השואה

קשה להבין את האופי של ישראל , את הכאב והסבל שהעם הזה עבר בשביל להיות פה בישראל , כדאי להבין את העוצמה צריך לצאת לאושוויץ

אחותי אלה משרתת בצהל כמפקדת בסיס יצאה בשבוע שעבר למסע ״עדים במדים״ כשחזרה שלחה לי את המסמך מסרים שכתבה, בעקבות המסע, לפקודים שלה...
יום חמישי 19 במאי 2016, מתהלכת על אדמת אשוויץ הארורה ומתחילה לעכל את התהליך שעברתי בשבוע הזה ...

הראש מתעתע בין הרצון ללכת מפה כדי לא להתהלך ולא לדרוך יותר על האדמה בה נהרגו מליונים יהודים לבין הגאווה לצעוד דווקא על האדמה הזו , ולזכר כל הקורבנות מעמנו צועדת כקצינה בצהל לובשת מדים!

הסיפורים קשים, המראות לא ניתנים להבנה ועיכול והמבט בעיניי הילדים, ספק מבוהלות ספק עצובות, לא יוצאים לי מהראש, כמה רוע? איך אפשר להרוג אמא כשתינוקה בידייה ולזרוק אותם לקבר אחים, איך אפשר לקחת עיירה שלמה ולהשמיד אותם רק בשל היותם יהודים ? איך אפשר לקרוע הורה מילד? איך אפשר לצפות מילדים רכים להתמודד לבד בעולם? איך אפשר לעקור את רחמה ועוברה של אישה מבטנה? איך אפשר להרעיב בני אדם עד שתש כוחם והם כבר ביקשו למות, איך זה קורה שבמקום שילדים יציירו שמש בלונים ופרחים הם מציירים עמודי תליה, רובים וחיילים? וילדה אחת מציירת לב וכותבת לאמה אהובתה ... ואני כל הזמן הזה חושבת על האמא הלביאה הפרטית שלי... הרבה שאלות עלו לי השבוע, הרבה מושגים ניתחתי עם עצמי ועם הצוות השבוע גיבור, מרד, התקוממות , הליכה כצאן... הרבה מחשבות על הילדים הפרטיים שלי, על בעלי, הורי ואחיי

כל רעש כאן מקבל משמעות אחרת רעש הצעדים, קולות הרכבת, רעש המטוסים ...

בטקס באושוויץ הארורה האלוף נואם ואני לרגע מתנתקת כי אני שומעת מרחוק קבוצה אחרת ששרה״ עם ישראל חי״

המדינה הקטנה והמיוחדת שלנו, האופי הישראלי , האנשים החמים , מלאי שמחת החיים, הראש היהודי החכם והרשת הביטחונית החזקה שיש לנו זה הניצחון של הנספים והניצולים זה הנצחון שלנו!

היום אני מבינה בצורה הרבה יותר מחודדת עד כמה מסלול התפקידים שבחרנו לשרת בו הוא משמעותי וחשוב ועד כמה באמת המלחמה על כל חייל היא חשובה לחברה שלנו ולצבא. עד כמה חשוב שנמשיך לתרום לקהילה כי זה הופך אותנו לאנשים טובים יותר שומר על האנושיות שלנו ועל רגש החמלה...

ייקח לי עוד זמן לעכל את מה שעברתי במסע המטלטל הזה, הגם שכך אני מקווה, היום יותר מתמיד, שלכל עם ישראל ייקח עוד הרבה זמן לעכל את מה שהעם שלנו עבר כדי שאף פעם לא נשכח ולא נסלח!

במשפט אייכמן ב1961 אמר התובע האוזנר : ״במקום זה בו אני עומד לפניכם ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן אין אני עומד יחידי, עמדי ניצבים כאן 6 מליון קטגורים אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם... דמם זועק אך קולם לא יישמע, על כן אני אהיה להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא״ עכשיו זו האחריות שלנו לספר את מה שארע ולתאר את הזוועה לדורות הבאים!

מבחינתי המסע לא תם הוא רק התחיל....


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל