מתן תורה

מתן תורה אחד הפסוקים היותר מפורסמים בפרשת "כי תשא" מופיע בשמות ל"ב, פסוק ט"ז: "והמכתב, מכתב אלוקים הוא - חרות על הלוחות". משפט משונה, ואומרים לנו חז"ל על הפסוק הזה: "אל תקרא חרות, אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

מתן תורה

אחד הפסוקים היותר מפורסמים בפרשת "כי תשא" מופיע בשמות ל"ב, פסוק ט"ז: "והמכתב, מכתב אלוקים הוא - חרות על הלוחות".
משפט משונה, ואומרים לנו חז"ל על הפסוק הזה: "אל תקרא חרות, אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

וכי מישהו מרגיש שהוא בן חורין וחופשי עם כל ה - (לכאורה) - "מגבלות" של תורתנו? בשבת, אסור לנסוע, אסור לכתוב, אסור ואסור... בפסח "חג החרות" אסור אפילו לאכול פיתות! - אז היכן החרות? היכן החופש של ה"עוסק בתורה"?
התשובה נמצאת בהמשך של דברי חז"ל: לא כתוב "חופשי" אלא "בן חורין!

את ההבדל בין "חרות" ל"חופש", ניתן לראות במשל הבא: במהלך הפלגה מעבר לאוקיינוס, פרצה סערה איומה בלב ים. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה לכיוון אחר. כמה קילומטרים משם, נתקלת ספינה נוספת בסערה האיומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחה לנווט את דרכה אל יעדה למרות הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו - וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על כל מערכותיה, ולא על הספינה המקולקלת מבחינת כושר היגוי, ולא משנה כמה הספינה השניה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשניה.

אבל למה? הרי הספינה הראשונה יותר חופשית?! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "אסורה" ומשעממת כמו האנייה שנוסעת רק על הדרך הישרה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה "סתם כי בא לי". אך האמת היא, שהספינה ה"חופשית", משועבדת באמת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את התפקיד ואת המשימה שלה, וטעות היא לחשוב כי לשם כך (לעוף עם הגלים) היא נוצרה! דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי והדרכה תקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את משימתה ויעודה! רק היא בת חורין באמת - משום שהיא (האנייה) מסוגלת לממש את ה"אני העצמי" שלה - דהיינו: להפליג את הים ולא לטבוע, חס ושלום!

וכאן טמון ההבדל. הראי"ה קוק, מסביר (עולת ראיה, ב', רמה) כי יתכן עבד אשר נשמתו נשמת בן חורין ויתכן "בן חורין" שנשמתו נשמת עבד. דהיינו יתכן שישב אדם במאסר, אבל בפנים הוא בן חורין, ולעומת זאת יתכן שאדם "יושב על גג העולם" עם מיליוני דולרים - אך באמת הוא משועבד.

ממשיך הרב קוק ומסביר: "הנאמן לעצמיותו, הריהו בן חורין"! דהיינו מי שנאמן ל"אני האמיתי" שלו - הריהו בן חורין.


וזאת מלמדת אותנו התורה - היכולת להיות בן חורין אמיתי לא להיות משועבד לאופנה היומית, לסיסמת השבוע או ללחץ חברתי של "כולם עושים את זה" - אלא להיות אמיתי ונאמן לעצמי - לרוחניות שלי, לאמת האמיתית שלי - לחרות אמיתית.
כמובן שניתן לתת לדברים הללו גם פירוש חילוני: מי שהוא עבד לתאוותיו אינו אדם חוםשי באמת. מי שנאמן לערכיו, ומנווט דרכו על-פיהם, הוא האדם החופשי.
ולסיום אוסיף שיר של זלדה המשלב את האלמנט הדתי עם האלמנט החילוני-מוסרי:

לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל
מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן
פֶּן יִבְלַע עָנָן
אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי
שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע
אֵין לִי קִיּוּם
בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת
שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי.

(זלדה)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל