אין ניחומים, רק תהיות וייסורי נפש שאינם פוסקים לעולם.

השעות נוקפות לכיוון עוד יום זיכרון. לחלק מאתנו הוא מציב שוב לתזכורת את מחיר קיומנו כאן. למשפחות השכול לעומת זאת אין צורך להזכיר. הם נושאים בנפשם המצולקת את המשא הכבד הזה יום יום, שעה שעה.

תעצומות נפש מעוררות הערצה


לאלה שהקריבו את היקר מכל אין ניחומים, לא יום ולא לילה. אמנם, החיים ממשיכים ולרוב דוחפים שלא
לשקוע בתוך היאוש ולהמשיך לכאורה כרגיל, אך תמיד קיימים רגעי ה"לבד", מלווים בהרהורים ובמועקה
שעולה ומציפה את המחשבה ואיך שהוא הם מגייסים תעצומות נפש בלתי נדלות להמשיך הלאה.



צער פניכם


הַדֶּגֶל הוּרַד, תּוּגָה מִשְׂתָּרֶרֶת,
וְאַתֶּם עַל מְכוֹנְכֶם בִּדְּמָמָה,
בְּתוֹכְכֵי רוּחֲכֶם הַמְיוּסֶרֶת,
הָאוֹר זֶה מִכְּבָר כָּבָה.

הַמִּלִּים חֲסֵרוֹת מַשְׁמָעוּת,
הַגִיגֵי נְאוּמִים לָרֹב,
עַל גַּבֵּי מַשָּׁב הָרֵיקָנוּת,
לְרֶגַע לֹא שׁוֹכֵךְ הַמַּכְאוֹב.

עוֹדֶנָה נִצֶּבֶת בְּשׁוֹרַת הַאִיוֹב,
כִּתְמוֹל שִׁלְּשּׁוֹם תְּחוּשַׁת הָאָבְדָן,
הָרֶגַע הַהוּא, כְּתָמִיד קָרוֹב,
לֹא קָהָה בַּחֲלוֹף הַזְּמַן.

תְּהִיּוֹת בְּלִבְּכֶם אֵין סְפֹר,
מַרְאוֹת וְקוֹלוֹת מִיָּמִים עָבָרוּ,
לְעוֹלָם תְּבַקְּשׁוּ מָזוֹר,
הַטְּקָסִים לֹא לָכֶם נוֹעֲדוּ.

וַאֲנִי נֶאֱלָם, הַיוֹם כִּלְפָנִים,
מִתְבּוֹנֵן בְּצַעַר פְּנֵיכֶם,
דִמְעָתִּי מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּלִי מֵשִים
לְנּוֹכַח תַעֲצוּמוֹת נַפְשְׁכֶם.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל