בעמק קידרון, לרגלי הר-הזיתים,
עומדת מצבת זיכרון "יד-אבשלום"
מגולפת באבניה של ירושלים.
שם, בין עצי אלה וזית,
ציפורים חדות חידות זו לזו,
כגון אלו שמצבת "יד-אבשלום" מעוררת.
ואני בשטח ההפקר, בין חולין לקודש,
נושמת אוירה הרחום של עירי,
הולכת ונמוגה בין קיפלי אדמה
המושכת אותי אליה בכח שורשי עתיק.
ואין פעימות לב -
דמי הולם כקול שעטת פרסות-סוסו
של נסיך ייפה תואר,
הדוהר אל גורלו,
תחת עץ האלה.
והיום, אולי כמו אז,
נשמע בשביל הזה - שוב
ציוץ עפרוני ודוכיפת.
.