פרשת אמור

התפתחות אלמנטים הומניסטייים ביום הכיפורים – ב"פרשת אמור" קשה לדבר על אלמנטים הומניסטיים במועד זה, שכן במרכזו עומדת דמות של אל מיסתורי, בעל עוצמה אדירה, השופט את האדם על חטאיו, ועונשיו יכולים להגיע אפילו עד גזר-דין מוות. כשאני אומר הומניזם פירוש הדבר העמדת האדם במרכז. ברשימה זו אני רוצה לעמוד על התפתחות כזו ביום הכיפורים ביהדות.

התפתחות אלמנטים הומניסטייים ביום הכיפורים – ב"פרשת אמור"

קשה לדבר על אלמנטים הומניסטיים במועד זה, שכן במרכזו עומדת דמות של אל מיסתורי, בעל עוצמה אדירה, השופט את האדם על חטאיו, ועונשיו יכולים להגיע אפילו עד גזר-דין מוות.
כשאני אומר הומניזם פירוש הדבר העמדת האדם במרכז. ברשימה זו אני רוצה לעמוד על התפתחות כזו ביום הכיפורים ביהדות.
בשלב הראשון של התפתחות החג, המתואר בספר ויקרא ד, ג, העם לא משתתף בכלל בטקס. כל עיקרם של טקסי החג הוא בהקרבת קורבנות ע"י הכהנים. אלו הם קרבנות "חטאת" אשר הקרבתם נועדה לכפר על חטאי העם.
לעומת זאת, בפרשה שלנו, הטקס של הכהן כמעט לא נזכר ואנו מוצאים את שיתוף העם כולו ביום הכיפורים, כאשר העם מצטווה על הצום ושביתת המלאכה:
וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(כז) אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־ נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיקֹוָֽק:
(כח) וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
(כט) כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ:
(ל) וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ:
(לא) כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:
(לב) שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם" (ויקרא פרק כג)
בתקופת חז"ל ישנה התפתחות הומניסטית גדולה בחג. רעיון התשובה מופיע לראשונה במרכז יום הכיפורים, וגם הרעיון שעבירות בין אדם לחברו: במסכת "יומא" המוקדשת ליום הכיפורים אנו קוראים:
"האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב--אין מספיקין בידו לעשות תשובה; אחטא, ויום הכיפורים מכפר--אין יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו--אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, "מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל)--עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו--אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח,ט(.
אפשר לראות שיום הכיפורים הופך ממועד שכולו מרוכז בעבודת אלוהים קולקטיבית, למועד כמעט הומניסטי, כאשר הפרט עומד במרכז. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שחז"ל מגיעים לאמונה שלא רק אומות שלימות נידונות ביום הכיפורים, אלא גם כל פרט ופרט. יתר-על –כן מתחזקת האמונה בכוח התשובה האישית של הפרט לקבוע את גורלו, יותר מהבאת קורבן, (שלאחר חורבן המקדש הפך לאפשרות לא רלוונטית). מתחילים לעסוק בשאלה מהי תשובה אמיתית. שמים דגש על תשובה במישור היחסים האישיים.
בתקופה יותר מאוחרת, אישים כמו הרמב"ם ואחרים יטפלו יותר לעומק במושג התשובה ויהפכו אותו ליותר משמעותי. גם התפילה לאל תתפוס מקום יותר משמעותי, כחלק מהעברת המשקל אל הפרט ביום הכיפורים.

בני שחזר בתשובה מעקם את חוטמו למקרא השורות האלו. לדידו כל התורה ניתנה מאלוהים לכן לא תיתכן "התפתחות". אלוהים פשוט גילה את כוונותיו באופן הדרגתי, מכאן ההבדלים בין הקטעים השונים המתארים את החג. אני אומר לו, כי לאנשים חילוניים, שאליהם אני פונה, יותר קל עם רעיון "ההתפתחות ההיסטורית" כי אנחנו לא מאמינים בתורה משמים.
איתן קליש




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל