התרחקות יהודי המערב מיהדותם ומישראל

בורות, פינוק, חוסר חינוך, וריחוק - כולם יחד מסבירים את השנאה העצמית של יהודי המערב.

תמיד ידעתי שצעירים לא מכירים מספיק את ההיסטוריה היהודית, אבל האמנתי שהנס אשר קרה ליהודים בהקמת מדינת ישראל אחרי 2000 שנות גלות, האמונה, החירות והתקומה היהודית נמצאים עמוק במוחם של היהודים בכל העולם. החזרה מהגלות הארוכה, השואה, הקשיים והמלחמות נחרטו היטב בליבם של כל יהודי העולם (אלו נראו לי כידע בסיסי לכל יהודי בעולם), כך שדבר אחד היה לי ברור, ליהודים בכל העולם יש את הרצון והניסיון לשרוד בכל מצב, לשמור על המדינה מכל משמר, בנושא זה האמנתי שיש אחות אחים, והסכמה מלאה - ששום שואה נוספת לא תקום לעם היהודי.
אבל המציאות אשר טפחה על פניי, הציגה תמונה שונה, יהודים במערב – בארה"ב ובאירופה משתתפים בהוצאת דיבת הארץ , בעצרות אנטישמיות שכל מטרתם היא השמדת ישראל. מה מניע יהודים אלו (ביניהם ישראלים) לעזור לגויים ולאויבי ישראל בהחרמות, בעלילות ובהצהרות שקריות שכל מטרתן אחת היא, השמדת ישראל.
לא נתפס, לא מובן, היכן טעינו? ואיך זה קרה? במאמר זה אני מעלה 4 נקודות בולטות אשר זיהיתי כמניע עיקרי לתופעת ההתרחקות של היהודים מיהדותם וממדינת ישראל.
א. בורות – אין ישראל ויהדות בזיכרונות ילדותם. הנוער היהודי בעולם מתבולל ולא מכיר את ההיסטוריה של עם ישראל, הנוער לא שמע על מנהיגי העם היהודי אשר הובילו אותו במשך 2000 שנות הגלות, הוא לא מעכל את הדרך והייסורים בה עבר עמו, הוא לא מרגיש הזדהות עם העם ועם הדרך שעשה במשך 3000 שנות קיומו, יהודי העולם אינם מרגישים שותפים לגורל העם היהודי. הם אינם יודעים כיצד זה לחיות במדינה קטנה כמו ישראל, כאשר מסביב לה ים של אויבים אכזריים.
ב. פינוק – החיים הטובים, הורים יהודים מפנקים את ילדיהם יתר על המידה, הילדים אינם מוכנים לקשיים ולמאמץ, הם אינם קוראים ומבינים נכון את העולם האמיתי, יהודי ארה"ב והמערב גדלים עם ילדים שונים ללא הבדלי דת גזע ומין עם רגישות יתרה לזכויות האחר, ועם נוחות חיים מרבית. לכן הם אינם מסוגלים להבין שכאן בישראל החיים שונים מאוד, ישראל זה לא אמריקה. מצד שני ישראל נראית להם כישות חיצונית שמבישה אותם ואת מה שהם מייצגים, ועדיף להם להתיר את חבלי המשקולת המכבידה עליהם את החיים, אותה משקולת שכלל לא מבינים איך היא נקשרה אליהם.
ג. חינוך – באין מערכת חינוך שמלמדת את "תולדות העם היהודי" , על ההורים מוטלת עבודה זו, והורים יהודים לא עושים אותה. ההורים מגדלים את ילדיהם כגויים ומעדיפים שלא לספר לילדיהם על התלאות שהם או הוריהם עברו בדרך לאמריקה. חלק מאותם הורים מציגים לילדיהם אלמנטים מסוימים שנשתמרו ביהדות אבל חלילה להם מלספר ולהדגיש בפני ילדיהם את יהדותם ולעורר את סקרנותם בעניין היהודי, להביע הזדהות עם העם היהודי וישראל, כמובן שלא כדאי לצער את ילדיהם ולספר את סיפורו של העם היהודי והחשיבות הרבה במדינה היהודית.
ד. ריחוק – רחוק מהעין רחוק מהלב, יהודים רבים בעולם המערבי וישראלים לשעבר שכבר מזמן התנתקו מיהדותם מחפשים דרך להתקבל ולהתקדם בחברה, להשתלב במערכות הכלכלה, המדע והפילוסופיה במדינתם, להיות אזרחים טובים של המדינה בה הם חיים ולהתנתק מטלאי הלאום שכה מקשה עליהם את החיים. מתברר שאחת הדרכים היעילות להתקדם ולעשות זאת בהצלחה יתרה היא שיטה וותיקה ויעילה - לחבוט בישראל, להעליל עלילות, להכפיש את שמה, וכך גם לבנות את עצמם ממנה.

כאשר אתה מבין את הבעיה אתה יכול לנסות לפתור או להקטין אותה ואת נזקיה, מדינת ישראל יכולה לשמור ולחזק את הקשר עם המנהיגים והקהילות היהודיות, להחיות את המפעל הציוני בכל המרכזים היהודיים בגולה, להופיע בפני היהודים לא רק באסוף תרומות, אלא גם בהרצאות ובאספות הסברה, בפעילות קבועה, בהפצת דפים ושיתוף יהודים מקומיים בעשייה, ניהול שיחות ופעילות במרכזים היהודיים, בבתי הספר ובתנועות נוער, והכי חשוב להכריח את הנציגים שלנו בחול לעבוד!

פרויקט תגלית הוא צעד בכוון הנכון, אבל הוא מעט מדי ומכוון לגילאים גדולים 18 - 26, כאשר הנוער כבר ייצב את דעתו, וחלקו כבר עסוק בבניית עתידו, העברת הידע והחוויה היהודית לגיל הרך והצעיר יותר חסרה, בנוסף, הפעילות הקיימת כנראה שאינה מגיעה לכלל האוכלוסייה היהודית, בגלל אותם חומות מגן שהורים יצרו אבד הקשר היהודי לרבים מהם, כדי להחזיר יהודים אלה למקורותיהם דרושה פעילות מיוחדת שתעניק אתגר, תעורר את סקרנותם ותשנה את גישתם כלפי היהדות וישראל. לדעתי יהודים מקומיים וותיקים וטובים אשר נמצאים בפנסיה ישמחו לעזור, להם זה עיסוק אתגרי עם משמעות ערכית, לנו זו תוספת חיים.

היום השגרירים, הקונסולים ועובדי השגרירות הישראלים הם נציגינו בחו"ל , מרגע שהלכו למערב למלא את תפקידם, שכחו שהם נציגינו, שכחו שאנחנו משלמים להם כדי שהם יעבדו. שכחו שאנחנו חיים תחת איום, שכחו את תולדות עם ישראל שחלקם איני בטוח שהכירו איי פעם. מרגע נחיתתם בערי ארה"ב והמערב הדבר היחיד המדאיג אותם הוא עם מי המפגש הבא, היכן הקוקטיל הבא, היכן הבילוי הבא ובהמשך איך ניתן לכבוש את אמריקה.
מה נציגי ישראל יכולים לעשות על מנת להקטין את הנזק?
פשוט להיות אכפתיים, לעבוד במתכונת חירום , יום יום מבוקר עד ערב, להפעיל את עובדי הקונסוליה והקהילות היהודיות, לארגן עצרות תמיכה ענקיות, להסביר את עמדת ישראל באוניברסיטאות, בבתי הספר, להזמין מורים לתולדות ישראל - במוסדות יהודיים, לספר על השואה, לספר את ההיסטוריה היהודית והנס היהודי בכל מקום שבו הם נמצאים. לשתף את כל היהודים, להגיע גם לאנשי מפתח (מפורסמים, אנשי עיתונות, נציגי ממשל וכו' ) באיגרת קבועה. ולא פחות חשוב לדעת בזמן אמת היכן מתקיימת פעילות אנטי ישראלית כדי להכין תגובה הולמת.
לא מרגיש שזה נעשה , בטח שלא נעשה מספיק.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל