להיפגש עם השכול הבדואי והדרוזי...אדמה מקודשת בדם!

דרך ארוכה עשיתי מהחלקה הצבאית בנס ציונה בה טמון שחר בני שנפל באסון המסוקים כדי לפגוש בשכול הדרוזי והבדואי...


דבריו של דוד בן גוריון

מן הראוי שאת מחשבותיי בטרם אעלה אפתח בציטוט מדברי דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל וכך אומר הזקן (בשינויי נוסח קלים שלי)
"לא ביער עצים אשר נטע ולא במצבת אבנים אשר נבנה ייחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת ארצם ומולדתם.חקוקים הם בלב העם החי ויוצר בישראל בדורנו אנו ועד סוף הדורות,יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העזו ויכלו"


מעט על השכול הבדואי

הצטרפנו למסע במגזר הבדואי והדרוזי שאורגן בידי ועדת מורשת והנצחה בארגון יד לבנים , מסע אל הכאב, מסע אל הזכרון של אותם יקרים שנפלו ולא שבו. תחילת המפגש היתה באתר מיוחד במינו שקשה למצוא כמותו בישראל, אתר שהוקם לזכרם של כל הנופלים הבדואים במערכות ישראל, חיילים,שוטרים,מג'ב, אנשי שרות בתי הסוהר ולוחמי האש. האתר מטופח ומשתרע על פני שטח נרחב הרבה עצים שיחים ופרחים הפורחים בכל פינה, בגלעד ההנצחה חקוקים שמותיהם של 194 בדואים שמסרו חייהם בהגנת המדינה. ערכנו ישיבה משותפת כדי להכין את יום ההצדעה לחייל הבדואי. את הישיבה שכללה את בכירי מערכת הביטחון, אנשי צבא מכל הזרועות השונות ניהל סעדי זיאד העומד בראש ארגון יד לבנים הבדואי והינו יתום צה"ל.ומספר זיאד לא מעט יחידות צבאיות באות לימי עיון בבית הלוחם הבדואי. לפני זמן מה התארחו בבית הלוחם הבדואי אנשי טייסת מחיל האוויר למפגש העשרה, בתום המפגש מפקד הטייסת ניגש לזיאד ואמר לו שכל מה שראה ושמע באותו מפגש היה לו חדש, לדידו כך אמר, הבדואים הינם גששים מעולים! ולא כך הוא, בהרבה מיחידות צה"ל ניתן למצוא בדואים ! ועוד הוסיף זיאד וסיפר על הפרובלמטיקה של החייל הבדואי ואני מצטט "כאשר אני לובש מדים אני נקרא בחברה ממנה אני בא בוגד"- "כאשר אני פושט המדים ובא במגע עם החברה הישראלית אני נקרא ערבי" אז איך ניתן להתמודד עם הדיסוננס הזה מסיים זיאד? שלא לדבר שהיו מקרים עצובים בהם נפלו חיילים בדואים ואף סמכות דתית מוסלמית לא הסכימה לערוך טקס קבורה מוסלמי לנופל אלא אם הוסרו כל סימני הזיהוי הצהל"יים.


מעט על השכול הדרוזי

כיו'ר יד לבנים הדרוזי משמש חבר הכנסת לשעבר אמל נאסר אל-א-דין, שבימים אלה מציינים 47 שנים לנפילת בנו לוטפי בדרום הארץ בידי חוליית מחבלים . חברי ועדת הנצחה ומורשת של ארגון יד לבנים בראשות המנכל'ית רחל לניאדו המשיכה למפגש מרגש עם סלאח אבו ריש דרוזי מהכפר ירכא איש רב פעלים המשמש כחבר בוועדת ההנצחה של ארגון יד לבנים. קיבלנו סקירה על העדה הדרוזית שעל גלעד המופיע באתר ההנצחה חקוקים שמותיהם של 409 חללי העדה הדרוזית,חיילים שוטרים,מג'ב,סוהרים ולוחמי האש שמסרו חייהם בהגנת המדינה.סלאח אבו ריש אירח אותנו בביתו רב המידות והפגיש אותנו עם משפחתו הענפה כולל אלמנת בנו וואסים שנהרג באסון הכרמל. אצטט משפט אחד מדבריו של סאלח, "וסים,(נעים הליכות בערבית) בני שרת שלוש שנים בלבנון בהנדסה קרבית ולרגע לא חששתי,עם שחרורו נישא הקים לעצמו בית והתנדב לקורס קצינים בשב'ס. באסון הכרמל הוזעק ממקום שירותו כדי לעזור לפנות אסירים מבית הכלא אך בדרכו במעלה ההר נלכד בלשונותיה של האש המשתוללת".לאחר מותו הקים סאלח אנדרטה לבנו ולכל חללי אסון הכרמל הנמצאת בין גבעות ירכא.



אחרית דבר

ואולי לאחר שהכרנו מעט שבמעט מהשכול הבדואי והדרוזי אתמקד בבקשה של כמה ממובילי הדרך בעדה הדרוזית והבדואית בואו נשנה כך הם מבקשים, את המונח "ברית דמים" ומעתה נקרא לו "ברית חיים".
נפרדנו מהמארחים שלנו בברכת חג עצמאות שמח.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל