תמונה אפורה . משקפיים ורודות .

היא מספרת לה בשקט שעוד רגע ויסתיים המשחק , כאמא תמצא את שתינו. ואז יגיע תורה של אניטה אחותי לספור עד שלוש , בזמן שאנחנו נמצא מחבוא חדש.

מספרים לה-

צעדים.
קולות.
ואחד ואחד.
גוויה מידי עגולה.
אמא בוכה.
אבא עצוב.
אין אוכל.
ואין בית.
קיר אחד.
חצי תפוח אדמה .

היא זוכרת-

אמא בשקט שרה.
תפ"א חצוי בצורה ירח מעל קמצוץ סוכר .
את משחק השקט.
איך ניצחה תמיד.
חיבוק מאבא בזמן רעש זר ומפחיד.
העדינות בה שטף לה פנים פעם ביום.
'צוות מצויין אנחנו.. ממש מצויינים'- אבא לחש לה לא מעט.

אחרי השנים-

כשאין מי שיסנן עבורה את המציאות.
היא חווה את השברים בלי משקפיים וורודות .
עם ציפס שהכינה משולשה שקים.
תחת בית .
וסוכר לרוב.
יש לה הכל, מלבד צוות.


https://www.facebook.com/hakolba/
מוזמנים לעקוב,
שלכם,
חני




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל