פסיכולוגיה אחרת

רחל, יכולה הייתה מצידה להמשיך בחיים אלה, אבל אברמל'ה בעלה, חש שעצביו עומדים להתפקע, והוא מנסה בכל כחו לבלום את כעסו.

פסיכולוגיה אחרת

רחל, יכולה הייתה מצידה להמשיך בחיים אלו, אבל אברמל'ה בעלה, חש שעצביו עומדים להתפקע והוא מנסה בכל כוחו לבלום את כעסו.
הם נשואים כ25 שנים, להם בן ובת ונכדים שחיים כולם בארה"ב. הזוג מתפרנס מחנות למכשירי כתיבה שבבעלותם. פרנסתם מכובדת ויציבה עם חוג לקוחות קבוע ומגוון. אברמל'ה ורחל צמודים זה לזה 24 שעות ביממה. יום יום שומע אברמל'ה מאשתו אותם הדברים, אותן הטענות, הוא יודע בדיוק מה אשתו תאמר בעוד רגע.אין בחייהם עליות ומורדות, אין התרחשויות בלתי צפויות. השיחות ביניהם כעוסות, חסרות סבלנות וחסרות כבוד. המתח התמידי כבד מנשוא.
כאן המקום להדגיש, שהם אוהבים זה את זו וזו את זה, אך התקשורת ביניהם הפכה לבלתי נסבלת. הם ניסו לשכור עובד שיחליף את אברמל'ה בחנות, אבל הנסיון לא צלח. אברמל'ה אינו סומך מספיק על עובד זר שיחליפו בחנות. גם רחל, חנותה היא מבצרה ואין כח בעולם שיזיז אותה מהחנות. הם פנו ליעוץ פסיכולוגי, לייעוץ זוגי, הם ניסו לקבל עזרה מכל מי שעשוי להועיל אך ללא הועיל, כל הנסיונות כשלו.
אברמל'ה ורחל אינם דתיים, אבל רוחשים כבוד רב למסורת. בקרב לקוחותיהם ישנם דתיים רבים וביניהם מספר לא מבוטל של חסידים.
באחד הימים הקשים האלו, נכנס לחנותם ר' בנימין, לקוח ותיק בערך בן גילם. הוא בעל משפחה, עטור זקן ארוך, החיוך מרוח על פניו ובפיו תמיד מילה טובה. רחל כהרגלה שרתה אותו בנאמנות, סיפקה לו את מבוקשו ושלחה אותו אל בעלה אברמל'ה, לסגור חשבון. אברמל'ה לחש לבנימין כי הוא מבקש לשוחח איתו. "בבקשה" אמר לו בנימין "אני כאן וזמני אינו דוחק, הבה ונשוחח". סיפר לו אברמל'ה את מצוקת נפשו ואמר לו: "תמיד כשאני רואה אותך, אתה מחייך, פניך שלווים, מילה טובה בפיך ותמיד תמיד אתה שמח.אמור לי מה סודך? היתכן שאין לך בעיות? קשיי פרנסה? צרות מהילדים? שום טענה כנגד אשתך?" אמר לו ר' בנימין :"איני יודע להשיב לך כראוי, ודאי שיש לי קשיי פרנסה, יש גם בעיות עם הילדים, ואשתי לא תמיד אַי אַי אַי.אבל אם אהיה כעוס ועצוב, הבעיות תיפתרנה ? יש לי עצה עבורך: בואו אתה ואשתך אל הָרֶבֶּה שלי, ספרו לו את בעייתכם ובטוחני,שבכוחו לעזור לכם. לי – עצותיו תמיד עזרו, הרי אין לכם מה להפסיד, נכון ?" ר' בנימין הסביר להם כיצד עליהם להתנהג בבואם אל הָרֶבֶּה, כי הרי אינם מורגלים בכך והם קבלו את הצעתו.
הם התקבלו אצל הָרֶבֶּה כפי שכל חסידיו מתקבלים והוא האזין בקשב רב למצוקת ליבם. מידי פעם הוא שאל שאלות כגון, מה נוהגים הם לעשות בערב, בשובם הביתה מן החנות ? הם השיבו, כי חוזרים הם מותשים מן החנות, אוכלים דבר מה, לפעמים צופים מעט בטלוויזיה ונרדמים. לשאלתו השיבו, כי אינם יוצאים לאירועים ואפילו לשמחות אליהן הם מוזמנים, הם נמנעים מללכת.
הָרֶבֶּה שמע אותם עד תום ואמר להם, שאם ינהגו כפי שהוא ייעץ להם, הוא מקווה שבעזרת השם מצבם עשוי להשתפר מאד. הם הבטיחו לו, כי ינהגו כפי שיורה להם.
"החל מהיום" אמר להם הָרֶבֶּה, "לכל אירוע שאתם מוזמנים, אתם חייבים ללכת.
לא יהיה בפיכם שום תירוץ של עייפות או כל אמתלה אחרת, אתם פשוט מופיעים באירוע. זו ההתחייבות היחידה שאני מטיל עליכם".
הם הבטיחו לרֶבֶּה, שאמנם כך ינהגו. אברמל'ה מילמל לעצמו, שלא די לו שהוא צמוד לאשתו כל היום, מעתה יהיה צמוד אליה עוד מספר שעות, אבל הוא ורחל אשתו התכוונו לעמוד בדיבורם.
הָרֶבֶּה פנה לכל חסידיו, הן בדרשתו הקבועה והן כשבאו אליו כדי לקבל את ברכתו. הוא דרש מחסידיו, שמעתה – לכל שמחה שהם יערכו, חובה עליהם להזמין את הזוג אברמל'ה ורחל לשמחה. כמובן שהחסידים נהגו כמצוות רבם וההזמנות לשמחות החלו להגיע לביתם של אברמל'ה ורחל. כמעט ובכל ערב הם הוזמנו לשמחה, אם זה לחתונה או לבר-מצוה או לכל שמחה אחרת.
הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, יש בשמחות אלו אצל החסידים. לכן, כשהגיעו אברמל'ה ורחל לשמחה, הם נאלצו להיפרד בכניסה לאולם. אברמל'ה הלך לחגוג עם הגברים ורחל כמובן עם הנשים. בכל שמחה מִשהו מבין החסידים, היה מאמץ את אברמל'ה. יושב לידו, מסביר לו ומספר ספורים. הוא היה מדרבן אותו להצטרף לריקודים, לשמוח, לשיר וליהנות מן האירוע. בכל שמחה, חסיד אחר היה מתנדב לתפקיד. כפי שנהגו הגברים, כך נהגו הנשים עם רחל. כבר עם תום השמחה הראשונה התברר לאברמל'ה, כמה חכם וגאון הָרֶבֶּה. הנה הוא מבלה ערב שלם ללא אשתו, משוחח, שומע, צוחק, רוקד ומתלוצץ. אשתו רחל מבלה כמוהו ונהנית לא פחות, הם אמנם ביחד אבל לחוד. בתום השמחה הם נפגשים מחוץ לאולם ושבים הביתה יחד ובמצב רוח מרומם. כל אחד מהם מספר את חוויותיו לאחר. כך בכל ערב חוויות חדשות וספורים חדשים,התרגשות שמלווה אותם במשך כל היום שלמחרת, גם בהיותם בחנות.
מצב רוחם של הזוג השתפר ללא הכר, הם הפכו לזוג שמח וצוחק, זוג שמדבר ולא כועס, שמספר ומחדש האחד לשני, זוג שמחפש את הקירבה ולא את הריחוק.
תוך זמן קצר הפך הזוג להיות חסידים מושבעים של הָרֶבֶּה ושל החסידות, והפכו להיות חלק בלתי נפרד מחסידות זו.
אברמל'ה ורחל סיפרו לידידיהם בכל הזדמנות על גדולתו של הָרֶבֶּה ועל נפלאותיו, על נסים שונים ומשונים שהם שמעו מהחסידים ובעיקר, על חכמתו ובינתו.
במקום שפסיכולוגים ויועצים למיניהם נכשלו, תבונתו וחכמתו של רֶבֶּה, עומדת.

 

תמונה: FreeDigitalPhotos.net

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל