נפאל - וכל הזמן "רואה בעיני-עיניו"

גלי עטרי טוענת בתוקף בשירה "נפאל הרחוקה" שכשציפור האבן תעוף או אז : אז יעלם הרשע ולא ישתלם הפשע בנפאל הרחוקה, הרחוקה. יגיע תור השפע, וגם כל חסרי הישע לא ידעו עוד מצוקה. וכשתעוף, תעוף, תעוף תעוף ציפור האבן, לא תהיינה מלחמות המזימה והאימה יהיו רק זיכרונות מן השנים העגומות. ואני, אבא של שחר אוסיף, הלוואי!


תעוף ציפור האבן בנפאל הרחוקה

השם נפאל גזור מהמילה בשפת הסנסקריט, "ניפאלאיה", שפירושה "לרגלי ההרים".
מן הראוי שכתבה זו תיפתח בבית או שניים משירה של גאלי עטרי "נפאל הרחוקה"
גלי עטרי טוענת בתוקף שכשציפור האבן (מבחינתי גם טווס מגולף בעץ יעוף) תעוף,או אז :

אז יעלם הרשע
ולא ישתלם הפשע
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
יגיע תור השפע,
וגם כל חסרי הישע
לא ידעו עוד מצוקה.
וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן,
לא תהיינה מלחמות
המזימה והאימה
יהיו רק זיכרונות
מן השנים העגומות.

ואני, אבא של שחר אוסיף, הלוואי!


פצועי צהל מ-חד ועיי הריסות מאידך

יושב במטוס אל על בדרכי לנפאל מחוז חפצי לפתע מכריז הקפטן, "אתנו במטוס כמה עשרות פצועי צה"ל העושים דרכם ל-טרק בנפאל בכיוון האגמים הקפואים", טרק לא קל אני חושב לעצמי. כשראיתי את פצועי צהל חילות וחיילים עולים למטוס פגועים בגפיים התחתונות כרותי רגליים מדלגים על קביים ותותבות רגלים כאשר חלקם גם ראשם מצולק תהיתי איך יעשו הדרך הקשה. בדרך חזרה ארצה הסבירו לי הפצועים כי חלקם שהתקשו נעזרו בסוסים. גיבורים אמרתי, כן, גיבורים החיילים האלה להתגבר על מגבלות הפציעה כדי לטפס אל אחד משיאי ההימליה.
שנה לרעש האדמה העצום שנפאל חוותה, כ-9000 נפאלים ובני לאומים אחרים שילמו בחייהם. העיניים רואות את מראות ההרס והחורבן ומתקשות להאמין. בקטמנדו פזורים אוהלים באלפים בהם משוכנים חסרי הדיור בעקבות רעש האדמה. לא מעט אנשים מסתובבים ונראים עדיין המומים ממה שעברו, אבל, במזרח כמו במזרח הכל מתקבל במעין הכנעה של השלמה כי אין מה לעשות כנגד גורמי הטבע.


עמק קטמנדו

מגיע לעת ערב ומתערבב בין קבוצה מגובשת של רופאים ממלזיה. ביש מזל בירידה לחדר האוכל מחליק ופוצע את המרפק, דם רב ניגר ו-רבי המלווה דואג לחטא מקום הפציעה ולאחר מכן זורה על המקום המדמם אבקת סולפה צהובה שכמעט מיד עוצרת הדימום, באותה החלקה נפגעה גם בוהן רגלי השמאלית שכאבה מאוד והקשתה עלי ימים ארוכים ללכת. יוצאים בערב האפל למסע קצר להכרת נגאקורט שהיא לא יותר מעיירה קטנה הנמצאת בגובה 2195 מטר מעל פני הים. את העין מושכת האפלה השוררת בכל האזור 6 שעות ביממה יש אספקת חשמל סדירה וביתר הזמן נורות לד שאור השמש (סולארי) שנאגר מאפשרות לשפוך מעט תאורה. הכל כה שקט והצפייה לבוקר המחרת בתקווה למזג אוויר בהיר כדי לצפות בשרשרת הרי ההימליה המושלגים ...
בבוקר זריחה מעל להימלאיה אחת היפות שצפיתי בה אי פעם. מזג האוויר נוטה לנו חסד ואנו מצליחים לצלם מרחוק פסגות ההימליה המושלגות, איזה מראה נשגב מלא הוד קדומים ואתה אינך יכול להישאר אדיש לעוצמתו של הטבע. כדי להטיב ולראות אנו יוצאים לכיוון מגדל תצפית במרומי גבעה נישאה שננטש על ידי הצבא הנפאלי. מהמגדל אפשר לראות את הרי ההימלאיה המושלגים וחלקים נרחבים מעמק קטמנדו, המאמץ כדאי מאחר ושוב אנו צופים בפסגות המושלגות של ההימלאיה כשרוח חרישית נושבת ומנעימה את הרגע. חושב לעצמי הלוואי ולכל אורך המסע בנפאל מזג האוויר יטה לנו חסד.


דוליקל - Dhulikhel

היום השני שלישי מביאים אותי לעיירה דוליקל, הגובה 2215 מטר מתחיל להשפיע עלי אך מה זה לעומת חווית הצפייה בהרי ההימליה המושלגים, אחד המקומות הנהדרים לצפות בנוף הוא מקדש באגווטי אני צובט את עצמי כן, שוב אני מגשים חלום של לא מעט שנים, מרכז העיירה שמר על צביונו עתיק היומין הרחבות מרוצפות במעין אבן אדומה מקומית והבתים כל אחד כאילו ומסתתר אחריו סיפור רב הוד. מתאמץ בעליות שבסביבת העיר דוליקל, הגובה בסביבות 2500 מטר מרגיש בדלילות של החמצן הריאות נאנקות אך לפתע... גם בעין לא מזוינת ניתן לראות איך הנוף השתנה שדות האורז של עמק קטמנדו נעלמו ויערות עצי מחט כובשים כל פינה בהרים כאשר ביניהם פורח לו ה"רודודנדרון" שהינו הפרח הלאומי של נפאל. כמו שה "אדל וייס" הינו הפרח הלאומי של האלפים. מתחיל במסע מפרך של כ- 3 שעות, אך מה לי כי אלין לעומת נכי צה"ל העולים חסרי רגליים ופצועים כל הדרך לאגמים הקפואים. כל הדרך מלווה אותי פסלו הענק של בודהה מגיע למנזר בו לומדים פרחי כמורה. מצטרף לחוויה מוסיקלית בת כשעה בה מתפללים פרחי הכמורה מלווים עצמם בתופים ומצלתיים. מנצל ההזדמנות שאחד מפרחי הכמורה התיישב לידי בעת שנעלתי נעליי ומחליף עמו דברים אודות האמונה, להפתעתי הוא שלט בשפה האנגלית. על פי האמונה הקריב בודהה במנזר זה חלקים מגופו לטיגריס והגורים שלה שגססו מרעב. במבנה סמוך למנזר יש גם ציור המתאר אגדה זו.


בנדיפור

אחרי מספר ימים של שהות בעמק קטמנדו עשינו הדרך במעלה חד של הרים לעיר בנדיפור, כמה התפלאתי שבנדיפור נמצאת רק בגובה של 1030 מטר מעל פני הים, בנסיעה אליה נראה כי היא הרבה יותר גבוהה מהמקומות בהם שהינו עד כה. מעט מאוד ימים שורר מזג אויר צלול בבנדיפור שמאפשר לתצפת איך לא, אל עבר שרשרת הרי ההימליה שעושה רושם שהם נראים כמעט מכל פינה בנפאל, אל העיר הגענו בשעות אחר הצהרים המוקדמות דבר שאפשר לנו ללכת סביב העיר ובתוכה לחוש אותה ואת הרגשת ימי הביניים שהיא מקרינה. האכסניה שמצאנו כדי ללון היתה מבנה עתיק שנראה כעשוי מלבני בזלת והדבר שמאפיין יותר מכל הם פתחי הכניסה הנמוכים שאפילו אני שנחשב נמוך פגעתי במצחי במשקוף. העיר עצמה אסורה בכניסת רכבים כך שיכולתי לראות קבוצות של ילדים משחקות ללא חשש ברחובות המרוצפים דוגמת ימי הביניים. הצטרפתי לחבורת זאטוטים ששיחקו את "יש לנו גולם במעגל" בנוסח הנפאלי שלו ודקות ערוכות רקדנו ושרנו ואפילו שימשתי כגולם לזמן מה. בחלקו הקדמי של כל בית הושמו שיני שום לייבוש כשלידם פלפלים ואשבולי תירס. בחלקו האחורי של כל בית היו חלקות קרקע שעובדו באדיקות בידי המקומיים. עדרי עזים הילכו בכל פינה ללא משגיח, חשבתי לעצמי מעניין איך הן יודעות לשוב אל הדיר שלהן. יום המחרת מוצא אותנו מתעוררים לקולו הרעשני של אדם שהזמין את התושבים ליוגה של בוקר, מאות אנשים התקבצו שרו ורקדו, התמתחו והתעמלו בהנחיית צעיר נחמד שנדמה ואין לו עצמות בגוף. עוד לפני כן מנסים כרגיל לרדוף אחרי הזריחה השופכת אורה על ההימליה אך לא הפעם. יוצאים כדרכנו רגלית להכיר השטח סביב ל-בנדיפור ולפתע הפתעה, תוך כדי הליכה מגיעים ל״תחנת״ מריטת עופות של הכפר הנפאלי המקומי-בתאבון לאוכלי התרנגולות, ממשיכים לעץ אדיר ממדים שהינו מונומנט(מקום פגישה לאוהבים צעירים שמאמינים שכל זוג הנוגע בעץ מזומנות לו חיי זוגיות נהדרים) בבנדיפור, אכן לא הרבה עצים גדולים שכאלה פגשתי בחיי.


ארוכה הדרך לפוקהרה

מעט באיחור יוצאים מ-באנדיפור ליום סיור ארוך ומיגע כשמטרתנו העיר פוקהרה.
יורדים מגובהה הנמוך יחסית של בנדיפור כשענני פוך ומוך מסתירים עין כל. הרחק במזרח מיתמרים להם הרי ההימליה מעל רובד העננים כשהשמש מקרינה מעין צבע ורוד מסתורי על פסגותיהן המושלגות. לאחר פיתולים אין ספור מתחברים לדרך המלך בין קטמנדו ל-פוקהרה. מגיעים לעיר מחוז יחסית גדולה ומתערבבים בין המון השבטים במעין פסטיבל של תלבושות כלי זמר ונערות יפות המרקדות את עיני המתבונן לדעת... כמובן שהצטרפתי ליפיפיות ריקדתי וזימרתי עמן חתיכת כיף בלתי נגמר. אך כמו כל דבר טוב גם הפסטיבל נשאר לבד כי אנו מתקדמים לשיט על גבי אגם "פויאה" השקט, המשיטה אל תתפלאו גברת שחותרת הרבה יותר חזק מגברים אחרים שאני מכיר (כולל את עצמי). עולים מאות מדרגות כדי לאכול צהרים במסעדה שהיופי הנשקף ממנה אפילו לי אזלו המילים בבואי לתאר נוף שכזה, מעין תערובת של מבט לכינרת מדרום רמת הגולן כאשר ברקע הרחוק מזדקר לו הר החרמון באמצע החורף. ממשיכים הלאה לאזור הקפה גם זה תוך כדי מסע רגלי מזורז ומעייף מאוד, הראות זקוקות לעוד אויר אך משום מה האוויר מתמהמה להגיע. סופו של דבר מתנשפים מגיעים לבית החרושת לייצור קפה מקומי שטעמנו ממנו ובהחלט שווה שתייה. על מרפסת בסמוך לבית הקפה פוגשים שלישיית אוסטרלים סאטלאניים ישובים בתוך אדי עשן החשיש המתקתק, אחד מהם מציע לי לטעום ואני מודה לו אך בהחלט נרתע מכל מגע.


טרקים בהרים סובבי פוקהרה

בסופו של יום מגיע לעיר פוקהרה, מוצא אכסניה ראויה ויוצא לראות ממה בכורתי התלהבה לפני 23 שנים, אז נכון, העיר מלאה תיירים בעיקר צעירים ההולכים סחור סחור בין האגם לבין המסעדות, כולם מנסים לחגוג את ראש השנה ה-2073 של נפאל אך לי משום מה נראה כאילו ואין מטרה בהליכת רוב הנמצאים ברחובות. מצאתי עצמי עושה דרכי חזרה לאכסניה ומרים טלפון לאיש משרד הנסיעות כדי לגרוע יום אחד מהמתוכנן ולהעבירו ב-טרק בהרים המקיפים את פוקהרה.
על הבוקר טנדר מסיע אותנו לכפר (Naudanda) נואדנדה משם נתחיל בטרק בן כמה שעות אל מקום הנקרא (Australian Camp Tea House) הכפר האוסטרלי (אל תשאלו למה קוראים לכפר בשם אוסטרלי זה, איני יודע) מתחבר אלינו הפורטייר שלנו(מילה מכובסת לסבל) הנושא את תרמילי הכבד במעלה ההרים כל הדרך. לא חשבתי שהעלייה תהא כל כך תלולה ואף שכל שנשאתי על גבי היה תרמיל קטן ובו מים לרוב קשתה עליי העלייה אם כי בכנו אומר שיותר אני מתקשה בירידות. הפורטייר, סמבו שמו דילג כאיילה שלוחה, בחור תמיר בן 32 שמסתבר כי שרת כקצין בכוח האו'מ בדרום לבנון כך שהרבה היה לנו על מה לדבר. המשקפת שהיתה לצווארו עברה אלי כל פעם שראה בעל חיים מעניין במעלה ההר או מסתתר בסבך החורש כמו עופות בצבעים מדהימים ופרפרים לאלפים שרפרפו בכנפיהם. כך עלינו וטיפסנו בין סלעים והרים, מפלי מים ועצי מחט כאשר למרות הקושי לא ידעתי היכן להביט קודם. סמבו גם לימד אותי שיר "טרקיסטים" ידוע בו שולבו הרבה מילים באנגלית מהוו הטרקיסטים דבר שהקל את קשיי הדרך, השיר נקרא בתרגום מנפאלית "החליל שלי" resham firiri . וכך זה מושר הולך... sometimes trekking, sometimes rafting עיתים עורכים מסעות ועיתים שטים ברפסודות, עיתים עולים אך גם יורדים, כל מה שעולה גם יורד לבסוף וכך כל הדרך עלינו וזימרנו. לבסוף אחרי שעות של טיפוס והליכה כשאותנו עוברות נשים סבליות ההולכות ונושאות בקלילות מדהימה משאות כבדים ניסיתי לסחוב ולהערכתי כל נפאלית נשאה במעלה ההר כ-40 ק"ג משא כשלרגליה כפכפי אילת, לא מבין איך עשו זאת.
מגיעים אל הכפר האוסטרלי הנמצא בגובה 2100 מטרים הידוע בסגפנותו, צריפים עלובים מיטות ברזל ומזרנים דקיקים, שמיכת צמר מעופשת וזהו. עימי בצריף היה אוסטרי אחד עם מערכת מצלמות אדירה הצלחתי להוציא ממנו הבטחה שישלח אלי צילומים לכתובת המייל שלי. אחה"צ המאוחר סמבו מציע לי לטייל על רכס ההר ולהגיע לכפר הסמוך למרות כאבי הרגליים עשינו דרך של כשעתיים עד הכפר דמפוס הנמצא בגובה 1600 מטרים, מראות נשגבים ומדהימים. חוזרים עם חושך מתיישבים עם עוד מטיילים ששותים בעיקר בירה ובכמויות ופונה לי לשינה, מחכה לשחר המוקדם ואיזה מראות מדהימים הוא יזמן לי. סמבו מעיר אותי ב4.30 כדי לראות את זריחת השמש מעל ה-אנהפורנה (Annapurna), אכן מראה שלא ראיתי כדוגמתו השמש מהססת בשליחת הקרניים שכאילו מאירות ומגלות טפח ועוד טפח מ- Annapurna ששולח פסגתו השמימה מזכיר במשהו את ההר "מטרהורן? שבאלפים השווצרים. מעצמת המראות רבים מאתנו שצופים בזריחת החמה מתיישבים כלא מאמינים למראה ההוד והיופי השקט עד כדי כאב שנגלה לעינינו.
זהו עוד יום חולף וכבר אנו בטרק נוסף והפעם עושים דרכנו אל הכפר האקולוגי Annapurna Eco Lodge, הדרך קשה השמש קופחת על הראש והזיעה ניגרת כמים מתחילים לזמזם את שיר הטרקיסטים הידוע וכך חולפות שעות ולא מעט נשים הנושאות מסעות כבדים כשלרגליהן כפכפי אילת ומתמיה הדבר איך לא כושלות רגליהן. בשעות אחה"צ מגיעים ל- Annapurna Eco Lodge שהינו כפר אקולוגי במלוא מובן המילה. מנהל הכפר מראה לנו חלק מהאוצר האקולוגי של הכפר, גידולים חקלאיים ללא דישון, פרות ועזים אותן חולבים ידנית (גם אני התנסיתי) גידול קפה וטחנתו באמצעים פשוטים יצירת גז לבישול מגז ה-מתן אותו מייצרים מצואת הפרות והעזים. מערכת טיהור מים פטנט יפני שעובד רק על סינון המים דרך פילטרים מיועדים. חישול הכפר וחימום המים מתבצעים באופן סולרי. בערב ישבתי עם כמה אמריקאים בני 60 שפרשו לגמלאות וכולנו היינו מוקסמים מהרעיון האקולוגי.


פוקהרה פעם שניה.

ושוב מוצאים באכסניה בפוקהרה, רק שהפעם עורך ביקור בכפר פליטים טיבטי הנמצא במבואות פוקהרה, מוצא עניין בעבודת הטוויה של האורגות הטיבטיות, יופי של שטיחים נארגים בידי הנשים רק שמחיר השטיחים עצום... רוכש כמה כלי נחושת שמשכו את עיני כפי שעיניו התכולות של הרוכל הטיבטי משכו את עיני. מסיימים וממשיכים הלאה לביקור מהיר במוזיאון הבינלאומי להרים היודע לאכן מיקומם של כל שרשראות הרי ההימליה, נותן מושג מה על 1500 קילומטרים של הרים שמרביתם נוגעים בשמים, ביציאה לא יכול להתאפק ולוקח ילדה נפאלית קטנה (בהסכמת הוריה כמובן) ועולה עמה על פסל יק גדול מברונזה. מסיימים ובמהירות עושים דרכנו לגשר תלוי, אחד הגדולים שראיתי מעודי. מטייל לי שלוו על הגשר מצלם תמונות נהדרות עם הקנון הישנה והטובה שלי ולפתע ללא כל הודעה מוקדמת מתחילה רוח סערה שגורמת לגשר להתנדנד בצורה מסוכנת, לא ראיתי שהדבר עשה רושם על הנפאלים שחצו את הגשר הלוך ושוב. ועוד אתר חובה למבקרים בפוקהרה וסביבותיה, מפלי דיוויס ((Devi's Falls, רבים מאוד מאזרחי המקום מוצאים חובה לעצמם לבקר במפלים עם בני משפחתם בהחלט ניתן לוותר על המקום שאותי לא הרשים. חזרה לאכסניה בפוקהרה בהמתנה ליום חדש שיגיע... חושך בטרם שחר, עולים על הטנדר ונוסעים ל-סראנגקוט (Sarangkot) כדי לצפות שוב במעשה הבריאה וזריחת החמה מעל הרי ההימליה על מגוון הצבעים שהיא מאפשרת לצופים לחזות. עולים על גג בית שטוח במרומי ההר יחד עם עוד אלפי בני אדם שנקהלים על גגות בתים אחרים וממתינים למחזה המופלא של התגלות השמש, רוח שחר חרישית מלטפת הפנים ואני מרגיש כאילו אתה פה נמצא לידי, שחר שלי עוד מעט השמש תגרש את ערפילי הבוקר תקרוץ אלי ותאמר "עוד פעם באת לראות בעיניך –עיניי". כן זה היה רגע כזה של התעלות שאאצור עוד הרבה שנים בלבי.


צ'יטוואן

פירוש השם מנפאלית "לב הג'ונגל", זו הפינה הטרופית של נפאל, מכאן נפרדו דרכינו שלי ושל הקבוצה שליוותה אותי מהיום הראשון בנפאל. שלושה ימים עמוסים עברתי בצ'יטוואן עליתי למסע בעגלה פרימיטיבית אותה גררו שני בופאלו מבויתים וכפלא היה בעיני איך הרכב הזקן מצליח להרים את היצול כדי לרתום הבופלו. מגיעים לנהר יחסית גדול ורואה במים ילדים רוחצים, שואל המלווה האם לא מסוכן לרחוץ בנהר, לא משיב המלווה, אין תנינים בקטע זה של הנהר. חולפים עוברים בין בתי כפר עלובים בו מתגוררים בני שבט טארו (Tharu) שהטיח המכסה קירותיהם החיצוניים עשוי מצואת בופאלו וחומר אדמה שחור ודביק שאוספות הנשים מקרקעית הנחל הזורם. חוזרים לאכסניה ועורך היכרות עם "לאמה" סיני ומלוויו השניים שכלל לא שמעו על ישראל. בערב יוצאים כולם על מרכז צ'יטוואן לצפות בפולקלור של בני שבט הטארו שכלל בתוכו ריקודי מקלות.
יום המחרת מגיע ואנו יוצאים לשיט בוקר בקאנו, כבר בכניסה לקאנו שהוא למעשה גזע עץ שהמקומיים חפרו בו ועשוהו לקאנו הרגשתי בחוסר יציבות ומעדתי מעט. מתחילים בשייט, מצלמת הקאנון העתיקה שלי עובדת כמטורפת ולא מאכזבת. חולפים על סוגי איילות היורדות למים להרוות צימאונן בחום הרב ואני נזכר בתמונה מתוך הנשיונל גיאוגרפיק בה התנינים ממתינים לאיילות/גנו/או זברות היורדות לחצות נתיב מים במסעותיהם השנתיים ואז באחת התנין יוצא במהירות מטורפת לוכד את החיה בפיו וגורר אותה למצולות. אני שואל את המשיט אם אין סכנה של תנינים ותשובתו היתה לא, זו לא עונת הייחום ולכן אנו רואים אותם נחים בעצלות על גדת הנהר. לא חלפו דקות ותנין אימתני שכזה הוציא ראשו מן המים ליד הקאנו, קפאתי על מקומי וללא תושיית המשיט שהכה עם המשוט על חוטמו של התנין הרי ש-72 שיניים הממוקמות בפי הזוחל היו מסוגלות לגרום לנזק לנו השטים בקאנו. חוזרים לארוחת צהרים ושוב יוצאים לחיק הטבע אל העצים הפרפרים הפרחים והילדים, כן ילדים, תוך כדי שוטטות בג'ונגל הטרופי אני מבחין בחבורת בנות שהגיעו לחגוג את ה- Thanksgiving ceremony, חג ההודיה הנפאלי מתחת לעץ עבות הכינו משטח מגללי פרות אליו הצמידו ענפים ירוקים ופרחים אדומים, אל תוך קעריות העשויות מקליפות אגוז יצקו שמן הוסיפו פתיל מכותנה מקומית הציתו את הפתיל תוך תפילת הודיה לאלוהים שלהם על הטוב שהרעיף עליהן, לסיום שברו אגוז קוקוס ואת מיציו זרו על פני המזבח הקטן שהקימו. כמה אמונה ותקווה היה בתפילות בנות העשרה במעבה הג'ונגל. שנה טובה נפאל.
והאירועים לא מפסיקים לרדוף האחד אחר השני, אחר הצהרים יוצאים לספארי פילים בעומקו של הג'ונגל, אז נכון שבטיגריסים לא נתקלנו אך בהמון חיות יער נתקלנו ועוד איך, ה"מהות" מאלף והנוהג בפיל העלה אותנו על גבו של פיל שאני כיניתי בלבי ,יומבו", יחד עם איש הדת הבודהיסטי גופו הגדול והמלא דחק אותי לירכתי הסלסילה אך מה זה חשוב הפיל מתחיל לצעוד בצעדים הנראים כבדים וגמלוניים אך אין דבר העומד בדרכו של הפיל, ראשית ה-"מהות" ביצע לעינינו הצגת תכלית ופקד על הפיל לעקור עץ גדול וענף שעמד בדרכנו, תוך שניות העץ דמה לשיח שנעקר והושלך הצידה ככלי אין חפץ בו. ממשיכים בסיור מכל הצדדים והעברים נשמעות שריקות של מאלפי פילים שנמצאים בג'ונגל כדי לתת סימנים על חיה מעניינת שיש בקרבתם והכל בשריקות. כחצי שעה לאחר שהתחלנו במסענו על גב הפיל נשמעה שריקה והמהות האיץ בפיל והגענו לשלולית בוץ ענקית ובתוכה מעשה הבריאה, קרנפה כרעה בדיוק להמליט את וולדה, תודו שזה מחזה אותו לא רואים כל יום. אחרי שלוש שעות של טלטולים על גב הפיל חזרנו אל האכסניה מלאי רשמים.


הדרך לקטמנדו

תחילת הדרך החלה ברגל שמאל, הרכב שאמור להביאנו אל תחנת האוטובוסים נותר ללא דלק ,בכלל כאן המקום להעיר יש בנפאל מחסור חמור בדלק ומידי פעם ניתן לראות טור ארוך מאוד של מכוניות המזדנב בדרכו למשאבות הדלק וכולם ממתינים. הגענו בסופו של דבר לאוטובוס שייקח אותנו כל הדרך לקטמנדו. זזים, אך כבר לאחר כמה ק"מ נעצרים עבודות בכביש ואין אפשרות לשני רכבים לעבור בו זמנית בכביש. יוצאים החוצה כדי להתרווח ואני מרים הראש לשמע פעיית עז שהייתה על הגג בדיוק מעל מושבי, יהיה לי מה לספר לנכדים חשבתי. אחרי שעות מתחילים שוב לנסוע רצוף והאוטובוס נכנס למסעדה כדי שהנוסעים יאכלו, כאן מחכה לי ההפתעה. המקום מסעדה על אם הדרך בין צ'יטוואן ל-קטמנדו. נכנס כדי להשביע רעבוני והנה שומע קולות תפילה מלווים בתקיעות של מעין שופר מתקרב ומצטרף למשפחה הינדית שערכה טקס שאת טיבו לא ידעתי בכל אופן קיבלו אותי והאכילו אותי גם קשרו חוט אדום לזרועי(כנגד עין הרע היתה אומרת אימי הפולנייה) ואפילו עיטרו מצחי ב-"תיקה" נקודת צבע. כמובן שמבקש מכמה אירופאים שהיו בחברתי שיצלמו הטקס המסתורי של הברכות תקיעת השופר והאוכל שהוצע לי.


קטמנדו והסביבה

הגעה עם ערב, בעל משרד הנסיעות מקבל את פנינו ומפנה אותנו לאכסניה בלב קטמנדו ברובע טאמל. עם ערב קבענו להיפגש במועדון/מסעדה אוטנטית כדי לחוש מה זה נפאל ונפאלים. בעל משרד הנסיעות מגיע עם אביו הזקן, נפאלי תמיר והדור עם זקן עבות שבעברו היה בכיר במשטר הנפאלי, שיאו של הערב כשמצאתי והעליתי בסמארטפון שלי את השיר ההודי "איצ'יקדנה" בקולו של ראג' קאפור, מצאנו עצמנו האב ואני שנינו המבוגרים שרים בקולי קולות את השיר. לקראת סוף הערב הוזמנתי לבמה לשיר עם הלהקה את השיר הנפאלי שכה למדתי לאהוב "ראשם פירירי"-החליל שלי.


טיסה סביב רכסי ההימליה

בוקר מוקדם ואנו נוסעים לטיסת בוקר סביב רכס ההימליה כדי לצלמו מקרוב, חלומי הישן עומד להתגשם, 12 זרים עולים על מטוס מנועי הבוכנה שמחמם מנועיו מריץ כמה מאות מטרים ונוסק לגובה ,אני מתרגש מאוד הקנון הישנה והטובה מתקתקת כל הזמן צילומי "סטיל" ואף וידאו, לפתע tני מרגיש משיכה בחולצתי, הדיילת שואלת לשמי ומבקשת לראות תעודת עיתונאי בינלאומי שתמיד אני נושא אותה עלי (מסתבר שבעל משרד הנסיעות העביר המידע) ומובילה אותי אחר כבוד אל הקוקפיט משם הראות הרבה יותר טובה וכמובן שהצילומים בהתאם. דקות ארוכות אני מעביר בקוקפיט הקפטן מכבד אותי בכוסית שמפניה וטייסת המשנה מעניקה לי תעודה על היותי המשתתף ה-10,0000 שטס בחברתם. לסיום ברצוני לומר דבר אישי :ההרים ענקיים והטבע עוד יותר! כאן אני באמת מרגיש קרוב אליך, איבני...


בית חב"ד-קטמנדו

מגיע בבוקרו של יום ונפגש עם עשרות צעירים יהודים ישראלים המוצאים בבית חב"ד כמקום להירגע ממראות הטבע של נפאל, מגיע יהודי נמוך קומה ומציג עצמו "שמי הרב חיזקי ליפשיץ" אני מנהל את בית חב"ד 14 שנים יחד עם משפחתי. הזמין אותי לליל הסדר המפורסם של בית חב"ד בנפאל שבו יהיו לפחות 1500 משתתפים. כמה התאכזב לשמוע כי את ליל הסדר אחגוג יחד עם משפחתי בחצר בתי שמושב אביגדור. עוד סיפרתי לחבורה הנפלאה הזו סיפורים ואנקדוטות על יהודים ויהדות שפגשתי ברחבי העולם ונפרדנו לשלום. המשך היום מוצא אותנו ב-פטאן עיר יחסית גדולה...


קטמנדו-שכיות חמדה

קטמנדו, בירתה של נפאל, ממוקמת בעמק קטמנדו (הקרוי על שמה) והיא העיר המפותחת והמודרנית ביותר במדינה. בין האתרים הבולטים בעיר יש לציין את כיכר דורבאר על מקדשיה הרבים והעתיקים, את מקדש הקופים השוכן במעלה גבעה הצופה על העיר וכמובן את סטופת הבודהאנאת, הקדושה לטיבטים, אותה מקיפים מידי ערב מאמינים רבים. יום אחרון לשהייה בארץ הנפלאה הזו ואנו עושים דרכנו במעלה הגבעה למקדש הקופים כמה מאתנו רוכשים דיסקים מקוריים של מוסיקה נפאלית נהדרת, מאות קופים הולכים בין התיירים והמאמינים העולים מצדו האחד של מקדש הקופים ויורדים בצידו השני, מתקרב להינדי לבוש מוזר ונראה מפחיד, מסתבר שהינו מגיד עתידות לא אשתף אתכם מה הוא אמר אבל בערך כמו העתידות של מסטיק בזוקה "בגיל 21 תנחת על הירח", התרחקתי במהירות ממגיד העתידות לפני יאמר לי איזו עתיד נורא ממתין לי...
ממשיכים לסטופת הבודהאנאת הנמצאת בשיפוץ, כיפת הסטופה נפגעה ברעש האדמה שאירע לפני שנה מתחככים בין אלפי מאמינים שעוברים חולפים על פני פעמוני המזל ומגלגלים כסימן למזל טוב.מגיעים למקום שרפת הגופות שהוא חלק בלתי נפרד מהאמונה ההינדית, סביב מתקיים שוק ענקי אני הייתי קורא לתופעה "החיים לצד המתים (שרופים)" בהחלט לא מחזה מרנין אך צריך לכבד את אמונת המאמינים ההינדים.
את הערב בילינו בביתו של בעל משרד הנסיעות ורעייתו שכיבדה אותנו ממעשי ידיה להתפאר. יופי של ארץ, יופי של עם ,יופי של אנשים. אני עוד אחזור לנפאל המרתקת.



אחרית דבר

עולים על המטוס ומיד מתתברים למשלחת פצועי צה"ל שחזרו מהמסע לאגמים הקפואים מחליפים רשמים ושומעים סיפורים אין ספור על הקושי שהיה להם אך גיבורינו יכלו לקשיים וחזרו ארצה כדי להביא בשורת נפאל ליהודים והישראלים


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל