איך משפרים את הישגי המתמטיקה לתלמידי התיכון??? או מי מדבר מתמטית?

בשיחה עם איש כלכלה ואיש מחשבים אתמול, בנושא הרפורמה של בנט, עלו תובנות אשר מצאתי לנכון לשתף אתכם בהם. איש המחשבים נאנח ואמר כי התלמידים מתעצלים ולא יעזרו רפורמות - עניתי שהבעיה אינה בתלמידים אלא בשיטה. תגידו לבנט שהוא מוזמן לשיעור פרטי... ואני מבטיחה שיש, יש הרבה, מה לעשות...

הרצון ללמידה וההצלחה בלימוד (תמונת איינשטיין צולמה באוניברסיטה העברית)

מוסכם בין ההוגים ובעלי הדעות בתחום החינוך כי על מנת להגיע להישגים נאים בלמידה, {כל אחד על פי הגדרתו הוא את המילה "הישגים"}, יש, ראשית לכל דבר, לעורר עניין ורצון ללימוד אצל התלמיד. לא כל תלמיד יצליח ללמוד נושא מסוים בקלות, אולם אותו תלמיד שאינו מעוניין - גם אם יהיו לו כל היכולות, התוצאות יושפעו וכך, אצל תלמיד מן הסוג הזה, ללא מוטיבציה... ההישגים, בהשוואה ליכולת האישית להגיע למצויינות יהיו תמיד נפסדים. עכשיו, שאלת השאלות בה עוסקים מחקרים חשובים בחינוך כבר שנים רבות - היא מהו המניע הנכון לעודד למידה?
האם זהו תגמול כספי? האם מימוש אישי? האם יחס מפרגן חברתית? האם עונש? {התנצלות על השאלה האחרונה - אך היא מתבקשת בחברה בה תלמידים {א} מושעים מבית הספר עקב אי למידה או {ב} מועברים למגמת למידה "נמוכה" יותר, או גרוע מכך {ג} נאלצים לשלם מיטב כספם {כספי הוריהם} על מנת להדביק פערים לפני בחינות על מנת שלא יעמדו בפני א או ב}
האם אפשר לראות מצב אחר בו אנו תומכים את הלמידה באופן ש"מחזק בחוזקות" ולא מאיים בהענשה על חולשות?
האם ישנה אפשרות בה נחבב על התלמידים את העיסוק בשפה המתמטית - באתגרי המחשבה המתאימים ונגיע לתוצאות חיוביות מעצם הרצון המפעם בתלמידים להצליח?
אני מאמינה שבודאי שכן -
אני רואה את שורש החולי ולכן, רואה גם את הרפואה למצב הקיים. כאשר יודעים להגדיר מהי הבעיה, אומרים הרופאים, זהו הבסיס לריפוי.
הגדרת המטרות והגדרת האליטות של מדינת ישראל השתנתה - ההגדרה החדשה משפיעה על חיינו בכל מיני אופנים, לא רק בתחום החינוך, אדון בכך בהמשך.
כתלמידת יסודי הייתה לי הזכות, עליה אני מכירה תודה כל חיי, ללמוד בשיטה ניסויית אשר אינה נהוגה עוד, לצערי, שיטה זו, בשם ניל"י, למרות נקודות החולשה שקיימות בה, איפשרה לתלמידים {הכוונה בכינוי זה, אלינו, שפני הניסיון המאושרים אשר התנסו בה} את המתנה הגדולה ביותר, בחירה לעצמאות למידה ולמידה אוטודידקטית. בשיטה זו למדנו באופן עצמאי בכיתה מעורבת, למידה בכל מיני דרגות קושי וגיל, כאשר כל ילד מתקדם במשימות על פי הקצב האישי שלו. ההנעה ללמידה היתה אישית. ההצלחה היתה אישית ומי שחמק מעבודה נאלץ להשלים את משימותיו בימי החופשה, זאת, אם ביקש התלמיד להגיע לתוצאה משמחת לב {הישג} של ספר מלא בדפים כתובים ומצויירים - כדי להשלים את החוויה.
אני חסידה גדולה של הנעה ללמידה, כיוון שחוויתי את הלמידה ותוצאותיה באופן הזה בניגוד ללמידה פרונטלית רגילה במרות מורה, אליה עברתי עם סיום השיטה. ההבדל ברור לי.
אפרט את הבנותיי בפסקאות הבאות של מאמר זה - אולם הדברים שאומר מנתצים כמה מוסכמות שגויות. הראשונה היא כי "יש ילדים שמסוגלים ללמוד מתמטיקה" אני מתנגדת לגמרי לקביעה זאת. כל אחד יכול ללמוד מתמטיקה. כל אחד יכול ללמוד מתמטיקה גבוהה. הלמידה מצריכה הפנמה. מתמטיקה היא שפה. שפה אשר נקבעה על ידי אליטות מסויימות {כאן הפנייה לכרך מתמטיקה בסדרת לייף אפשר שתחסוך לנו את הויכוח} והמטרה של קביעת השפה המתמטית, הינה במוצהר מיפוי ומיון אליטות. בחירת הנבחרים.
שלושת יסודות המתמטיקה, הפשטה, הכללה והוכחה הם כלים נלמדים. נרכשים.
במאה ה5 לפני הספירה היוונים יצרו שינוי מכוון ואידאולוגי, שינוי בתחום הספירה על פי 60 אשר היה נהוג בכל העולם העתיק המסופוטמי, בפרס ובבבל וכל הארצות המושפעות מהן {אופן ספירה על פי ערכי 60 מצריך גם חשיבה לוגית וגם חשיבה איטואיטיבית- כגון חלוקת המעגל בן 360 המעלות לנגזרות וחלוקת שעה בת 60 דקות לחצאי רבעי ושלישי שעה על ידי התבוננות במחוגים} היוונים השתמשו בשיטה העשרונית אשר היתה נהוגה במצרים - הוסיפו את הספרה 0 - בה לא השתמשו בבבל, והחלו להנהיג שימוש במתמטיקה להבעת רעיונות פילוסופיים מופשטים, בכך הם העניקו יתרון למחזיקי השפה העשרונית, ונגזרותיה מן השדה הפורמלי לוגי, שפה אשר אינה מתחלקת בקלות למספרים שלמים ללא שארית, קשה לתפיסה אינטואיטיבית ומכילה הרבה רעיונות מקודדים באמצעות הסימונים, כך העלו את ערכם של המשננים והלומדים הלוגים עד עצם היום הזה. החברה המערבית מכוונת למידה - כך שאנשים החושבים חשיבה לוגית הם בעלי יתרון.
לא קל לקבל את דבריי. אבל הכרחי אם רוצים לרפא את ספינת ההשכלה הטובעת שלנו אשר יוצרה במודל בריטי ולכן - מי אשר רוצה ללמוד מה צפוי להפלגתה מוזמן לבדוק מה מצב ההשכלה והלמידה בבריטניה ובארצות הברית, הם מקדימים אותנו בעשרות שנים ולכן שם המצב הרבה יותר קשה...
על פי הסטטיסטיקות של מדינת ישראל אנחנו מתקרבים בצעדי ענק למצב החירום האמריקאי בשנות ה90 במערכת החינוך שלנו - והבעיה איננה רק מתמטיקה.
אתם מוזמנים להציץ בלינק הזה - אמנם הוא מ2011 וכבר עברו 5 שנים אך הוא אקטואלי לגמרי במסקנות. 57% לערך מסיימים את בית הספר עם תעודות בגרות. ישראל נמוכה מממוצע מסיימי תואר ראשון במדינות OECD - וכן, הגראפים מראים באופן ברור לגמרי עלייה תלולה בהכשרת מכללות אזוריות
http://www.cbs.gov.il/publications13/rep_06/pdf/part04_h.pdf הפרק נקרא, פני החברה בישראל מאין ולאן?
אז זהו, ה"לאן" תלוי בנו. והוא לגמרי ניתן לניווט ולשינוי לכיוון התפתחות בריא ומצמיח. זה מצריך ניקיון פסח יסודי בקרב המושגים הישנים ובמבנה מערכת החינוך. ניעור רציני. אבל כידוע לכם, כאשר עושים מבצע ניקיון כזה מוצאים דברים מפתיעים - הגם, שאחר כך, ההרגשה של כולם היא הרבה, הרבה יותר טובה...

האם רוצים יותר תלמידים מצטיינים במתמטיקה? כמה מילים על השיטה

כאשר מוגדר כי המוכשרים ביותר יופנו ללימודים ריאלים ואחר כך ללימודים גבוהים אטרקטיביים - ברור כי הגדרת המקצוע המוגבר במתמטיקה כסמל להצלחה ואליטה, קשור בהכרח בצימצום כמות הפונים אל מסלול זה. אם כולם יכולים להשיג קאוויאר זה כבר "לא קונץ"...
והנה זיהינו מגמה הפוכה לגמרי במטרות המוגדרות מראשית על ידי המדינה. מנוגדות עקרונית, כאשר מצד אחד: כמות המצטיינים בה מהווה מדד להצלחה ומצד שני הבקשה לצמצם את קבוצת "השווים" לתלמידים המצויינים ביותר, המוכשרים ביותר, אשר דרכם סלולה להישגים ריאלים - מבקשת לצמצם את כמות המצטיינים.
משרד החינוך מצהיר על התגייסות לשיפור הישגי המתמטיקה, זו הצהרה תקשורתית פופוליסטית מאוד וללא ספק מקובלת על רבים, הצהרת בנט בנושא המתמטיקה והחשיבות להפנות משאבים לשיפור ההישגים היא קונצנזוס על אף הדעות השונות לפתרון הבעיה, אלא שאני לא בולעת את כל הרעש התקשורתי מבלי לבדוק מה המגמות של ההרעשה ומי ירויח ממנה. כלל כזה, מאז שלמדתי תקשורת, תמיד כשיש רעש תקשורתי לבדוק מה עומד מאחוריו.
מתמטיקה הוא מקצוע המצריך שינון, תירגול, השקעת זמן להבנה ומחשבה מסודרת.
פירסמו לפני כחצי שנה קול קורא בכל האוניברסיטאות, לא סתם קורא, זועק ממש, הצורך בתלמידי מחקר מתמטי הוא משווע, יש המון תלמידי תואר שני, שלישי, משננים מוכשרים, אנשי נתונים ותוצאות, אבל יש מעט חוקרים המסוגלים אינטואיטיבית לפרוץ את גבולות המסגרת ולהגיע אל יעדים חדשים. חייכתי. אני מאמינה שאותם אלו שיכולים לחקור לא שרדו את תהליך ההכשרה המייגע של שינון והקאה בתנאי לחץ תחרותיים, המהווה חסם בפני תלמידים המעוניינים ללמוד את הנושאים מבלי לתכנת את מחשבתם על פי המערכת.
אולי החוקרים הגדולים ביותר הם לא אנשים תחרותיים? חשבתם על אפשרות כזו - אנשי החינוך הכותבים בחינות פסיכומטרי?
מטבע הדברים, הלומדים את המקצועות המתמטיים באופן הנ"ל - שינון - הם "חושבים לוגיים" - והמערכת פועלת לטובתם,
אבל ההצלחות הגדולות ביותר בהתפתחות המדע בהיסטוריה היו על ידי אינטואציות חזקות. {ניוטון ארכימדס וכך הלאה...}
העולם התקדם בצעידה משותפת של לוגיקה ואינטואיציה. תשאלו את איינשטין כאן בתמונה. אבל ללא האינטואיציה העולם "היה דורך עדיין בימי הביניים", בעצם, בהתחשב במה שכתבתי - כנראה העולם עדיין דורך בימי הביניים ועד אשר החברה תשכיל לתת מקום לאנשים המוכשרים - האינטואיטיבים - לא לרמוס אותם, עד אז העולם ידרוך במקום.
גם היום, רוב מערך הלמידה הממוסד נוגד למידה ופעולה על פי אינטואיציות. אפילו תחומי מחקר חברתי כפסיכולוגיה, סוציולוגיה, רפואה... {תחומים המצריכים מידה לא מבוטלת של אינטואיטיביות} הם נשעני סטטיסטיקות, לוגיקה ודוקטרינות מסודרות. על פי הפסיכולוגיה, שיקול דעת על פי הרגש הוא מוטעה ומחקרים בפסיכולוגיה חברתית מתפרסמים השכם והערב ללמד אותנו על מידת ההשפעה השלילית של הרגש והאינטואיציות על קבלת ההחלטות... מזהירים אותנו כי אנו שוגים להסתמך עליהן.
הנה סיפור קצר
בתחילת שנות ה- 90 כשהתחלנו לקלוט תלמידים מהעלייה האתיופית הבחנו במצב מוזר, תלמידי גן אשר למדו בשפה העברית ועלו לכיתה א', התקשו בלימודי החשבון, היה פער בהבנה ה"חשבונאית" פער בין תרבותי, והיה צורך לגשר עליו בשעות תיגבור. היום אני מבינה כי התלמידים האתיופיים ברובם חשבו באופן אינטואיטיבי, {שהוא לא פחות חשוב בתחומי המתמטיקה הגבוהה}, כך הלמידה הקיימת בתרבויות מסורתיות. אולם אנו בניסיון להבהיר להם את המסגרת התרבותית, צימצמנו {באהבה של מורות חסודות} את ההבנה לתבניות הלוגיות הרגילות. כמובן הם הבינו את המספרים והחישובים הפשוטים של אריתמטיקה וכולם היו שמחים. היום אני מבינה כי הם נאלצו לוותר על השפה הפנימית לצורך הפנמה של שפה חיצונית. כאשר למדתי פסיכולוגיה של למידה, החוויה הזו עם התלמידים הצעירים, הביאה אותי להבנות עמוקות שלא יכולתי להבין כמורה צעירה בשנות ה20 לחיי: לימוד המתמטיקה הוא לימוד שפה, אנשים נשענים של שתי תכונות הלמידה, לוגית ואינטואיטיבית {שני צידי המח}, לכן על מנת להפנים שפה כל אדם מתרגם את המונחים באופן אינסטנקטיבי לשפת האם שלו. עד אשר מגיעה הפנמה. העולם המערבי הוא לוגי. העולם המסורתי נותן הרבה מקום לחשיבה אינטואיטיבית.
מתמטיקה ברמת 5 יחידות זו סיסמא שמקפלת בתוכה תחומי למידה שונים, אריתמטיקה, אלגברה, גיאומטריה טריגונומטריה סטטיסטיקה, בעיות מילוליות ועוד ועוד. תחומי הלמידה הללו קיימים גם ברמות הלא מוגברות, ההבדל הוא בהבנה. אבל בכל רמות הלימוד בארץ החומרים מוגשים לתלמיד באופן לא מאורגן, לא ברור, לא מסודר על פי קומות, כשעזרתי לילדים המתקשים ועשינו יחד סדר בכל "המהומה" של נתונים לא מאורגנים, תהיתי אם יש כוונה בהגשת החומרים כך לתלמיד, מעין מבחן אישי האם יצליח התלמיד להתגבר על המכשול ולעשות סדר בלמידה, מה שיעיד בוודאי על חשיבה תבניתית, לוגית. אתם מבינים, זו השפה של התלמידים הלוגיים, לכן הם יפנו אליה להישענות בתוך אי הסדר, רק כך הם יבינו את הנתונים.
התלמידים הפועלים על פי אינטואיציות יעבדו קשה פי 10 כדי להבין מה רוצים מהם בכלל. ואם מורה פרטי לא יעזור להם ללמוד את החומר כשפה מסודרת {מעט מורים ממלכתיים או פרטיים מבינים זאת בעצמם} הם יגררו את אי ההצלחה עד התיכון תוך שהם צוברים לעצמם אוסף חוויות כישלון ותדמית עצמית נמוכה בשל כך.
בעוד שאת רמות הלימוד הנמוכות יכולים ללמוד באמצעות שינון וחזרה על "פול" תרגילים, אלגברה של 5 יחידות לימוד מצריכה הבנה מעמיקה, ביטחון עצמי והרבה שעות שינון - הצורך הזה יוצר פער בו הלומדים על פי הכלים האינטואיטיביים ינטשו את המאבק ויפנו בעצמם לתחומים אינטואיטיביים כגון מוסיקה, אומנות, רוח וחברה.
אז מה הבעיה? הבעיה היא שמתמטיקה איננה מקצוע גברי. איננה לוגית. המתמטיקה היא אלוהות כמו כל אחד מאיתנו, ויש בה שני צדדים, זכר ונקבה. לוגי ואינטואיטיבי, שיטת הלימוד המעוותת של מוסדות ההשכלה מנציחה העדפה שיוצרת חוסר, כפי שציינתי ברמות הגבוהות יותר של הלימוד, אינני מתכוונת לבנים בנות בכינוי זכר נקבה אלא להתבוננות הטטאואיסטית לשלמות. שני צדדים משלימים כדי להגיע לאיזון. לוגיקה, כח ותחרותיות הן תכונות זכריות. האקדמיה ומערכת החינוך מבוססות על תכונות אלה. שוב, זה לא עניין של ביטוי נשים גברים, המון נשים אימצו את הכלים הזכריים הללו על מנת להתחרות במגרש המשחקים של העולם המערבי, זה כבר שייך למאמר אחר.
הסטטיסטיקות, הן רק קצה הקרחון והן מוגבלות מאוד להציג את הפערים האמיתיים הנוצרים כי הן בודקות מי עבר בחינה, הן אינן בודקות ואין ביכולתן לבדוק: מי הבין, מי העתיק, מי שינן ומי באמת הפנים את השפה. אני מניחה שבאופן יסודי המספרים אפילו יותר נמוכים מהמוצג לפנינו.
הנה דוגמא בעייתית לנתונים והאופן המניפולטיבי בו הם מוצגים:
בכתבה שהתפרסמה בדה מרקר כתבה מירב ארלוזורוב כי ישראל אכן מדורגת במקום 40 ופחות מ10% מסיימים לימודי מתמטיקה ברמה מוגברת אבל ישראל היא במגמת שיפור - יחד עם מדינות כמו רומניה ואוזבקיסטאן - כתבת התדמית "לגמרי מגמתית" הזו של דה מרקר מצטטת את אלי הורביץ מנכ"ל קרן טראמפ ומציינת כי משרד החינוך תיקצב 15 אלף שעות לימוד נוספות http://www.themarker.com/news/1.2723129 איזו סוג נחמה זו? ומה פתאום ממצטטים בדה מרקר את מנכ"ל קרן טראמפ - זוהי קרן אשר מאחוריה רעיונות פוליטיים וחברתיים אשר מתכסים תחת "שמיכת" לימודי המתמטיקה. לצערי הרב יש לי היכרות אישית עם היחידה למצויינות בחינוך כמו גם עם קרן טראמפ ואני לא רוצה לאכזב אף אחד אבל מי שמחזיק את שרביט החולי לא יוכל להביא רפואה למערכת. נקודה. מי שמעוניין להרחבות בנושא מוזמן להתקשר איתי אישית. קרן טראמפ זהו פתרון מקומי מצומצם אשר ישלוף ילדים משכבת הגדרה מסויימת לשכבה חדשה. כל אדם יכול ללמוד חשיבה לוגית ולהפנים אותה. אז מה הועילו חכמינו בשיכתוב התקלה? זה לא מה שחסר להבנת המתמטיקה הגבוהה. עוד משננים. חסרים אנשים מוכשרים אשר דוברים את שתי השפות, לוגיקה ואינטואיציה,
מה שיפה בתהליך הזה, הוא פועל לשני הכיוונים וכך אנו מוצאים אנשים אשר כל חייהם התנהלו בלוגיקה "מושלמת" פתאום שוברים גבולות ופונים לאפיקים אינטואיטיביים. איש איש ודרכו.

אמור לי מיהו המורה שלך ואומר לך איזה תלמיד אתה...

בבית הספר לניהול עסקים ישנו שיעור מרתק המחלק את טיפוסי האנשים ל4 סוגים אופיינים, כאשר בכל אדם יש מינון משולב של הטיפוסים השונים אך אופיו מבטא היטב אחד מהארבעה הללו: תומך, חוקר, מקדם, ואיש הנתונים שהוא משימתי. הסוג האחרון מאפיין באחוזים גבוהים את מקומות הניהול בצבא ובחברה. בישראל, גם בפוליטיקה, יש כאן שיעור שאפשר ללמוד והפקת לקחים על אופי הניהול אצלנו, כאשר האדם המוביל קדימה הוא איש עשייה, ביצועיסט ומאורגן אך הוא חסר חזון, חסר תשוקה לחקור ולהבין מצבים או רגישות לבטא הזדהות והשתתפות אמיתית עם הזולת. {במחקר נאספו נתונים במסגרות פרטיות, במערכת החינוך ובמערכת הבטחון}. מרבית המורים הגדירו עצמם כמקדם, טיפוס חברתי אשר יהיה נע קדימה בהתבוננות ב"אופק חברתי" בשל אופיו, תוך שהוא לעיתים גורם לפגיעה רגשית באנשים איתם הוא בא במגע מבלי להבחין כלל כי כך נהג, אנשים אלו זקוקים לחידושים וחוויות ולעיתים יעברו לנושא הבא כשהם שוכחים לגמרי את הנושא הקודם ממנו התלהבו. שוב, מערכת החינוך מכשירה הרבה אנשים שהם באופיים מקדמים כאנשי הוראה. מורה כזה כאשר ייתקל בקושי אצל תלמיד לעיתים ימצא את עצמו חסר כלים לתמיכה, חסר סבלנות, מתוך חוסר הסבלנות באופיו האישי, זהו קושי היוצר פער גדול.
ישנם ילדים רגישים, המוותרים על לימוד במצבים מורכבים רגשית כאלו על מנת לא לבלוט או לא לקבל ביקורת שלילית.
בסיור לימודי בחצר כנרת ציין מדריך את העובדה כי מחנך בימים של ראשית ההתיישבות היה התואר הבכיר ביותר, המכובד ביותר, הנחשק ביותר בקרב אנשי העלייה השנייה. אנשי היישובים התחרו זה בזה על הזכות הגדולה: מי יתווה דרך לדור הצעיר הארצישראלי. שכבת האליטה החברתית, טרם הקמת המדינה היתה אנשי חינוך רוח חזון והגשמה. משוררים, מדינאים, מורים.
לצערי, אם היה אופן בו ניתן לבדוק את מידת המחוייבות והמסירות של מורים היום להתווית דרך לתלמידיהם, אם היה אופן אמיתי לבדוק מה מניע את המורים ומה חשוב להם באמת, כמו גם אם היו בודקים מה הביא את המורים הללו ללימודיהם מלכתחילה, היה נמצא מתאם מוחלט, אני מעריכה, בין תדמית המורה ובין תוצאות בדיקה זו.
יסוד הכשל בהתנהלות משרד החינוך הוא רף הקריטריונים. היות ודנים בנושא שאינו כמותי - הערכת תלמידים היא אינה כמותית!!! נוצר מצב מלאכותי בו ממירים סקאלה של נתונים לא כמותיים לנתונים כמותיים ( ציוני מבחנים, ציוני סיום שנה, כמות תלמידים מסיימים וכו') בהכרח מצב זה נידון לכישלון. היות ומצג נתונים זה אינו משקף את מידת הרצינות, ההשקעה והרצון ללמידה, הן של המורים הן של התלמידים - הרי הוא מצג שווא. במצב כזה, בו ספינה טובעת, לא משנה כמה שיעורים נוספים ושעות הוראה מתקנת יעמיסו עליה היא עדיין בסימן ירידה.
ילדיי למדו בבית ספר מאוד אליטיסטי, פרטי בתקציביו הרבים, עשיר במספר המטפלים לכל ילד ובתקציב החומרים ושעות הלימוד אולם לא ראיתי כל הבדל בטראומות הלמידה והצורך להסתגלות במערכת החינוך, (המדכא כל רצון אישי ללמוד) בינם ובין ילדים בעיירות פיתוח בכיתות בהן לומדים 40 ילדים ואין כמעט שיעורי עזר. ילדיי הם תלמידים מצויינים, אולם אני כאמא ראיתי אותם בגיל גן חובה ששים לעבודה עצמית בחוברות למידה מסובכים בדרגות של 4 או 5 שנים מעבר לגילם, ובלב כלה ראיתי כאשר גדלו, כבר בכיתה ד או ה, היו בהם התנגדויות להכנת שיעורי בית פשוטים שלא מצריכים שום מחשבה אלא רק העתקה והקאה (ואולי זו הסיבה להתנגדותם הפנימית, באדם מוטבע צורך פנימי לחופש מחשבה ועריצות מכל סוג חונקת זאת).
הפרדוכס במערכת החינוך הוא כי המדדים וההתנהלות סותרים את המטרות האמיתיות של חברה, שיפור האמצעים ללמידה כך שהחברה תתפתח.
אפשר להביא מליון מחקרים על הצלחת ישראל בהשוואה לשאר מדינות העולם בפריצת דרך ופיתוחים ולמידה, אני טוענת כי זה למרות דוקטרינות המערכת ולא בזכותה!
יש כאן במדינת ישראל הרבה מאוד מוחות יהודיים מרוכזים במקום אחד, אם יש משהו שמאפיין את העם היהודי, אולי יותר מכל זו השאיפה לחקור, לגלות, לשאול שאלות. קשה לדכא אותנו.
או כמו שאמר הילד שלי בשעשוע מחשבה שהוא מצחיק אבל עצוב, "אין מה לעשות אמא, היהודים חכמים יותר, עם כל הרדיפות שעברנו רק מי שחזק יותר שרד" {משחק מילים דארויניסטי}.

אז מי מדבר מתמטית?

היות ומתמטיקה היא שפה אשר מכילה הרבה פרקים שאף אחד לא משתמש בהם בחיי היומיום, נשאלת השאלה המתבקשת מי בחר בתחום זה כמדד אליטות ולא למשל שירה או כימיה. היות וכימיה היא נושא שנזדקק לו בכל פעם שאנו מחזיקים מזון או מוצר ניקוי ומנסים להבין ממה זה עשוי, מתקבל על הדעת כי בית הספר ייתן עדיפות למקצוע שימושי כזה, לדוגמא, שיש בו שימוש גם לתלמידי ההשכלה בתחומים ביולוגיה {רפואה}, גיאולוגיה {גיאוגרפיה}, ואפילו מחשבים וגינון או כל מקצוע בו נדרשת הבנה של חומרים. למה מתמטיקה?
את האריתמטיקה מחשב היום מצליח לפתור במהירות ואת כל הנושאים המסובכים יותר לעולם לא נפגוש אחרי בחינת הבגרות, או התואר, תלוי מי הפסיק ובמה... אפילו אנשי מחשבים היגעים על מתמטיקה מסובכת לא נצרכים לה כמעט אחרי לימודיהם. התיכנות הוא שפה משל עצמה. וכל שפה מדברת את הניב שלה. תשאלו את מי שלמדו פסקל והיו צריכים השלמות לC++
מה מקודד בשפה הזו?
מלבד התוכן שסקרתי לעניין ביטוי ההצלחה במתמטיקה את אופן החשיבה - וכך מיפוי של שכבת התלמידים לה יחולקו משאבים עודפים, ישנו עוד עניין. בצומת הבחירה של ניהול מערכות כלכליות גדולות, אי שם בראשית המאה ה18 ניתן יתרון לבעלי הגישות הנסמכות על נתונים ועל מודלים מתמטיים. אישית אני רואה בכך שגיאה הממיטה על ראשינו מלחמות ומצבי חולי חברתיים, תמיד העדפתי את האסכולה האוסטרית, אבל זו הצהרה מסוכנת... בהתחשב בכך שראשי האסכולה הומתו במלחמת העולם בכל מיני תירוצים. בשורה בתחתונה, אחרי המלחמה העולם צעד עם האסכולות הבריטיות וכפי שאמרתי עם בסיס חזק מהתורות הרוסיות והגרמניות של הסוציאליזם העממי, גם תקשורת ההמונים תמכה בכך מאה אחוזים ובייחוד במדינת ישראל בה איש לא יכול היה למצוא עבודה כשכיר בראשיתה, ללא פנקס אדום של ההסתדרות. זהו מצב נוגס של 68 שנים {יותר אפילו אם כוללים את ראשית היישוב} בו המובילים של מדדי ההצלחה בשיח השפה המתמטית, שימו לב, הם אינם הדוברים בה.
זה עמוק מאוד.
בנט איננו מתמטיקאי. יש לזה יתרונות וחסרונות אבל בשורה התחתונה הוא איננו מכיר את לימוד המתמטיקה הגבוהה ועלול לטעות ולחשוב כי שינון הוא מספיק.
מורי בית הספר לרב הם משנננים, מיפוי התלמידים באקדמיה יחטוף את החושבים מתמטית אינטואיטיבית למחקר ופיתוח. הרי כמה שייחטפו... עדיין יהיו חסרים אנשים מתאימים - כי מערכת החינוך ממפה חלק גדול מן החוקרים הפוטנציאלים כבר בגיל צעיר לטובת גלישת גלים בים ומחקרים פרטיים במשחקי מחשב פופולאריים...
וכאן הרעש התקשורתי כמו בשאר התחומים בחיינו יוצר רעש וחרדה לגיוס משאבים נוספים למי אשר קיבלו מראשית את מירב המשאבים וכך גלגל אי ההנעה גדל.
השאלה היא מי יהיה הילד האמיץ אשר יקום ויצעק כי המלך עירום - כל תלמיד המבקש לצלוח את חייו במימוש הצלחתו האישית, ישנן וישתוק.
הנה. סטיב ג'ובס בנאום הקולג' המפורסם שלו.
https://www.youtube.com/watch?v=UF8uR6Z6KLc
האיש הזה הוא מקור השראה, והנאום הזה הוא אחד החביבים עליי ביותר - נאום תשובה יפה למערכת החינוך ומנהליה.
כדי ללמד משהו - אם אני רוצה תלמידים מומחים, אני צריך לגייס להם את המורים הטובים ביותר.
הנה בעיה אמיתית. מי יעזוב משרה ציבורית למשל, בה מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, או משרת מהנדס וילך ללמד במשכורת הוראה {5 שעות ביום} ?
התשובה לשאלה שלי היא - מי שזה ישתלם לו. אמנם משרד החינוך לא יכול לגייס את העובדים המובחרים להוראה יומיומית בכיתות אבל כן הייתי מפתחת מודל בו מומחים מגיעים לשיעורי אורח ומלמדים הרצאות לתלמידי הכיתות הגבוהות במתמטיקה. הנה מניע מעודד ללמידה. איך זה ישתלם למומחים? אפשר למשל לתת הטבות מס נוספות לפי כמות שעות הלימוד, או לעודד באמצעות קשרי קהילה - ותגמולים, ברומניה למשל אנשי הממשלה והכלכלנים הבכירים נדרשים ללוות תיירים אחת לשנתיים או שלוש למשך 5 ימים - אין שם מורי דרך כמקצוע, אלא אנשי מפתח בחברה ובכלכלה מקבלים הכשרה קצרה שתאפשר להם לייצג יפה את מדינתם ובכך הם חווים חוויה משמעותית ולומדים במפגש החברתי תרבותי. כאשר טיילתי בהכשרת מדריכי חו"ל טיילה אתנו אישה חביבה בת כ 50 אשר עובדת שנים רבות בתור חשבת במשרד הכלכלה ועבורה היה זה שינוי שגרה צבעוני ומרענן - בעוד אנחנו זכינו למדריכה מצוינת. בחברת אינטל למשל נותנים שיעורי עזר לתלמידי מתמטיקה על ידי המהנדסים כפרויקט חברתי, רב המהנדסים ומנהלי היחידות יכולים להכין מערך שיעורים מסכם בהדרכת, למשל, טריגונומטריה, או אלגברה לינארית... או כל נושא נלמד אחר - מצגת שקופיות מסודרת ומענה לשאלות בסוף השיעור - בטוח שגם מורות התיכון יוכלו להחכים מכך :)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל