פרשת קורח

פרשת קרח ( במדבר, ט"ז) כמשבר מנהיגות של משה הערה מקדימה: רובנו נוטים להזדהות עם טקסטים סמכותיים, (לכן חז"ל אמרו על פרשה זו: "מחלוקת שאינה לשם שמים, זו מחלוקתו של קרח וכל עדתו" (אבות, ה, י"ז). להזדהות עם טקסטים זה אומר להצדיק את הגיבורים שלהם, ואת המסר שלהם. כמובן שהתורה היא טקסט מאד סמכותי, ובדרך כלל גם אנחנו החילונים נחפש בה את ה"עוגנים" החי

פרשת קרח ( במדבר, ט"ז) כמשבר מנהיגות של משה

הערה מקדימה:
רובנו נוטים להזדהות עם טקסטים סמכותיים, (לכן חז"ל אמרו על פרשה זו: "מחלוקת שאינה לשם שמים, זו מחלוקתו של קרח וכל עדתו" (אבות, ה, י"ז).
להזדהות עם טקסטים זה אומר להצדיק את הגיבורים שלהם, ואת המסר שלהם. כמובן שהתורה היא טקסט מאד סמכותי, ובדרך כלל גם אנחנו החילונים נחפש בה את ה"עוגנים" החיוביים. לכן לא קל לי לערער על המסרים הבאים לידי ביטוי בפרשה זו, ולקרוא אותה ב"קריאה חתרנית". אבל המסר של הפרשה הזו הוא לדעתי שיש להשמיד את האופוזיציה, ששלטון יחיד הוא צודק, שהמנהיג הוא מעל לכל ביקורת, שאין רע בנפוטיזם (העדפת קרובים). כמובן שאת כל הערכים האלו אינני יכול לקבל.
הפרשה הזו באה כהמשך לרצף של משברי מנהיגות של משה המתחילים בספר במדבר והולכים ומעצימים עם כשלון שליחות המרגלים, בפרשה האחרונה, והחלטתו של ה' לקבור במדבר את כל בני העשרים ומעלה. מבחינת העם זאת הוכחה לכשלון מנהיגותו של משה.לכך מתלווה העובדה שמשה מינה את אחיו ומשפחתו ככהנים יחידים לכל הדורות, ושאר המשפחות בשבט לוי נאלצות להסתפק רק בעבודות אחזקת אהל המועד. קורח למשל, בא ממשפחה מאד מכובדת, והוא בן-דודם של משה ואהרון.
בואו נראה את הדינימיקה של העמות הזה שלדעתי לא היה ממש מרד:
במדבר פרק טז
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן:
(ב) ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם:
(ג) ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה':
(ד) וישמע משה ויפל על פניו:
מי היו המתנגדים למשה? אלו אינם קוטלי קנים. לצידו של קרח התייצבו מנהיגים משבט ראובן, שהיה בכור בניו של יעקב וולכן היו לראשי השבט שאיפות מנהיגות, אך הם רואים שהמנהיגות נמסרה למשה לכל חייו. בנוסף להם מנהיגים רבים של שאר השבטים, "נשיאי עדה, קרואי מועד, אנשי שם".
מה הטענה שלהם? הם יוצאים בטענה כוללת כנגד התיווך של בני אהרון בין ה' לבין העם. הרי כל העם היה במעמד הר סיני, שמע דברים מפי הגבורה (כך רש"י). אכן בשמות י"ט, רגע לפני מתן תורה אלוהים אומר לעם: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות, י"ט, ו).
לדעת רש"י בדבריהם על ההתנשאות ישנה בקורת על הכהונה שנמסרה לאהרון ועל המלכות שלקח משה.
עכשיו נעבור לתגובותיו של משה.
משה נופל על פניו. לדעתי זה מין תכסיס להרוויח זמן ולא לענות על טענות האנשים.
נשים לב, כי בניגוד לפעמים רבות בעבר משה לא מתייעץ עם ה'. הוא מציע מבחן מסוכן של אש שתרד מהשמיים, ותבחר את האיש אשר ה' רוצה לקרב אליו ואולי תשרוף את שאר האנשים, כמו את נדב ואביהו .פרשני ימי הביניים (חזקוני) חושבים שזאת תחבולה ומשה ידע שהאנשים יפחדו ללכת למבחן כזה.
נשים לב, שעצם עריכת ניסוי כזה יוצאת מההנחה, שלדרישת השוויוניות בפולחן אין מקום. כידוע מבחן האש לא נערך כלל. אלוהים ביטל אותו והשמיד את המתנגדים ללא כל מבחן או דין ודברים. מענין שבפרק הבא אלוהים עצמו יוזם את מבחן המטות, וגורם למטה של אהרון לפרוח וכך לשכנע את העם בבחירתו של אהרון. פתאום מגלה דרך להוכחת העקרון של בכירות אהרון ללא דם ואש.
משה מנסה לטפל גם בערעור של בני ראובן על מנהיגותו:

"וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה:
המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר:
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה:
ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם:" (במדבר, ט"ז).
כאן בא לידי ביטוי הפן העיקרי של המשבר. משה שהבטיח לא פעם ופעמים להעלות את העם לארץ ישראל, וזאת הייתה ההצדקה העיקרית ליציאת מצרים, הודיע לעם בפרשה הקודמת, כי הוא מכחש לכל הבטחותיו, ורוב העם ימות במדבר, יאלץ לנדוד במדבר הצחיח ארבעים שנה, ורק ילדיהם יזכו לעלות לארץ.
זאת הטענה שלהם נגדו, והם אומרים לו שהוא איבד את זכותו לשלוט בעם.
תגובתו של משה שוב פעם אינה לענין. הרי המתנגדים לא האשימו אותו בשחיתות, אלא בשלון מנהיגותו. בקשתו מאלוהים היא להכשיל אותם מחר במבחן האש, וזה לא כל-כך ישר. לדיון עם אלוהים או עם אהרון על הבעיות שצצו הוא אפילו לא מתקרב.
לכאורה ה' הוא המשמיד, ומשה מנסה לדבר על לב המורדים ולשכנע אותם. אבל ישנם פסוקים המראים כי משה נושא גם כן באחריות להשמדת המתנגדים:
"ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי:
(כט) אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני:
(ל) ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה:
(לא) ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם."

מכס ובר, הסוציולוג המפורסם אמר כי למנהיגות יש שלוש הצדקות שיכולות לשמור מנהיג בשלטון:
א. הצדקה ראציונאלית, כלומר שהמנהיג נבחר, או שהוא מספק את הסחורה (סדר, שגשוג)
ב. הצדקה מסורתית. המנהיג שייך לשושלת חשובה.
ג. הצדקה כריזמטית. המנהיג לדעת חסידיו מחובר לכוח עליון, ולכן הוא אינו טועה אף פעם.
לגבי משה ברור שהוא לא נבחר. הוא גם לא מספק את הסחורה. העם רואה שהוא נשאר במדבר. אז הצדקה ראציונאלית, אין לו.
עדיין לא קמה שום שושלת חשובה, לכן הוא לא מנהיג מסורתי. גם הצדקה מסורתית אין לו.
משה החזיק מעמד בעמדת המנהיג העליון בזכות הקשר שהיה לו בעיני העם עם אלוהים. כלומר הוא היה מנהיג כריזמטי. יחד עם זאת מותר לנו לבדוק את הצלחותיו וכשלונותיו, ולא להגיד כל הזמן כמו רבים, "איזה מנהיג גדול הוא היה".




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל