מַגְעִילְטֶּע דּוּ"חַ: אַחֲרֵי-מִלְחָמָה, קְבוֹר אֶת הַמַּנְהִיג!

במדינת ישראל, המדינה של כל היהודים, יש מקצוע ארור אחד בלבד. במקצוע הזה יש קבוצה לא גדולה-במספרה, של אנשים שבטוחים שהם עילית-הציבור, אבל לצד זה יש לה כוח משיכה –טלוויזיוני, צהובוני ורדיופוני מדהים. החלק הארור של המקצוע, שהוא צורך סחורה טרייה כל יום. ובניגוד לגבינה, בשר, ירקות ופירות, הסחורה הזאת חייבת או להיות לוהטת, או מעצבנת, או כואבת.

מַגְעִילְטֶּע דּוּ"חַ: אַחֲרֵי-מִלְחָמָה, קְבוֹר אֶת הַמַּנְהִיג!

מַגְעִילְטֶּע דּוּ"חַ: אַחֲרֵי-מִלְחָמָה, קְבוֹר אֶת הַמַּנְהִיג!

מאת: יגאל בור ‏06/05/2016

במדינת ישראל, המדינה של כל היהודים, יש מקצוע ארור אחד בלבד.
במקצוע הזה יש קבוצה לא גדולה-במספרה, של אנשים שבטוחים שהם עילית-הציבור, אבל לצד זה יש לה כוח משיכה –טלוויזיוני, צהובוני ורדיופוני מדהים.
החלק הארור של המקצוע, שהוא צורך סחורה טרייה כל יום. ובניגוד לגבינה, בשר, ירקות ופירות, הסחורה הזאת חייבת או להיות לוהטת, או מעצבנת, או כואבת, ורצוי שהכול יהיה ביחד, ומכיוון שהסחורה נמכרת לרמה הנמוכה ביותר בעם ובארץ, הסחורה חייבת להסריח.

רצוי מאד שהסירחון יצא מהמטבח הממשלתי, המסחרי, הביטחוני, מהעשירון העליון, מהאלפיון הראשון, ובעיקר, שיכיל פוליטיקאי מסכן שהסתבך במעילה, שאנס את הנשים של החברים שלו, והיה מספיק אידיוט לסכן את מה שיש לו ברדיפה אחר האיבר האמצעי בגופו.

עד כאן, הפתיחה.
עכשיו לעיקר הבעיה:
חלק מהפוליטיקאים מהימין והשמאל שלנו, הם טיפוסים חסרי-אופי ממלכתי. מצדי, הם "אויבי-העם" שיושבים על "כיסא מדבש, תמרים, כסף, חברים-עשירים, מפיונרים ואוהבי מותרות ואנוכיות".

בכל המדינות בעולם, וגם בכתריאליבקה שלנו, מנהיגות היא עבודה רצופה בלי הפסקה. המנהיג הוא שיושב בתא-הטייס של האירועים במדינתו, לידיו נתנו את מוט ההיגוי ואת לחצני הפצצות.
"אבל לעזאזל, למה אני לא ראש הממשלה, - בוכים תריסר-שרים וחברי כנסת. כשהם מחכים שראש הממשלה יעלם-בנס-מיוחד, והם יקבלו את כסאו הנכסף. ומה הם יעשו שם? "לזה נדאג כאשר נשב שם, אולי הכול יהיה בסדר...".

הנה, בשנת 2014 : בעזה התחילו לירות כל יום 50 עד 70 פגזים-מתפוצצים. בכל ערי ישראל היו הזעקות שהנה פגזים הולכים ומתקרבים. בערי הדרום פרצו שריפות, נהרסו דירות, ואנשים נהרגו ונפצעו.
בחדר-המלחמה התקבצו כל חברי הממשלה, כל חברי המטה-הביטחוני, משרד-החוץ. משרד-הפנים, משרד האוצר, וכל השאר.
כולם ידעו: "צריך להיכנס למלחמה".

באוויר היה משהו-ערפילי שקוראים לו "דעת-קהל", ובעלי-המקצוע-הארור הריחו ריח של הרבה שטויות, הרבה שעות-מסך, הרבה יוקרה ולא מעט כסף, לכן בלשון חריפה של "שוט-העם", הפעילו על הממשלה לחץ לפעול...

אם הראש הממשלה נלחץ על-ידי "החראייאטס" האלה, "אי-אפשר" לדעת. אבל ראש הממשלה הוציא פקודות שכל גורם סקרן במדינה ידע על מה מדובר, כי הסחורה הייתה חמה, האגו של הידועים-לשמצה לא נרגע עד שיגיע למי יודע, יעריך מי המדליפים, ומיד הוא מרים אליהם טלפון.
ב-2014 לא היה מקום לעצות-חובבים. הייתה מלחמה. היא הסתיימה. המתים הובאו לקברים והמשפחות עדיין לא יוצאות מהאבל.
ועכשיו:
כַּאֲשֶׁר אֵין מִלְחָמָה, לעיתונאים אֵין עֲבוֹדָה, לִשְׁכוּלִים אֵין נֶחָמָה, וְהאוֹפּוֹזִיצְיָה האָצָה הַדֶּרֶךְ לְשִׁלְטוֹן, מַתְחִילָה ב"מִלְחֶמֶת יְהוּדִים בַּיְּהוּדִים".
בשביל מה? "מָה אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ מִגִּנּוּי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה?" ומה אפשר להרוויח מהצער של המשפחות השכולות ?
סוחרי המניפולציות מודאגים: "יש חשש שהמשפחות השכולות יפגינו כבוד ואומץ" וימנעו מלדבר עם סוחרי-הנבלות. הם יגיעו לבתיהם, לבתי הקברות של יקיריהם, יחטטו בעברם, ויפעילו לחצים לקבלת ראיון בלעדי עם האלמנה הצעירה והיפה, ועם ההורים השבורים.
ו ה כ ל מ ג י ע ל כ ו ת ר ו ת!
היום, מאי-2016, הציבור שואל עצמו: מה הדפוקים האלה רוצים בעצם? אולי, אם בשבוע הבא (בעזרת מולך-הפרסום) תפרוץ שוב מלחמה? אולי חלילה ביבי לא יעשה טעויות? על-מה יהיה אפשר להתעלק כדי להרוויח שעות-מסך?.
מומחי צה"ל כבר הכריזו מזמן: "המלחמה הבאה לא תהייה דומה לזאת שהייתה!".
היום מאי 2016, "אוהבי הסנסציות תוצרת-המחשב שלהם" חוששים: "אם בעזרת "לשון-הרע והקנאה", הבחירות הבאות יסלקו את ביבי וישימו בוז'י והברנש שבמקומו אולי יהיה יותר חכם, יותר מבין, יותר אמיץ, יותר צבאי, יותר מבין את האויב,???? שוב פעם, במצב כזה טוב, לא תהיינה מלחמות...
אז צריך לשפוך הרבה חומץ מסריח על בוז'י ועל הרוסי השמן, ועל העיתונאי המוכשר והיפה שרוצה להיות שר-אוצר... החיים בתישקורת קשים...
אף חדל-אישים, ומנגד, אף מומחה צבאי, כלכלי, פוליטי, בטחוני והג'ינג'י, לא יודע את התשובה שהציבור מחכה לו, משום כך כל הרעש היום מיותר.
היום, מאי 2016, כול המתווכחים רוצים להרוויח נתח מהסקנדל-הלאומי המלאכותי הזה.
אז חברה, תודו, יש לנו מגעילטע עיתונאים, מגעילטע פוליטיקאים ומגעילטע סכסכנים.

אני פונה אל ההורים השכולים: אחיותיי ואחיי הגדולים. לחברתכם לא יכנס איש שלא חווה שכול, יתמות ואלמנות. אנא, סילחו לעוון העם הזה.
אנחנו מבולבלים, אנחנו מפחדים, אנחנו כועסים, אבל אנחנו שורדים הודות לילדים שאתם איבדתם. אובדנם הביא להרחקת הפצצה מעל ראשנו.
הילדים שלכם הם "כיפת-הברזל" של העם היושב בציון.
אובדנם לא לשווא. אידיוט מי שאומר ההיפך.
הנה:בעזה, הניה זועק: "רק לא מלחמה". וגם החיזבאללה מתחנן: "רק לא מלחמה". ערביי ישראל, אומרים "אנחנו ישראלים ורוצים לחיות בישראל".

למה? כי הילדים שלנו לוקחים רובה טעון באחריות לעתיד העם היהודי.
זה המצב האמתי.
כל חיילת וחייל, כל כוחות-הביטחון יודעים שהם עשויים לקבל פקודות שגויות שיביאו למותם, אבל הם לא מפחדים ומתנדבים להשליך נפשם מנגד לטובת כל העם, כולל המלשינים, המדליפים, המסכסכים, המדליקים נרות-רעל בטלוויזיה ובעיתונות. כן, כולם, כולל הזונות על שפת-הים והזונים שבכנסת, בממשלה, ומשרדי הממשלה,. בשביל כולם הילדים שלנו יוצאים-לקרב עם רצון נחוש לא לתת לאויב שלנו לנצח. וזה, זה בעצם הכול! אין שום דבר מלבד זה.
אז בבקשה הורים שכולים, עיזרו עוז. כאשר אתם בוכים במעמקי הלב, תחיה-נא עיניכם, כי החיילים אחרים, החברים של הירויים והנופלים, מסתכלים עליכם ואוהבים אותכם עד כלות הנפש. גם אני ויתר אזרחי ישראל אוהבים ומחבקים אותכם.
אובדנכם, הו גם אובדן העם היהודי, בדיוק כמו שכל הרוגי השואה הם אובדנו של העם היהודי.
ההבדל: בשואה בניי משפחותינו הלכו כצאן לטבח. במלחמות מדינת-ישראל, הבנים והבנות שלנו יצאו ככפירים לנצח.
יהי זכרם ברוך לנצח נצחים אמן.

משלכם באהבה, יגאל בור



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל