נביא ומביט (קללת הר עיבל)

הצורר היטב ידע את הקללה מהר עיבל /הוא למד זאת בשקידה, כדי להיות יותר נבל.

"וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב"(דברים כ"ז/8). כמה סמלי שהתורה נכתבת על אבנים.
התורה נמסרת מאבות לבנים. המילה אבנים הינה צרוף של אב ו בנים. כל עוד והיא מועברת מאב לבן, הרי היא כחקוקה על אבן ולא תישכח.

בקראנו פרשה זו אנו חשים, שלא "פרשת השבוע" אנו קוראים, אלא את פרשת קורות עמנו לדורותיו השונים.
אם היינו צריכים הוכחה לכך, שמשה הינו גדול הנביאים בכל הזמנים, באה פרשה זו ומפגינה את עוצמתו וגדולתו של משה ומעמידה בצלו, כל מנהיג אחר וכל נביא 
אחר לאורך ההיסטוריה. 
 
אנו נוהגים לקרוא בקול נמוך את סידרת הקללות הכתובות בפרשה. לעניות דעתי יש לקרוא אותן בקול רם וברור, להשתדל ולחקות את קולו של משה בשעה שהוא השמיע בפני העם את הדברים, אולי כך יחדרו הדברים אל הלב,יהוו אות אזהרה וישפיעו כפי שאמורים הם להשפיע וכפי שרצה משה, שהם ישפיעו. 
משה משתמש בשפה קשה ולעיתים מזוויעה, בתארו את קורות העם אם לא ישמע בקול ה'. בהכירנו את ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, אנו עומדים משתאים לנוכח הכתוב.
הדברים נראים כאילו נכתבו לאחר מעשה ולא כנבואה שעתידה להתגשם. להלן נצטט מספר פסוקים, המעוררים צמרמורת בעוצמתם ולצערנו גם בדיוקם.
אך לפני כן כדאי שנברר, האם נבואה זו יכולה לחזור על עצמה, לאחר שכבר התגשמה?

בהרבה מן הפסוקים (דברים כ"ח מפסוק 15 עד סוף הפרק) הסיומת היא כזאת: "...עד השמדך" או "...עד אבדך". לדוגמה הפסוק הבא:" יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד השמדך" (כ"ח/24). די בקללה זו כדי לחסל את העם וכל יתר הקללות הינן מיותרות, משום שאין כבר את מי להשמיד. אך לא, משה ממשיך וממשיך לתאר קללות נוספות ואיומות, כאילו שאנו העם הסיני שאין לו מספר. אבל משה שבטוח שנבואתו תתגשם מילה במילה גם מוסיף:"ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי לא שמעת בקול ה' אלהיך"(כ"ח/62). הקללות תבאנה בדורות שונים ובזמנים שונים ,לכל דור מזומנת קללתו ולשום דור אין ביטוח. הביטוח היחיד הינו השמירה בקול ה' וההליכה בדרכיו.

"יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב"(24) האם מכה זו חלה עלינו? "...בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו"(30) קללה זו כוללת את גוש קטיף?
"והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה"(34) כמה הוכו בשואה במכה זו? "ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן עֹל ברזל על צוארך עד השמידו אתך. ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ כאשר
ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשונו. גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן"(48-50)האם יש ספק במי מדובר? פסוקים 53 ועד 58 הקשים לקריאה והמזכירים לרבים מאיתנו, את הימים האפלים ביותר בתולדות עמנו. אצטט רק פסוק אחד מפסוקים קשים אלו :"האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר"(54), אין מקום לרגש, הדברים הנוראיים ביותר ייעשו כדי לשרוד. "והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך"(66).
נבואתו של משה רבנו מתקיימת ובדיוק רב. אין אנו יודעים איזה חלק מנבואתו כבר הושלמה ולמה אנו והבאים אחרינו צפויים. מחובת ההוכחה, משה רבנו כבר פטור. אנו חייבים לדאוג לכך, שחלקן של הברכות המובאות בנבואתו, יוגשמו אף הן.

אילו בימינו, אדם, רב, או מנהיג כלשהו, היה מעז להתבטא כפי שמשה התבטא, ודאי היו מאשימים אותו בהסתה, בהפחדה ובאיומים. משה לא חשש לא לתדמיתו ולא למעמדו, הוא ניבא את אשר ניבא ללא כל מורא, ללא חשש שאם נבואתו לא תתגשם, הוא יוכרז כנביא שקר. משה היה בטוח לחלוטין בשליחותו וידע כי נבואותיו נבואות אמת הן. למרות המילים הקשות של משה, אף אחד בעם לא קם ולא העז להביע מחאה כלשהי על דבריו הקשים ועל הקללות שמשה השמיע, שהן עתידות להתגשם אם העם לא ילך בדרך ה'. אני מסופק, אם היום היה מעז מנהיג כלשהו להביע אפילו חלק קטן, ממה שמשה השמיע.

רבים מאיתנו שואלים, היכן היה אלוהים בשואה? הדברים שקרו מוכיחים שהוא היה ועוד איך היה. הוא קיים כל מילה בנבואתו של שליחו משה. חלקה של הנבואה התגשמה במוקדה של ה"השכלה", במקום בו החלו רבים לפקפק בדרכה של היהדות, במקום בו החלו יהודים ללכת "ככל הגויים" ולהפנות עורף למורשתם.

משה מסיים את הפרשה וגם הוא שולח את העם אל ה"השכלה": "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון"(כ"ט/8).

קִלְלַת הַר עֵיבָל

קוֹלוֹת שֶׁל חֲרָדָה
הֶעֱלוּ כַּנְפֵי הָרוּחַ,
תֵּבֵל רָעֲדָה
מֵהַצּוֹרֵר הַקָּשׁוּחַ.

וְהַצּוֹרֵר הֵיטֵב יָדַע
אֶת הַקְּלָלָה מֵהַר עֵיבָל
הוּא לָמַד זֹאת בִּשְׁקִידָה
כְּדֵי לִהְיוֹת יוֹתֵר נָבָל.

בַּמְּכוֹנָה הַמְּשֻׁמֶּנֶת
לֹא הָיְתָה כָּל תַּקָּלָה
וְיָדוֹ הַמְּאֻמֶּנֶת...
הִגְשִׁימָה כָּל קְלָלָה.

לֹא חָס הוּא עַל זָקֵן
וְלֹא רִחֵם עַל שׁוּם זְקֵנָה,
עַל צָעִיר לֹא כָּל שֶׁכֵּן
לֹא עַל קָטִין אוֹ עַל קְטִינָה.

דֶּמוֹקְרַטְיָה שֶׁל שְׂרָרָה
חָכְמָה שֶׁל מְזִמּוֹת,
תַּרְבּוּתוֹ הִיא לְהָרַע
סִיסְמָאוֹת מְדֻקְלָמוֹת.

"הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת"
הִצְהִיר כָּל גֶּרְמָנִי,
מֵהַזּוּטָר וְעַד לַצַּמֶּרֶת
הָעָם הוּא חוֹלָנִי.

לֹא עָמַד אִישׁ בְּשַׁעֲרָם
שׁוּם קוֹל לֹא הִרְעִים,
לֹא נִשְׁמַע הַקּוֹל הָרָם :
הִזָּהֲרוּ, הַכּוֹל שְׁקָרִים !!!

לֹא נִשְׁמַע פּוֹצֶה הַפֶּה
רַק הִבִּיטוּ זֶה בַּזֶּה,
כָּל אֶחָד הָיָה צוֹפֶה
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה...מַחֲזֶה.

שׁוּרוֹת...שׁוּרוֹת...
צָעֲדוּ לַמִּשְׂרָפוֹת
וּמִשָּׁם לְתוֹךְ בּוֹרוֹת
נִגְרְרוּ בַּמַּגְרֵפוֹת.

עָשָׁן עָלָה מֵאֲרֻבָּה
עָלָה אֶל הַשָּׁמַיִם,
וּכְשֶׁשָּׁם הוּא הִתְעַבָּה
פָּסַק...הִשְׁאִיר שׁוּלַיִם.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל