אני יהודייה אז בעצם אני ניצולת שואה, למרות שלא הייתי קיימת אז..ואני מזרחית.

לזכור ולא לשכוח! - דווקא "ההשכלה" שכללה שיטות התעללות זוועתיות ביותר בקיום האנושי ובשמה פעלו חיות אדם " נאורים"ללא צלם אנוש.

היותך יהודי התירה דמך וביטלה קיומך!

משפחתי מזרחית, וחיה בארץ מתחילת המאה הקודמת .
וידוי- מאז נעורי, השואה העסיקה אותי. הייתי חייבת לקרוא כמויות
חומר ועדויות שנכתבו, . המומה כואבת, הייתי מנסה ולא מבינה, ולו לרגע,
איך יכול להיות שדבר כזה קרה באמת,
באיזו מציאות נוראה בלתי נתפסת זה קרה .
מה ז"א לקחת אנשים, להוציאם אותם מביתם ולהכניסם לגטאות?
לקעקע אותם, לסמן אותם.
בשם מה בודדו, עינו, הרעיבו, עשו ניסויים ושחטו בני אנוש?
ילדים קטנים נשים הרות, תינוקות בני יומם?
הדעת אינה תופסת.
היותך יהודי התירה דמך וביטלה קיומך!

רבות מן הזוועות, נעשו תוך מחיקת בני אדם,
בשם תפיסות של "המחקר", עינויי תופת שהדעת אינה סובלת.
בשם "המדע" -משם באו חיות אדם והתעללו .
ריח של מוות שורר וזה נורא כל כך, כל ניסיון לשרוד נכשל,
בהלה גדולה, חוסר אמון, סיוטים, פחדים, חרדות , הייאוש,
הרעב, אבדן יכולת לחשוב מה לעשות, כל תנועה מלווה
ענישה קבוצתית, בגידה ורמייה.
"ההשכלה " שכללה את שיטות ההרג! לא את המוסר והאנושיות.
אומרים לחפור בורות, מעמידים בקצה יורים והם נופלים לקבריהם.
זה כבר הסוף...מקלחות המוות..גז..משרפות .
ויום יום נעלמים יקיריך, ואתה כבר לא מקווה..
בסוף אתה כבר לא חושב כלום....
הניצוץ ...דועך...רק איך זה להיות חשוב כמת.
****

אתה שואל את עצמך מה אני הייתי עושה?

איך אפשר היה לצאת משם, איך? גם אני יהודי.
ורואה מסך שחור מול העיניים .
למה אף אחד בעולם לא עצר? למה לקח כל כך הרבה זמן?
את אומרת לעצמך. "בטח עכשיו לעולם לא היה קורה דבר כזה
פראי ופרימיטיבי ..זה משהו של אז..ו"
אבל את נזכרת ..רגע..זה הרבה יותר נורא!
הרי בכלל כל הזוועה הזאת, ארעה בערש התרבות,
בעולם הנאור, באולמות הקונצרטים , וגנר, מדענים..רופאים
מנגלה וכאלה.. פילוסופים.. מנומסים כאלה...
****
זה בכלל לא קרה באיזו מדינה פראית "ברברית"
של אנשים "פשוטים". אז מה זה אומר?
השכלה אינה ערובה לאנושיות !

וכל הזמן את ממשיכה ושואלת ....ואין תשובות
איך חיים השורדים? איך שומרים על שפיות?
מה זוכרים? איך ממשיכים?
ועוד ועוד בלי סוף בלי סוף , בלי סוף....

אז כולנו מביטים קדימה ושואלים אולי יש שיעור?
מה עושים עכשיו? מה כל ששה המיליון שנרצחו,
היו אומרים, מה היו מבקשים?

זוכרים ומתחזקים. אם אין אני לי מי לי - לא עוד

אני יכולה לדבר רק בשם עצמי. אבל מאמינה שאינני לבד.
השיעור האישי הלאומי שלי

* אסור לנו לשכוח שאנחנו יהודים.
* אסור לנו לשכוח לעולם את שקרה.
* תודה שיש לנו מדינה משלנו. הבית היחידי והיקר שלנו
יש לנו ותהיה לנו מדינה משלנו! לעולם ועד.
* נאורות והשכלה גם הם מסוכנים!
השכלה יכולה לשכלל שיטות התעללות.

* נהיה הכי חזקים שאפשר, אנו כבר לא מפחדים מכלום.
. * סומכים על עצמנו , לא נחכה לאחרים. אנו נבנה את הביטחון שלנו.
* לעולם לעולם לא נפקיר את גורלנו בידי אחרים או לחסדי אחרים.

. * ואם נמות אז נמות כאן בעוד אנו שומרים על ביתנו . כדברי יוני נתניהו
"אני מעדיף למות על הרגליים מאשר לחיות על הברכיים "
***********************************
בסופו של דבר אני כמו כולנו ניצולת שואה.
(ואני לא הייתי קיימת אז.. ובני משפחתי לא היו במחנות...)
אך אם השמידו את בני עמי רק בגלל יהדותם...אז אני שייכת .
וכולנו "ניצולי שואה" לא פחות.
לא עוד.
אורנה אורבך תאומי


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל