בִּרְכֵּי אָבוֹת

כבר מהיום השמיני ללידתו, ברכי שלי נשאו אותו.

בִּרְכֵּי אָבוֹת / ©


מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר הַסָּב:
אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו,
שֶׁכְּבָר מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְלֵדָתוֹ
בִּרְכַּי שֶׁלִּי נָשְׂאוּ אוֹתוֹ,
אֲנִי הָיִיתִי הַסַּנְדָּק
וְהוּא מִסְכֵּן, מִכְּאֵבִים נֶאֱנַק,
וּמֵאָז גִּיל שָׁנָה שְׁנָתַיִים
הוּא קִפֵּץ לִי עַל בִּרְכַּיִם,
וּכְשֶׁנֶּכְדִּי הָיָה כְּבָר בַּגַּן
רַק עַל בִּרְכַּי, חָשׁ הוּא מוּגָן,
וּבִרְכַּי שִׁמְּשׁוּ גַּם כְּגֶשֶׁר
בֵּין הַמּוֹרֶה וּבֵין הַסֵּפֶר,
עֲלֵיהֶן לָמַד הוּא תּוֹרָה
דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּגְמָרָא,
עַל בִּרְכַּי סִיֵּים מַסֶּכֶת
וַעֲלֵיהֶן לָמַד, אוֹדוֹת מַמְלֶכֶת.

בְּעָמְדוֹ פַּעַם עַל שְׁתֵּי בִּרְכַּי
סָבַרְתִּי, שֶׁהוּא יִגְדַּל כְּקוֹמִיקַאי,
כִּי בְּ"פִּרְקֵי אָבוֹת" הָיָה לוֹמֵד :
"עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד",
וּצְחוֹקוֹ בָּקַע מִן הַשְּׂפָתַיִם
"לְסַבָּא יֵשׁ רַק שְׁתֵּי בִּרְכַּיִם" !

כָּךְ הָיָה זֶה בְּעִתּוֹ
בִּרְכַּי תָּמִיד נָשְׂאוּ אוֹתוֹ.

שֵׁרֵת הַנֶּכֶד בַּצָּבָא
וְגַם מָצָא הוּא אַהֲבָה,
הֵקִים מִשְׁפָּחָה וּבַיִת יָפֶה
רָכַשׁ הַשְׂכָּלָה וְהָפַךְ לְְרוֹפֵא.

הוּא בִּקְּרַנִי בְּעֵת שֶׁל פְּנַאי
אַךְ כְּבָר לֹא נִזְקַק הוּא לְבִרְכַּי.

גַּם נְכָדִים נוּסָפִים קִיפְּצוּ עַל בִּרְכַּי
אֶחָד מוּזִיקַאי וְהָאַחֵר פִיזִיקַאי,
אֲבָל בִּרְצוֹנִי לְסַפֵּר עַל הַנֶּכֶד הַזֶּה
כִּי וַדַאי יִכְתְבוּ עָלָיו מַחֲזֶה.

הַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי לֹא שָׁבְתוּ
בִּמְלוֹא הַמֶּרֶץ, אֶת גּוּפִי הֵן שֵׁרְתוּ,
לֹא הִרְבּוּ הֵן לִרְטֹן
גַּם לֹא... בְּרִיצוֹת מָרָתוֹן,
וְהֵן נַעֲנוּ וְלֹא הִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת
גַּם כְּשֶׁהָעָמְסוּ עֲלֵיהֶן מִשְׁקוֹלוֹת,
הֵן יָרְדוּ וָאדִיּוֹת וְטִפְּסוּ עַל הָרִים
וְזָכְרוּ, אֵיךְ קִפְּצוּ עֲלֵיהֶן נְעָרִים,
הַרְבֵּה...הַרְבֵּה חֲוָיוֹת
זָכוּ בִּרְכַּי הַטּוֹבוֹת.

נוֹלְדוּ עוֹד נְכָדִים וְעוֹד תִּינוֹקוֹת
וְהַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי הֵחֵלּוּ חוֹרְקוֹת,
וְאִם נִסָּה מִי מֵהֶם עֲלֵיהֶן לְקַפֵּץ
הָיָה לִבִּי מִכְּאֵב מִתְכַּוֵּץ.

חָלַף וְעָבַר עוֹד זְמַן
וְהַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי, לֹא נוֹשְׂאוֹת אֶת עַצְמָן,
לֹא הֲלִיכָה, לֹא רִיצָה
חִפַּשְׂתִּי מוֹצָא, חִפַּשְׂתִּי עֵצָה.

חָקַרְתִּי...שָׁאַלְתִּי...בְּמִי אִוָּעֵד ?
אָמְרוּ לִי: שָׁכַחְתָּ ? נֶכְדְּךָ אוֹרְטוֹפֶּד !

נֶכְדִי בָּא לִי לְעֵזֶר
בָּחַן, בָּדַק וְאָמַר: לֹא קֶרֶן לֵיְזֶר !
סַבָּא, יוֹעִיל לְךָ רַק...
הַחְלָפַת הַמִּפְרָק !

הוֹצִיא לִי נֶכְדִּי אֶת הַמִּפְרָק הַיָּשָׁן
שֶׁעָלָיו הוּא קָפַץ, לָמַד וְיָשַׁן,
וְהִתְאִים לִי נֶכְדִי בֶּרֶךְ חֲדָשָׁה
וְהִיא כְּמוֹ כְּפָפָה, עָלַי הֻלְבְּשָׁה.

קִבַּלְתִּי לְמַזְכֶּרֶת אֶת הַבֶּרֶךְ
עָלֶיהָ עָבַרְנוּ שְׁנֵינוּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ.

לְכֻלָּם אוֹמֵר הַיּוֹם נֶכְדִּי :
תָּמִיד סַבָּא שֶׁלִּי הָיָה לְצִדִּי,
בְּכָל עֲשִׂיָּתִי הוּא הָיָה מְעֹרָב
אֲפִלּוּ, שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה רַב,
וּלְסַבָּא הָיְתָה תְּכוּנָה מְשֻׁנָּה
הוּא שָׁמַר לְעַצְמוֹ אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה
וּבְמִלָּה זוֹ...אוֹתִי הוּא קָנָה.

וּכְשֶׁאֵת הַבֶּרֶךְ הוּא הֵיטֵב שׁוֹמֵר
מוֹסִיף הַסַּבָּא וְאוֹמֵר :
הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹמִי
אֶת נֶכְדִי הָרוֹפֵא רָץ עִמִּי
וּבַדֶּרֶךְ אָנוּ לוֹמְדִים, אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל