונה של חומרי הניקוי, ביצעה הגברת הראשונה שלי. "זמנים ומועדים לשמחה", לחשית כולי נרעש. רק החודש עלתה לי האישה על העצבים עם כמה סדרות ניקיונות שביצעה בדירה הצנועה. ועכשיו, ההזמנה הסתכמה במספר בן שלוש ספרות... כול חשבון העו"ש שלי נכנס לתשעה באב...


בימים שכאלה, מדד הלחץ והצרחות עולים בצורה חדה ושפע צרחות "אל תיגע במקרר", או קריאות הקרב של "היום תאכל בחוץ", מגיעות עד אוזני השכנים המבוהלים. למעשה זה רק הפרומו לטירוף והאובססיה של שיגעונות הניקיונות וביעור החמץ.


"קום, קום מהר!" השכימה אותי האישה השבוע בבהלה. לרגע קפצתי ממיטתי במחשבה שפרצה שרפה בבניין, שכן השעה הייתה ארבע ושלושים לפנות בוקר. מצאתי את עצמי מול האישה, שניצבה בפוזה של נפוליאון אחרי עוד ניצחון. "אה, אה, אתה רואה", צהלה המשוגעת משמחה, כשגילתה פירורי חמץ, בפרץ שמחה שהזכיר לי את חשיפת מנהרות החמאס. "אתה חי בדיר חזירים!" שיננה שוב ושוב בתרועת ניצחון של הטובים על הרעים. ובסלון הבית מלחמת עולם, כשכול תכולת המקרר בחוץ, לצד צינורות מים חומרי ניקוי ועוזרת בית לא פחות מבוהלת, שהוזעקה לקראת בוקר, מצחצחת ומבריקה הכול...


"למה את צריכה להעיר אותי בשעה כזו בגלל כמה פירורים?!" צרחתי עליה והיא מצידה צחקקה לה בסוג של הנאה סדיסטית, כאילו הייתה זאב שפגש זה עתה בשפן מסכן.


בשנים עברו הגענו לא פעם ל"פרידת החבילה" ותמיד ברבנות היה הדיין קורא: "זה שוב פעם אתם?!" האו כבר הכיר אותנו מחמש תיקים שפתחנו אצלם. לפעמים סיפור קטן מתחיל בבדיחה, נמשך במריבה, ומגיע עד בית הדין הרבני. אבל אלו תמיד שכנעו אותי לוותר ואמרו שלא כדאי בגיל כזה לעזוב הכול, בגלל סמרטוט ריצפה. אנחנו הגברים יוצאים תמיד מושפלים ונחותים מול הנשים. בקיץ האחרון שמעתי את ההספד מפי הרב בהלוויית חבר צעיר שהלך לעולמו בטרם עת: "טוב יום המוות של האדם מיום היוולדו", חזר הרבי על דבריו בהדגשה , והסברתי לרב שיום המוות של הגבר נקבע דווקא ביום חתונתו... מה שבטוח בחג הפסח הזה דאגתי להתאשפז לבדיקות במיון בית החולים, בגלל לחצים בחזה... מי שלא מצליח להיזכר במכות מצרים מקריאת ההגדה, באה האישה לעזרתו...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל