מה בין מעמד הר סיני למגילת רות?

מה בין מעמד הר-סיני למגילת רות? איתן קליש בספרה של בתיה גור "לינה משותפת", אומר אחד החברים לבלש מיכאל אוחיון, המנסה לפענח את הקוד של החברה הקיבוצית: "אפשר להשמיץ את זה, אבל אפשר גם לראות את היופי שבכך, שבקיבוץ, לפעמים, הפרט מנצח כביכול את העקרון... האדם מנצח את האידיאולוגיה ואת התקנון..."

מה בין מעמד הר-סיני למגילת רות? איתן קליש
בספרה של בתיה גור "לינה משותפת", אומר אחד החברים לבלש מיכאל אוחיון, המנסה לפענח את הקוד של החברה הקיבוצית: "אפשר להשמיץ את זה, אבל אפשר גם לראות את היופי שבכך, שבקיבוץ, לפעמים, הפרט מנצח כביכול את העקרון... האדם מנצח את האידיאולוגיה ואת התקנון..."
בחג השבועות, על-פי המסורת של חז"ל, התקיים מעמד הר סיני, ובו ניתנה התורה לעם ישראל. התורה מייצגת את "מידת הדין" ביהדות, מטבע הדברים היא כולה חוקים, חתוכים ונוקשים. מצד שני אנו מצווים לקרוא בחג השבועות את מגילת רות שהיא כולה חסד וחריגה אל מעבר לדין.
חז"ל במדרשיהם ניסו אף הם לפשר בין החיים לפי התורה, לפי "הדין", לבין חיים לפי הרצון החופשי של האדם, חיים לפי עקרון "החסד". הם דורשים את הכתוב: "והלוחות מעשה אלוהים המה, והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות" (שמות, כ"ב, ט"ז) כך:
"הלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות..." (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח).
חכמים סברו כי אין זה מקרה שהמלה "חרות" נכתבה בת' ולא בט' (למרות שמבחינה מילונית זה היינו-הך). הם רוצים להגיד לנו שגם במסגרת חוקי התורה נשארת לאדם חרות לפרש, לדרוש את החוק ולעשות מעבר לחוק.
מגילת רות אשר לפי המסורת והמנהג קוראים אותה בבית הכנסת בחג השבועות, מדגימה יפה את את המתח שבין הדין והחסד, המתח שבין ההכרח והחופש.
הדבקות של רות בנעמי החוזרת לעמה ומולדתה היא כולה מעשה חסד. לפי חוק הייבום (המצווה על האלמנה להתחתן עם אחי המת), רות "משוחררת" מכל חובה להציב זכר לבעלה, כי אחיו של בעלה מת, ונעמי זקנה מדי כדי ללדת ילדים. ואף על-פי-כן רות מחליטה לייבם את זכר בעלה המת, להיצמד לחמותה: "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי". זהו מעשה חסד מופלא, כי הוא נגד כל הדינים (למשל, מואבי לא יתקבל בקהל ה' עד דור עשירי, לפי ספר דברים), וגם נגד כל הסיכויים לשקם את חייה, כי אין להן חמולה שמצפה להן.
מעשה החסד הבא הוא מעשהו של בועז, אשר מתיר לרות ללקט בשדהו, לאכול עם פועליו, ונותן לקוצרים הוראה להשאיר לה חלק מהיבול. מעשיו הם הרבה מעבר לחוק הלקט של פאת השדה (ויקרא, כג, כ"ב). במעשה חסד זה קשורה גם עצם ההכרה שבועז מכיר במעשה הנאצל של רות בבואה לסעוד את חמותה הזקנה.
ירידתה של רות אל הגורן בלילה, לשכב לרגלי בועז, היא בהחלט הפרת הדינים המקובלים ביחסים שבין המינים באותה תקופה. אף-על-פי-כן, יש פה מעשה חסד כלפי נעמי, שרק עם נישואי רות תוכל לבוא אל השלווה והמנוחה, יש כאן ציפייה למעשה חסד מצד בועז, שיכיר סוף סוף בחובתו ולא ינצל את הסיטואציה. אולי זהו גם מעשה חסד עם בועז, שלא יודע כנראה איך מתחילים עם אשה...
המענין הוא שההימור היה נכון. בועז מתגלה כאיש של חסד. לא רק שלא מחלל את כבודה של רות, אלא באותו לילה הוא מחליט שהוא מתחתן עם רות, וגם גואל את חלקת השדה של אלימלך (אשר נמכרה לפני שנים רבות לאדם זר). זהו מעשה חסד אשר לא ברור אם בועז היה ממש מחוייב לו, לאור קרבתו המשפחתית הרחוקה למשפחת נעמי. אך ע"י נישואיו לרות, גאולת חלקת השדה של אלימלך, בועז מגשים את חוק הייבום והנצחת שם המת (בעלה הקודם של רות) אשר ייקרא "על נחלתו, ולא ייכרת שם המת מעם אחיו" (מגילת רות,ד,י).
כך הגענו לתוצאה המעניינת שה"חסד", תומך בהגשמת "הדין", דבר שהוא לכאורה דומה לריבוע המעגל.
אליעזר שבייד, שממנו לקחתי חלק מהרעיונות של רשימה זו, כותב: "דוקא מעשה כזה (מעשה של לפנים משורת הדין, וגם שבירת הדין) מתקן מה שנפגע בעבר. דווקא מעשה כזה מהווה התחלה חדשה. זוהי שעת חסד, שהיא שעת בראשית" (ספר מחזור הזמנים).
האם עקרון זה ישים גם לחיינו הקיבוציים? ברור שאין חברה שיכולה להתנהל שלא במסגרת חוקים, עדיין נשאר מספיק מרווח להפעיל את מידת החסד, כי בלעדיה חיינו יהיו צודקים אך אכזריים.
איתן קליש


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל