משפחה חמה

משפחה, האם היא מקלט חם, או טבעת חנק סוחטת רגשות אשם?

מכירים את זה שארוחת משפחתית הופכת לשדה קרב ?

משפחה חמה ?

היכן עובר הגבול בין הקרבה לאהבה?

דמיינו - ערב שישי, משפחה נפגשת בבית הסבתה לארוחה, ילדים ונכדים מסובים סביב שולחן השבת. אתם צופים במתרחש מהצד, לא מתערבים, רק בוחנים ומאזינים. ברקע נשמעים קולות נקישה של כלי הגשה, מלווים בהחלפות מלים. הסקרנות שלכם גוברת כשאתם מבחינים שכל אחד מבני המשפחה מסתיר סוד אחד קטן, אולי שניים או יותר. משפט נשלח לאויר במטרה להחמיא, אתם מבולבלים לרגע, ייתכן שאולי לא הקדשתם שימת לב מספקת, וזו הייתה בעצם עקיצה שנאמרה בדיוק רב לפגוע במטרה?, עודכם מתחבטים בסוגיה, ובנתיים מתעוררת מהומה סביב השולחן. קולות רמים ומבטים רועמים נופלים על מבטים כבושים. על מה המהומה?, המשפחה הנימוסית שישבה סביב שולחן השבת הייתה למרקחה, ואולי כבר לא הייתה חמה כפי שנדמתה לכם בתחילה. פרות קדושות נטולות רסן משתלחות, ואבדה השליטה על מוצא הפה של בני המשפחה. אתם עוקבים בדריכות ושומעים את הסבתה החביבה אומרת ש״בשביל לשמור על שלימות המשפחה היא מסוגלת אפילו להרוג״, ואתם שואלים את עצמכם האם יש צידוק לשוד ושבר שמטלטל את המשפחה. אמנם אתם זבוב על קיר הסלון של משפחה זרה, ובכל-זאת, אתם מעורבים במהומה, כמעט חלק ממנה. זאת ועוד, חשיפתכם לתרחיש מעוררת בכם רגשות הזדהות בשעת הצפיה בבני המשפחה. זהו דה ז׳ה וו או מציאות עירומה?, נרגשים אתם מוכנים להשבע שאתם מזוהים עם התרחיש, הייתכן שזה מזכיר לכם דמות במשפחה שלכם? שאולי זה תרחיש שדומה למקרה דומה שחוויתם במסגרת המשפחתית בביתכם?

משפחה, האם היא מקלט חם, או טבעת חנק סוחטת רגשות אשם?

משפחה חמה, הינה הצגה שכתבה ענת גוב ז״ל, ואשר עלתה על במת לוס-אנג׳לס בימים אלו. היה לי לעונג רב להיות חלק מהקאסט, ולגלם את דמותה של מירי בהצגה. כך נחשפתי ממקור ראשון, לאספקטים המשפחתיים והחברתיים אותם העלתה גוב. בשעת קריאת המחזה, גיליתי מסרים רבים, אולם בשעת הצגתם על הבמה, חוויתי יחד עם הקהל, את הרגישיות המעסיקות אותנו כתא משפחתי וכחברה. מצאתי עצמי תוהה מה היו הבחירות או ההחלטות שלי במסגרת המשפחתית שלי, בסיטואציה דומה. פרות קדושות ועינייני מוסר, רגשות אשם, צפיה ואכזבה, והשאיפה לחופש אל מול המציאות ומלחמת הקיום, נושאים שיש ואנו בוחרים להתעלם מקיומם, עיניינים הזוכים מאתנו לכתף קרה, סוגיות המטילות עלינו אימה, טילטלו את ספינת מחשבותיי, וכל זאת במסגרת המשפחה החמה שלי ושלך.

משפחה חמה הוא סיפור התמודדות של האידיווידואל בעולמו הפרטי, וכחלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי, מהחברה והמדינה אליה הוא שייך. למילה משפחה השלכות ואסוציאציות רבות. יש והיא מעוררת בנו רגשות מעורבים בנושאי מערכות יחסים, מעמידה אותנו במבחני אהבה ללא תנאי, הקרבה וויתור או קבלה עצומה. משפחה הינה מוסד בעל חוקים ומסורת משלו, הנהגתה חסרת שיוויון, והיא מעניקה חסויות מול דרישות, אינה מבדילה בין נאמנות לוותרנות, היא מעוררת צפיות ועתים מנחילה אכזבות. המשפחה מציבה אתגרים רגשיים. גבולות צרים עומדים במבחני החמלה, ולאו דווקא מאהבה, הזדהות אולם עתים בהתרעמות. יש ונתינה נטולת גבולות הופכת למרמור נסתר, וסלחנות מוגזמת מתמזגת עם וויתור. שאילתת הצבת הגבולות צפה, חמלה נמהלת בכאב בטן חזק, וכל אלו נתונים למבחן האמונה, הזמן, המציאות, החברה, מעל לכל, האני מאמין של כל אדם.

משפחה חמה מעיזה ונוגעת בנקודות תורפה, שיש ואנו מעמידים פנים שאינם קיימים כלל. בחרתי להביא בפניכם קובץ של משפטים מתוך ההצגה. אלו אורזים בחובם משמעויות במגוון עיניינים אישיים וחברתיים, ואפילו קונצנזוסים ״שאוזניים תצילנה״:

על סחטנות ריגשית: ״ומה איתי? מי חושב עלי?
על ההורים המתבגרים: ״מתי קורה הרגע הזה שאתה מפסיק לאהוב את ההורה שלך ורואה בו מטרד?״
על גידול ילדים ומתן חסות: ״עד מתי אני אפרנס את הילדים...שלא לדבר על הלימודים... ?״
על זוגיות: ״התרגלתי, יכול להיות שזו אהבה...״
על יחסים: ״זו לא חוצפה שנשים חיות בממוצע עשר שנים יותר מגברים?״
על ציפיות: ״היא אף פעם לא תגיד לא....״
על נישואין: ״הבעיה הכי גדולה בנישואין שאתה מתחתן לא עם אדם אחד אלא עם כל המשפחה שלו״.
על סודות: ״מה שהיא לא יודעת זה מה שקורה אצלם בלילות ...״
על פרנסה: ״זה לא בשבילי לשבת במשרד כל היום...״
על החברה: ״כל החיים המדינה הזו דופקת אותי ...״
על מוסדות וקונזסוסים: ״כל יום שישי הם כמעט מתגרשים אחר-כך משלימים...״
על פוליטיקה: ״כל הזמן מדברים על עליה, וברגע שהם באים אתם מתייחסים אליהם כמו לזבל״
על התמודדויות: ״אין דבר העומד בפני ההכחשה ...״
על מסורת וחגים: ״מעולם לא הרגשתי יותר עבד מאשר בחג החירות״
על מוסר: ״כל שנה כל השנה אני מטפלת בה...אם לא הייתי מזכירה לך היית זוכר שיש לך אמא בכלל?״
על גירושין: ״קודם לפחות היה לך רע עם כסף...״
על מחיר החופש: ״בסוף תשארי לבד כמו כלב...כמוני״
על משפחה: ״אצלך המשפחה זה מאסר עולם, בלי חופשות, בלי חנינות ולא משחררים על התנהגות טובה״.
על רגשות: ״רגשות אשמה זו המכה היחידה ש...״
על ציפיות: ״למה זה מגיע לי?״
על נתינה: ״שום דבר שיעשו בשבילך לא יספק אותך ...״
על הקרבה: ״התובענות הזו, הכל מגיע לך...״
על יחסי אחים: ״מה זרים? ווילי הוא אח שלך...״
על הצבא: ״זה בניגוד לחוקי הטבע, ילדים לא אמורים לשמור על ההורים...״
מניפולציות: ״זה שום דבר, היא תמיד עושה את זה כשלא עושים מה שהיא רוצה ...״
על געגועים לילדות או לעבר: ״היה נחמד ללכת מכות, כמו פעם ...״
על מוסר: ״סכסך ומשול...״



ולסיכום, משפט מנאום הסיום של אב המשפחה המנוח: ״משהו חייב לעשות את העבודה הזאת, לאהוב אותנו, בשביל זה המציאו את המשפחה, לא?״

התיאטרון הקהילתי של לוס-אנג׳לס, במאית: גיטה זלצר, משתתפים:
סבתה מלכה: הלנה שוש מיימון
בעלה המנוח אליק: אביגדור מזרחי
מאשה בתם: אורי טאייר דינור
אריה בנם: יורם נחום
מירי אשתו: יפה מזרחי
תמרה בתה של מאשה: מוריאל עדימור
עומר בנם של מירי ואריה: ניקולאס נאתי
נטלי בת זוגו הבלגית: דפני טנא











אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל